פרק 9

144 7 0
                                    

דימה עומד בכניסה ומחזיק בידיו גרסה חיוורת של סופרבייב. היא תלויה עליו כמו בובה מתנפחת שהוציאו לה את האוויר, בקושי נושמת, הוא לעומתה מתנשף בקצב של קטר מקולקל. הוא נראה כאילו עומד להפיל אותה כל רגע ולקרוס בעצמו. כנראה סחב אותה בכל המדרגות עד לקומה השלישית.

"מה קרה עכשיו?" אני לוקח אותה מידיו באופן אינסטנקטיבי. גופה רפוי וכבד והיא לא עושה טיפת מאמץ כדי לאחוז בי בחזרה.

"היא שוב הפסיקה לנשום. אתה היחיד..."

אני מתעלם מהקול המתנגד בראשי, ורץ איתה לחדר מבלי לשמוע את המשך המשפט. מניח אותה על השטיח הכחול לצד המיטה ומתחיל להנשים אותה מפה לפה.

היא שוב לא נושמת. זיין. אולי הוא הביא אותה מאוחר מדיי? ולמה הוא לא ניסה להנשים אותה בעצמו? ומה אם היא תתפגר אצלי בחדר? רק זה חסר לי.

תנשמי, בייב, תנשמי כבר. אני שוב מצמיד את שפתיי אל פיה ומרגיש איך היא שואבת את כל האוויר. אני זז אחורה. היא נושמת עמוקות אך לא פוקחת את עינייה דקות ארוכות.

"מה זה החרא הזה? למה לא הבאת אותה למיון?" אני כמעט צועק על דימה. יש גבול לשטויות שלהם, מבחינתי הם עברו אותו.

"איך היו עוזרים לה במיון? מחברים אותה למכונת הנשמה ומכניסים אותה לקומה. אתה לא מבין שאת היחיד..." הוא משתתק כשמזהה את נטלי בחדר, ובולע את שאר מילותיו בחזרה.

"מספיק עם הבולשיט הזה. היא צריכה עזרה רפואית. אולי אשפוז בבית חולים פסיכיאטרי."

"אז אתה חושב שאני משוגעת? אתה עדיין לא מאמין לנו?" סופרבייב נכנסת לדברינו, קולה עדיין חלש אך מלא האשמה. אני מסב אליה את מבטי. היא מתיישבת באיטיות, מבטה מתקבע על נטלי שעדיין יושבת עירומה במיטה שלי ורק סדין דק מכסה אותה.

"היי נטשה, תתחדשי על הצבע בשיער," דימה שובר את השתיקה המביכה. הג'ינג'ית מחליקה יד על השיער החום שלה. ידעתי שמשהו בה השתנה. עינייה המבוהלות עוברות בין כל הנוכחים בחדר ומתעכבות רגע ארוך מדי על סופרבייב. "תודה דימה, כנראה שהשמועה שנתן אוהב שיער חום היא נכונה, כי מה שחווינו הרגע..." היא מתחילה לשפוך כאילו נמצאת עכשיו בתוכנית ריאלטי.

"אהה, נטלי, אני לא חושב שהם מעוניינים לשמוע על החוויות שלך," אני מפסיק אותה, "אנחנו נצא לדבר במרפסת בזמן שאת מתלבשת."

אני יוצא מהחדר ומקווה שסופרבייב מאחורי. מפריע לי שהיא ראתה את נטלי פה. אני מרגיש כאילו נתפסתי על חם. אבל למה? אנחנו לא ביחד או משהו כזה. היא דחתה כל ניסיון שלי להתקרב, אין לי שום סיבה להרגיש רגשות אשמה.

אני נעמד במרפסת ומשאיר את החלון הגדול פתוח. אופק נכנסת אחריי וזורקת לכיווני מבט הורג, כאילו לא הצלתי לה את החיים לפני רגע. דימה נכנס אחריה.

התמונה/ selfieWhere stories live. Discover now