חצויים מכל הסוגים

גרובר

גרובר עמד ליד פרסי ואנבת', מחזיק את החפצים שלהם. הוא ואנבת' סרקו את שדה התעופה, מחפשים סימן כלשהוא שיביא אותם להוגוורטס. פרסי, מצד שני, רק נראה שהוקל לו שהוא שרד את הטיסה בכלל. הוא התפלל הרבה לזאוס.

אחרי עוד רגע, גרובר הבחין בשלט מאוד מבולגן ומלא בשגיאות כתיב. פרסוס גכסון, הנבאת' ציאיס, גרוובר הנדרוד נרשמו על פיסת נייר. גרובר הסתכל על האיש שהחזיק את השלט. אפילו שלא הייתה לו דיסלקציה, גרובר התקשה לקרוא מה רשום. הוא היה לפחות בגובה שתי מטר וחצי והיה לו שיער חום ארוך וזקן מדובלל שהתאים למראה. ביד החופשית שלו, הוא החזיק מטרייה ורודה ישנה.

"שם", גרובר אמר. מצביע על האיש. פרסי ואנבת' פערו את פיהם למראה האיש הגבוה, שהיה חייב להיות רובאוס האגריד.

"וואווו", פרסי התנשם, עיניו נפערו באי אמון. האיש הבחין בשלושתם בוהים בו וקימט את מצחו. "הוא... הוא ענק!"

"בואו נלך", אנבת' אמרה, מושכת אותם מאחוריה גרובר כופף את כתפיו, מנסה לא להפנות תשומת לב לעצמו.

"אתה רובאוס האגריד?" פרסי שאל.

"רק האגריד זה בסדר", הוא השיב. "ואתה גרובר?"

"אה... אני.... אני גרובר..."הוא אמר מושך את הכובע מעל האוזניים שלו ומשך את המכנסיים ברגל שלו.

"או, אתה העז!" האגריד אמר בקול רועם. גרובר הסתכל בביישנות על האגריד, מקווה שאנשים מסביב לא שמעו. האגריד רק צחק וטפח על גבו, גורם לגרובר למעוד קדימה. "אז אתה בטח פרסאוס", פרסי עיווה את פניו למשמע שמו המלא.

"רק פרסי", הוא אמר

"ואני מניח שאת בטח אנבת'?" האגריד אמר, מסובב את תשומת ליבו לאנבת'. היא הנהנה בתשובה.

"אז, לאו אנחנו הולכים עכשיו?" אנבת' שאלה. האגריד חייך

"סימטת דיאגון", הוא אמר בלחישה.

סמטת דיאגון לא היה אחד מהמקומות שגרובר היה הולך בשביל הכיף. זה היה רועש, צפוף, הפרסות שלו נמחצו שוב ושוב, והוא תמיד הופרד מפרסי ואנבת'. הסיבה היחידה שהוא הצליח למצוא את החברים שלו הייתה שהאגריד היה ענקי.

"בוא כבר גרובר!" פרסי קרא לו. גרובר מיהר לאיפה שהוא, אנבת', והאגריד חיכו לו שיעמוד בקצב.

"הייתי יכול לעמוד בקצב אם לא היו פה כל כך הרבה אנשים", גרובר התלונן מושך בכתפו גבוה יותר.

"אני חושב שזה בגלל התיק, אחי" פרסי אמר. "מה ארזת שם?"

"רק מה שצריך..." גרובר אמר. פרסי הביט בו בספקנות

"וזה כולל...?"

גרובר לא השיב וגירד את שקן התיש שלו. מה שבאמת היה ארוז, בתיק היו פחיות ריקות של ג'ינג'ר איל, הבגדים שלו, נעליים מזויפות לבית הספר, קצת אמברוזיה, קצת שריון אם הם יצטרכו , עם עוד כל מיני דברים... כשהוא חשב על זה, הוא היה יכול להשאיר את חומרי הגינון שלו בבית, אבל המפוחית שלו הייתה בהחלט נחוצה. זה הציל אותו מכמה מצבים דביקים.