פרק 8

166 6 0
                                    

פרק 8

אני מנסה להיזכר בקורס עזרה ראשונה שעשיתי בצבא, אך הכל לוטה בערפל. הייתי כל כך עייף במהלך הטירונות שרוב הסיכויים שניקרתי מחצית מהשיעור. הנשמה מפה לפה נשמע הדבר הכי הגיוני לעשות. אני משכיב אותה על האדמה, סותם את האף שלה עם אצבעותיי, מצמיד את שפתיי לשלה ונושף לתוכם אוויר במלוא ריאותיי. בית החזה שלה מתרחב מעט, אך ברגע שאני מתרחק הוא מפסיק לזוז. שיט. היא בכלל לא נושמת.

אני שוב מצמיד אליה את שפתיי. נו... תנשמי כבר. תפתחי את הפה שלך ותכניסי לתוכו אוויר.

יניקה חדה נשמעת ואני מרגיש איך היא שואבת ממני את האוויר.

היד שלה דוחפת אותי לאחור, והשנייה אוחזת שוב בצווארה, בעודה שואפת את החמצן ברעבתנות.

אט אט הצבע חוזר אל פניה והנשימות נרגעות ביחד עם דפיקות לבי.

כשהאוויר נכנס בסדירות, הדמעות מתחילות לצאת החוצה. אף פעם לא ידעתי להתמודד טוב עם דמעות, הן תמיד עוררו בי תחושות אשמה ומחנק.

אני עוזר לה להתיישב והיא מחבקת אותי בחוזקה. נאחזת בי כמו ברפסודה באמצע אוקיינוס ופניה מתחפרות לתוך החזה שלי. הייתי יכול ליהנות מזה, עם לא הרעד של כתפיה ותחושת הרטיבות בחזי. אין לי מושג מה לעשות עכשיו. אני מניח עליה את היד ומלטף קלות את ראשה.

השממה סביבנו נצבעת בהדרגה בצבעים חומים של חשכה שמאיימת לכסות אותנו. הברכיים שלי שורפות מהזמן הארוך שאני יושב עליהן, אך כל תנועה שלי תגרום לה להתרחק, ומסיבה לא ברורה אני רוצה שהיא תמשיך להישען עליי.

"את בסדר? את רוצה שאני אקח אותך למיון? אתקשר למישהו?" אני שואל לבסוף.

"אני לא מאמינה שהוא עשה את זה..." היא ממלמלת מבין היפחות השקטות, "אני לא מאמינה שהוא ניסה להרוג אותי..."

"מי ניסה להרוג אותך?" אני לא מצליח להשתלט על הסקפטיות שנודפת בקולי. אולי הזיות הן חלק מההתקף שלה.

"אמיר, הוא ניסה לחנוק אותי." היא אומרת בביטחון מלא. אני לא מכיר אותו, אבל לראות את סופרבייב שבורה ככה מעורר בי את ייצר הנקמה. בא לי לרטש אותו לאלפי חתיכות. גבר שמרביץ לאישה הוא נמושה, תמיד האמנתי בזה, ועכשיו כשאני רואה מה אופק עוברת אני משתכנע מחדש.

"אז זה היה סוג של התקף חרדה? יש לך את הפי.טי.אס הזה?"

"הפי.טי.מה?" היא מרימה את ראשה אך ידייה עדיין עוטפות אותי וחזהה צמוד לשלי. עינייה הכחולות עטופות בקווים אדומים כמו נהרות של דם שזורמים אל המים ומטמאים אותו. לפחות היא הפסיקה לבכות

. "אני לא זוכר איך קוראים לזה, מה שהחיילים עוברים אחרי מלחמה."

"לא. למה שתחשוב שזה מה שיש לי?"

התמונה/ selfieWhere stories live. Discover now