פרק 34

70 0 0
                                    


כל הלילה אני שוכב צמוד אליה בלי לעצום את עיניי. ממתין לרגע שאמא שלי שוב תתפרץ לכאן עם סכין בידה. לפחות זה מה שאני משכנע את עצמי. האמת, שאני ער כדי להתענג על כל שנייה שבה הבחורה הזאת צמודה לגופי.

אם מישהו היה אומר לי פעם, שאני אשכב בתנוחת כפיות ועוד איהנה מכך, הייתי צוחק עליו. כנראה הגורל הוא זה שצוחק. אני מחבק את אופק אל גופי, נושם את ריח שיערה המתוק, ומקשיב לקצב נשימותיה המרגיע. היא מכשפת אותי גם מתוך שנתה.

גופה מתרפק על שלי כמו חתולה שנמרחת על בעליה. התגעגעתי אליה. לדרך המשונה שלה להתעורר בבוקר ולהעיר את כל איבריי על הדרך. היא בכלל מבינה שזה אני מאחוריה? שהעכוז המושלם שלה משפשף את איברי? אני לא בטוח שאכפת לי. העיקר שלא תפסיק.

"אני חולמת?" קולה הצרוד והחלש מערפל את חושיי.

אני לא יודע מה לענות לה. אולי שנינו יכולים לדמיין שאנחנו חולמים אחד את השני, וליהנות מפעם אחרונה יחד. פעם אחרונה נטולת כאב והאשמות, נטולת זיכרונות של ידיים זרות.

הראש שלי מפסיק לחשוב בהגיון, והתשוקה אליה תופסת שליטה. אצבעותיי נשלחות כמעצמן אל הירך העירומה שלה, ומחליקות על העור החלק.

אופק קופאת בתוך אחיזתי. בלי לראות את פניה אני מבין שהיא כנראה הקיצה מהחלום שיכול היה להיות מושלם עבור שנינו. היא מעיפה את היד שלי ומסתובבת אליי בתנועה כל כך חדה שאפילו אני מרגיש סחרחורת.

"מה אתה עושה כאן?" היא מסננת.

"רציתי לשמור עלייך בלילה."

היא מגחכת, "לשמור עליי? או לאנוס אותי בזמן שאני ישנה!" היא מצליפה בי את כל הכעס שלה.

"אני לא אשם שהתחלת להתחרמן עליי כאילו אני עמוד במועדון חשפנות... חשבתי שאת רוצה את זה..." אני מתגונן אבל מילותיי יוצאות מגומגמות מעט.

"לא. אני לא רוצה את זה. עכשיו תעוף לי מהחדר. אני יודעת לשמור על עצמי."

"את לא יכולה לשמור על עצמך מפני מה שהתרחש הלילה."

"מה התרחש הלילה?" היא מצמצמת את עיניה. הסקרנות כנראה תפסה את מקומו של הכעס. אולי זאת השיטה איתה, הדרך להשיג אותה בחזרה.

אני מספר לה את הכל. על אימא שלי שניסתה לרצוח אותי, על התחושה שחדרתי לראשו של אמיר ועל הדרך שבה הכל נגמר. עם כל מילה עיניה נפערות והכחול העדין הופך לזהור כאילו האישון שלה הוא השמש.

"אמיר מת!" היא צוהלת. "אתה מבין שהרגת את אמיר?" החיוך שלה כל כך רחב. היא קופצת עליי ומחבקת אותי בשיא הכח.

רגשות האשמה מפריעות לי להתענג על מפגן הרגשות הלא צפוי. אני לוחש לה, "אני לא בטוח שהוא מת. יכול להיות שהוא פשוט ניתק אותי. שרד את זה..." אני אומר בקול את המחשבות שהתרוצצו בראשי כל הלילה.

התמונה/ selfieKde žijí příběhy. Začni objevovat