פרק 29
אני מנסה לשקוע לתוך העיניים הירוקות שהתחילו את כל הבלגן. כעס מציף אותי שוב. כמה שהייתי מטומטם. הרי היה ברור שמאחורי העיניים הירוקות הללו מסתתרת זיקית שמחליפה את הצבע שלה בהתאם לעונה. או שאולי את עורה ? חרא, אני חייב לחשוב על אופק עכשיו. חייב להתרכז.
שדה הראייה שלי מטשטש ותמונות מתחילות להופיע בעיני רוחי. מטבח לבן עם דלפק שיש שחור במרכזו. זה המטבח שלי! סביב הדלפק יושבים ההורים ומשוחחים ביניהם ומולם יושבת בחורה עם שיער בלונדיני משגע. היא מסתובבת לכיווני, זאת אופק. החיוך הקורן שלה מהפנט אותי. היא אצלי בבית והיא מאושרת. היא אומרת לי משהו אבל אני לא מצליח לשמוע. זה גם לא משנה. אסכים לכל מה שתגיד לי רק שתישאר מאושרת כל כך.
"נבחר, מה אתה רואה?" קולו של ריי חודר לי לתוך הבית. גם הוא כאן? אני מסובב את ראשי לאחור. הסלון שלי ריק וגם לא נראה שיש מישהו במרפסת.
"נבחר, אתה איתנו?" הקול מהדהד בתוך החלל. מבטי מרצד לצדדים בניסיון למצוא איפה הוא מתחבא. אך אופק נוגעת בעדינות בפנים שלי ומרימה אותם כך שאביט רק בה. עבר רק יום מאז שהרגשתי את חום ידיה, אבל נראה כאילו עבר נצח.
"נבחר!" מישהו דוחף אותי ואני נופל על רצפה קשה.
אני ממצמץ שוב ושוב. חשיכה סביבי, עור נרות, רצפה חולית. אני במדבר? מה לכל הרוחות זה היה עכשיו?
"היי! איפה היית?" ריי מנער אותי שוב.
זה היה רק חזיון? הוא היה כל כך מוחשי שאני מעדיף לחזור לשם ולחיות בתוכו ולא במציאות העגומה שאני נמצא בה.
ידה העדינה של ויקה נוגעת בפנים שלי. המגע כל כך שונה מזה של אופק. כל כך רגיל.
"דבר איתנו, מה קרה?"
"לא יודע..." אני ממלמל. "הייתי בבית שלי, כולם היו שם, ההורים שלי ואופק. היא חייכה..." אני מנער את ראשי. אין בזה שום הגיון. הרגשתי אותה, היא קשורה למיטה בחדר לבן ומתעללים בה. הרגשתי את הכאב. "זה לא הגיוני..." אני ממשיך להסיט את ראשי מצד לצד.
"לא. זה לא," ויקה מסכימה איתי, "זאת אריאל. היא אמנית אשליה. היא יכולה לגרום למח שלך להאמין לכל מה שהיא תרצה."
אני נזכר בלילה שבילינו יחד. בתחושה שראיתי אותה מזדיינת על העץ עם מישהו אחר. בתחושה שהמישהו האחר היה אני. זאת הייתה אשליה? זיינתי אותה בכלל?
"כלבה," אני מסנן, "איך היא יודעת שאני מנסה לחדור לה למח?"
"אני חושב שהיא לא יודעת," ריי מתפרץ לדברינו, "היא פשוט חשדה שאתה היחיד שתצליח להיכנס, אז היא בנתה מגן מסוג אחר."
"שגם אותו לא אצליח לעבור," אני אומר בייאוש ומניח את כפות ידיי על המצח שלי. חייב להיות פתרון! חייב.
YOU ARE READING
התמונה/ selfie
Paranormalכשנתן שלח את התמונה שלו באפליקציית היכרויות הוא לא ציפה שהבחורה שיכיר תכניס אותו לתוך עולם אחר. בדרכו החוצה הוא נאלץ לקבל את היעוד החדש שלו, לגלות את כוחותיו ולהבין מה היא אהבה ומה היא נאמנות. התמונה הוא סיפור מתח אירוטי בעל אלמנטים על טבעיים.
