פרק 11

169 5 0
                                    

רגע האמת הגיע מוקדם מהמצופה. אני עומד בנקודת ציון לא ידועה, עיניי קשורות במטפחת נשית ורק ריח הצמחייה החזק והאוויר הצח שנכנס לריאותיי מעידים שאנחנו לא במדבר. מעניין היכן הם החליטו לעשות את גירוש השדים שלהם?

צמרמורת חולפת בגופי ואיני מצליח להבין את הסיבה לכך. אני לא מפחד, לא, זו תחושה אחרת, קשה לקרוא לה התרגשות, אולי ייעוד. אני מנער את הראש, היומיים האחרונים שביליתי עם אופק והשטויות שהיא פלטה מהפה, כנראה השפיעו עלי.

אחרי הלילה הזה הכל יהיה מאחוריי. החבורה המוזרה הזאת, הבחורה שמכניסה לי שטויות לראש, ואפילו החבר הכי טוב שלי שגרר אותי לחרא הזה.

הבטן שלי מתכווצת כאילו החטיפו לי אגרוף כשאני מעכל שלא אראה יותר את אופק. ביומיים האחרונים התרגלתי שהיא כל הזמן לידי. כן, זה בדיוק מה שזה. הרגל. התמכרות קצרה שאצליח להיגמל ממנה אחרי יום-יומיים.

היא אפילו לא הטעם שלי בבחורות, גם אני לא שלה. היא דאגה להדגיש לי בכל הזדמנות שאני הגבר האחרון עלי אדמות שהיא תהיה מוכנה לשכב איתו. אני לא רגיל לקבל סירוב כזה, אולי זו הסיבה שאני נמשך לדבש בתוך כוורת הדבורים העוקצנית שלה? ואולי אני נמשך אליה דווקא כי היא כל כך שונה מכל מי שהכרתי בעבר. היא חצופה, מצחיקה, מאתגרת, קשה כמו קיר בטון וכל כך רכה. במיוחד כשהיא נצמדת לגוף שלי באמצע הלילה.

הזיכרון שלי מחזיר אותי לאתמול. אופק שכבה לצידי במיטה, פניה סמוכות לשלי, וסיפרה לי את הסיפור ההזוי שלה על בריאת העולם מארבעת היסודות. היא גוללה בפניי הוכחות מדעיות לאנרגיות, מלאכים ורוחות, ושכנעה אותי שיש בי יכולת להשתמש בכל אלה כדי להביא לשינוי המציאות. באותו רגע הייתי בולע כל מילה שיוצאת משפתיה המושלמות, כל מחשבה שמדליקה את הניצוץ המיוחד בעיניים הכחולות שלה.

כן, היא לא דומה לאף אחת אחרת שהכרתי. היא משוגעת בעלת יכולת שכנוע מפחידה. מבחינתה כל צירוף מקרים שהתרחש לנו ביומיים האחרונים היה קשור לכוחות שלי, בין אם זה היה הבירה שמילאתי בדיוק עד קו שפת הכוס בעזרת טלקינזיס, או חבורת המופרעים ששיגעו אותי אבל השאירו לי טיפ נדיב בגלל שהפנטתי אותם. אפילו כשהדלקנו נר בחדר והרוח מעט הסיטה אותו הצידה – היא החליטה שמדובר בפירוקינזיס. מבחינתה למדתי ביומיים שלל טכניקות לשינוי המציאות. האמת, שמלבד אוצר מילים חדש, לא למדתי דבר.

מישהו נוגע בראש שלי ומחזיר אותי למציאות. הוא מוריד ממני את כיסוי העיניים. למרות שהם קוראים לי הנבחר, הם לא סומכים עלי עד שאתגייס לחלוטין. לפחות זה הבולשיט שדימה אמר לי לפני שקשר את הדבר הזה על הפנים שלי.

אני מביט סביבי. העצים צפופים יותר מאשר בכל יער של קק"ל שנשתל בנגב, ושוב אני מרגיש את הזרם המשונה עובר במורד גבי התחתון, ובתנועה לא רצונית אני מלטף את הגב כדי להשתחרר ממנו. זה לא עוזר.

התמונה/ selfieWhere stories live. Discover now