פרק 14

149 5 1
                                    

אני שוקע נמוך בתוך כיסא הנהג. מנסה להיעלם ברכב החשוך שלי ומודה לצילו של העץ שלידו נעצרתי. המחשבות עוברות בראשי כמו כדור במשחק כדורגל, אבל לשחקנים בקבוצה שלי אין את הביצים להבקיע גול. מה הוא עושה כאן?

אופק יוצאת מהבניין, ראשה מורכן אל האדמה, ושיערותיה נופלות על פניה ומסתירות אותן ממני. מאחוריה פוסע גבר נוסף ואוחז בזרועה בלחץ שנראה כאילו ישאיר בה סימנים כחולים.

למה היא לא עוצרת אותם? חוויתי את הכוח שלה על בשרי, יותר מפעם אחת. היא יכולה לרתק אותם לרצפה תוך שנייה אחת. או שאולי כל פעם שהיא החטיפה לי הייתי תחת השפעת העשן?

בהחלטה רגעית אני יוצא מהרכב ומתקרב אליהם. רק כאשר אני עובר את הכביש אני מבין כמה ההחלטה שלי איומה, שכן לפי הסיפורים האמיר הזה בעל כוחות אדירים, ואני רק התחלתי את האימונים שלי. אני זקוק לתכנית. אבל לשם כך אני חייב להבין מה הם זוממים. מזל שלמדתי היום לקרוא מחשבות.

"תגידו, אתם יודעים איפה גר בבניין אורי פלג?" אני מאלתר את השם הראשון שקופץ לי לראש.

אמיר מרים את מבטו אליי. אני יוצר קשר עין ומנסה לרוקן את ראשי ממחשבות ולצלול לתוך מוחו דרך אישוניו המתרחבים. בדיוק כפי שרידר לימד אותי לפני מספר שעות. במקביל אני עוטף את עצמי בתמונות דמיוניות של סמלי ההגנה שרייק לימד אותי לפני עשרה ימים, ובונה סביבי חומות אנרגיה שימנעו פלישה לתוך מחשבותיי.

"מצטער, אנחנו לא גרים כאן," אמיר מחייך ולא מפסיק להסתכל לי עמוק לתוך העיניים. אני מכיר את החיוך הזה, וגם את המבט. בדיוק כך הוא הסתכל על הבחורה ההיא בתוכנית שלו בערוץ תשע.

"לדעתי כדאי שתנסה לחפש במקום אחר," אמיר מוסיף בטון החלטתי וממשיך לבהות בי.

אני מבין שאין לו מושג מי אני. אחרת הוא לא היה מסלק אותי כל כך בקלות. אני יכול להשתמש בזה לטובתי. לשחק אותה שוטר בהסוואה שמחפש כאן את אורי סוחר הסמים. כן, זה יכול להיות אמין בשכונה הזו, וייתן להם סיבה לא להתעסק איתי.

אני שוב מנסה להתרכז באישונים השחורים שלו, לצייר לעצמי ספירלה אינסופית שתאפשר לי לחדור למחשבותיו. אני מצליח לשמוע רק את דפיקות הלב הרמות שלי. אולי החרדה שמצמררת את גופי מפריעה לי להתרכז.

אמיר מסיט מבט אל הגבר שאוחז באופק. נראה, שהם מדברים אחד עם השני מבלי להוציא מילה מהפה. תווי הפנים של אמיר נותרים חתומים, אך הגבר השני מכווץ את גבותיו בבלבול.

ראשה של אופק נותר שמוט, כאילו קירבו לסופרבייב שלי קריפטונייט, והיא איבדה מהיכולות שלה. אפילו העמידה מבליטת החזה שלה נעלמה כלא הייתה.

"מה איתך מותק? נראה לי ראיתי אותך מדברת פעם עם אורי, יש לך מושג איפה הוא גר?" אני שואל בניסיון לגרום לאופק להרים אליי את העיניים הכחולות שלה. אולי את המחשבות שלה אצליח לקרוא ולהבין מה לכל הרוחות קורה כאן.

התמונה/ selfieWhere stories live. Discover now