פרק 28

82 3 0
                                    

פרק 28

הדרך המוכרת מתעקלת לתוך החשיכה. רק האור של הירח והכוכבים מאירים על המקום שבו יצרתי לאופק לבבות מחול. האם ריי הביא אותי לכאן בכוונה? במטרה לקרב אותי למקום שבו התחלתי להאמין בכח שטמון בתוכי. בכוח שלי להציל את הסופרבייב שלי.

עוד בטרם אנחנו יוצאים מהרכב אני מזהה את רעמת התלתלים הכתומה של ויקה. היא אמורה לעזור לנו למצוא את אופק? היא תכשף אותה כדי שתחזור אליי בחזרה?

כאשר אנחנו מתקרבים אליה אני מזהה את הנרות המסודרים סביבה בצורת פנטגרם. הצלליות שלהן מרקדות על הרצפה בתנועה מהפנטת. אני יודע מה המטרה שלהם. הן מסמלות את האש, אחד מיסודות הבריאה. היסוד של ויקה. לצד הנרות דולקת הקטורת שמסמלת את האוויר, וקערות קטנות של מים. ויקה פעם הסבירה לי שהשימוש שלה ביסודות השתנה כשהיא התחברה לעצמה. ושיבוא יום ואגלה את החומרים שיעירו את היסודות בתוכי. אני מקווה שהיום הזה קרב. אין לי זמן להמתין יותר.

"למה ביקשתם להיפגש?" ויקה שואלת אותנו. השמלה הלבנה הארוכה שלה מנגבת את האדמה בעודה פוסעת לכיוונינו.

"אנחנו מנסים למצוא את צ'י." רון עונה לה בקול חסר ביטחון.

"את צ'י? הנבחר לא יודע איפה היא?" היא פונה לרון כאילו אני לא נמצא ממש לצדו.

"אני חושב שהיא הלכה לאמיר. היא נחושה לנסות להציל את ההורים שלי לבד," אני אומר בתבוסה.

"לקוסם? לא, אין מצב. היא לא הייתה חוזרת אליו... בטח שלא לבד... רון, תגיד לי שזה לא נכון?" היא שואלת בפאניקה ורק מדגישה עד כמה המצב גרוע.

"אני לא יודע. אבל אנחנו חייבים למצוא אותה."

"למה הנבחר לא מנסה לאתר אותה?" היא חושבת בקול ופונה להביט בי, "למה אתה לא מנסה למצוא אותה?"

יופי, מותק. תיזרי לי עוד מלח על הפצעים. תזכירי לי כמה כל הניסיונות שלי נכשלות

"ניסיתי," אני עונה בתבוסה, "ניסיתי כל הדרך. אני לא מצליח לראות כלום."

"בסדר," היא לוקחת נשימה עמוקה, "הכל יהיה בסדר. אנחנו עדיין לא יודעים אם הוא תפס אותה. יכול להיות שעוד נספיק." היא נכנסת לתוך מעגל הכישוף ואנחנו פוסעים אחריה. בלי לבזבז את הזמן היא מרימה חרב קטנה מהרצפה ודוחפת אותה לתוך ידיי, נותנת מוט מלא בחריטות עתיקות לריי ומרימה נר גדול אל בין ידיה.

אנחנו הולכים אחריה בזמן שהיא פוסעת במעגל בכיוון השעון ומתחילה לשיר לחש עתיק בשפה שאני לא מצליח להבין. פעם היא אמרה לי שמהרגע שקיבלה את היותה מכשפה היא הצליחה להתחבר לרוח הקלטית שנמצאת בתוכה. ומאז הלחשים מגיעים אליה כל פעם מתקופה אחרת בהיסטוריה. גם היא לא תמיד מבינה אותם, כך היא סיפרה לי, אבל כשהרוחות מכוונות אותה- היא סומכת עליהם לחלוטין. היום גם אני צריך לסמוך על הרוחות שלה, בתקווה שהם יצאו את סופרבייב שלי לפני שייגרם נזק.

התמונה/ selfieWhere stories live. Discover now