פרק 36

84 4 0
                                    

"אין מצב!" אופק קוראת ונעמדת מולי, מנסה לחסום אותי בגופה הרזה שלא מסתיר אפילו מחצית מהחזה השרירי שלי.

כל המבטים מלבדה מופנים אליי. אני לא צריך לקרוא את המחשבות שלהם כדי להבין שהם שוקלים את ההצעה ההזויה שלו. מה לכל הרוחות עובר עליהם? התחושה הזאת שאני רק חייל במשחק שאני לא מצליח להבין חוזרת להכות בי. אולי זה היה התכנון שלהם מראש. למצוא את החוליה החלשה שיוכלו לנתק אותה מהשרשרת ברגע שירצו. אבל הם מתעסקים עם החוליה הלא נכונה. ניצחתי את אמיר, בלעדיהם. לא תהייה לי בעיה לגבור עליהם.

אופק כנראה, לא מפספסת את קו המחשבה שלהם שכן היא מעלה אצבע מאשימה לכיוון ריי וצועקת, "השתגעתם? כולכם פשוט השתגעתם!" היא זזה לאחור ומתנגשת בחזה שלי.

אני נותר נטוע במקומי. לא אתן להם את העונג לראות את הנסיגה שלי.

"תרגעי, לוחמת, אנחנו לא הולכים להרוג אותו." דימה מנסה לחייך אך מוותר באמצע הדרך ומלקק שוב את השפה שלו. חבל שזה הפצע היחיד שהספקתי להשאיר עליו.

"אז מה התכנית שלך?" ריי מתערב.

"הוא יתחלף מרצון עם רוח אחרת שמשוטטת בין העולמות. זה אפשרי. חקרתי על זה מאז שראיתי את החיזיון. תאמינו לי שגם אני ניסיתי למצוא דרך אחרת." הוא שולח את ידו לכיס מכנסיו ותוך שנייה אופק נעמדת בעמידת לחימה כשבין ידיה הניצוץ שאני כבר מצליח לראות.

"אני רק מוציא דף." דימה מציב יד פרושה מול גופו, ובידו השנייה ממשיך להוציא מכיס מכנסיו נייר לבן מקופל. "מצאתי כישוף אינדיאני עתיק," הוא פונה לוויקה ונותן לה את הדף, "אני מאמין שניתן לשלב אותו בתוך היסודות שאת עובדת איתם. לאלתר משהו עדכני יותר."

וויקה לוקחת את הדף, ופותחת אותו באיטיות מייסרת. הנייר מרשרש בכל פריסה של קיפול, עד שהדף מתיישר מולה. היא בוחנת אותו ארוכות, מרימה מדי פעם את ראשה בחשדנות ואז שוב מתמקדת במילים שמשורבטות על המסמך. "זה יכול לעבוד," היא אומרת לבסוף, "אבל..." היא מתבוננת בי ונושכת את השפה שלה.

"אבל מה?" אופק מזרזת אותה.

"אבל... לא בטוח שהרוח תרצה להתחלף בחזרה."

"זה לא מה שכתוב שם," דימה מתעקש.

"זה לא... אבל... תחשבו על זה. רוח רפאים קיבלה גוף שבו היא יכולה לחזור שוב לחיות. למה שתרצה לחזור לעונש השיטוט בין העולמות. להיתקע שוב לנצח מבלי לאפשר לנשמה שלה לעבור לגלגול הבא?"

"היא תרצה, ראיתי אותו חוזר." המילים של דימה מלאות בטחון, אבל העיניים שלו מספרות סיפור אחר לחלוטין.

"אנחנו לא עושים את זה!" אופק קובעת, "זה מסוכן מדיי!"

"אני לא חושב שאת במצב להחליט," דימה מחווה לכיווני, "את נותנת לרגשות שלך לשלוט על ההיגיון. את באמת רוצה שאמיר ירדוף אותך כל החיים. יפגע בכל סיכוי שלך להיות מאושרת. יחדור לך לחלומות? ימשיך להתעלל בך שם?" הוא לוחץ עלייה ועמידתה האיתנה הופכת לשפופה יותר ממילה למילה. "את רוצה להסתובב בעולם מבלי לדעת אם הוא נמצא לצידך. לחשוד שכל משב של רוח על עורך זה המגע שלו?"

התמונה/ selfieWhere stories live. Discover now