פרק 13

143 3 1
                                    

   אני פותח את דלת הפאב ונכנס פנימה. היא נטרקת אחריי ברעש מצלצל שמצליח להרעיד גם את הכוסות הרחוקים שתלויים מעל הבר.

"אח שלו, מה עובר עליך?" אלעד צועק אליי מהחדר שלו.

"עזוב, לא היום שלי," אני עונה בכעס וניגש לעבודה.

העצבים מתערבבים בבטן שלי כמו קוקטייל בטעם מר. על מה אני כועס? על שהאמנתי שאני מסוגל לזמן אנשים, על שהמתנתי כל היום בתוך הבית למקרה שמישהו יצוץ בדלת. אולי אני בעצם כועס על שנותרתי מבולבל יותר משהייתי. אף אחד לא הבטיח לי שאני יכול לזמן אנשים.

אני זורק את התיק שלי מאחורי הדלפק, נכנס פנימה ומתחיל לסדר את הכוסות ששטפתי אתמול. אחת הכוסות נשמטת מידיי ומתנפצת על הרצפה בצליל פיצוח שמהדהד בחלל השקט.

"כדאי שתרגע לפני שתרסק לי את הבר," אלעד נוזף בי ויוצא מהחדר, כנראה בניסיון להעריך את רמת הנזק.

זיין. עכשיו אני צריך גם לנקות את זה.

אני מתכופף להרים את הזכוכיות ואחת פוצעת את עורי. דם אדום מתחיל לטפטף מאצבע המורה שלי כאילו פתחתי ברז. אני מכניס את האצבע לפי בניסיון לעצור את הדימום. אם אני כזה "נבחר" למה אני מדמם כמו פצוע מלחמה?

אני משתופף אל הרצפה ומושך אליי את הפח. הרעיון לגעת שוב בזכוכיות לא קורץ לי. אני מרים את הזכוכיות מרחוק שמתחברות בחזרה למראה של כוס ועפות ישירות לתוך האשפה. כל היום אני משחק עם היכולת הזאת ומנסה להבין מה הגבולות שלה. למה לא עכשיו כשאני באמת זקוק לה?

"מה זה היה?" אלעד עומד מעליי ומביט בי בפה פעור. ההכרה שעשיתי משהו לא נורמלי נוחתת עליי כמו הכוס שפגעה לפני רגע בקרקע, מלווה בצליל הניפוץ התואם. אני לא מדמיין את זה.

"מה היה?" אני מתמם. לא בטוח שכדאי לחשוף בפניו את מה שעובר עליי.

"הזכוכיות! הן קפצו בעצמן אל תוך הדלי!"

"מה?" אני מזייף צחוק, "כמה שתית היום?"

"לא שתיתי כלום," הוא ממלמל ולא מוריד ממני את עיניו.

"אולי זאת הבעיה, להביא לך כוס מים? כי נראה שאתה מתחיל להזות דברים."

הוא בוחן אותי עוד דקה ארוכה ופורש למשרד הקטן שלו. מעכשיו עדיף שאשאיר את המשחקים שלי לרגעים שאני לבד.

העומס בעבודה משכיח ממני את הצרות שלי. ההזמנות מגיעות מהר יותר מהזמן ששתי ידיי מספיקות למלא את הכוסות ואלעד מצטרף אליי בתפקיד ברמן נוסף. המבטים שלו עדיין חוקרים אותי בכל פעם שאנחנו עוברים אחד ליד השני. אני ממש צריך להיזהר.

"אשמח לכוס בירה," קול מוכר נשמע מתוך ההמון הנערם סביב הדלפק. אני חושב שדמיינתי אותו בתוך המוזיקה הרועשת, אך כעבור רגע מזהה את השיער הארוך שבולט יחסית לשאר הבליינים. לא כל יום רואים גבר שהרעמה הבלונדינית על ראשו ארוכה יותר משל כל אישה ממוצעת. במיוחד לאור העובדה שהיא נראית כל כך חלקה ומטופחת כאילו מדובר בפרסומות לשמפו וחסרה רק מוזיקת רקע קורעת לב. לולא השיער המיוחד הייתי מתקשה לזהות אותו כשהוא לובש חולצת טריקו צמודה.

התמונה/ selfieWo Geschichten leben. Entdecke jetzt