חצויים מכל הסוגים

הארי

הארי ישב על המיטה שלו, עדיין מרגיש מטושטש. וולדמורט היה ממש כאן. הוא היה צריך להרוג אותו. להתגנב מאחוריו ולהרוג אותו.

"הארי, אתה לא יכול לענות את עצמך על מה שקרה עם ווולדמורט", רון אמר.

"איך ידעת-"

"מה אתה חושב? אתה ממלמל על זה משהו כל חמש דקות", רון אמר. הארי הזעיף את פניו.

"נתתי לו להיכנס לתוך הראש שלי", הוא אמר. "אני לא יודע אם אני בנוי לכל הדברים האלה של הנבחר וזה יותר.... אתה לא מבין מה זה להיות עם כל הלחץ הזה עליי".

פרסי צחק צחוק יבש. הארי הסתכל עליו. "אתה חושב שזה איזה סוג של בדיחה?" הוא שאל.

"לא, זה רק... אני יודע בדיוק למה אתה מתכוון", פרסי אמר. הארי קימט את מצחו.

איך אתה יכול לדעת בדיוק?"

פרסי גלגל את החרוזים שבשרשרת שלו בין אצבעותיו.

"כשהייתי בן שתים עשרה, גיליתי שאני חצוי דם. היה עולם שלם שלא ידעתי עליו מקודם. מה עוד, לא הייתי אמור להיוולד. סיפור ארוך, נבואה עתיקה, בלה, בלה, בלה. אז, הנה אני הייתי, הילד הרזה בן השתים עשרה שאמרו לו שהוא ישנה את גורל האולימפוס".

לפני שהארי ידע את זה, פרסי התעמק בלספר להם על הארבע שנים האחרונים של החיים שלו. המסעות שבהם היה, המפלצות שהביס, בעיות עם בנות שהוא התמודד איתם, והמלחמה שהוא היה צריך להילחם. מה שהפתיע את הארי יותר מכל הוא הקשיב לכל מילה. הוא מצא את עצמו כל כך קרוב לפרסי. קול בתוכו דיבר. אם הוא שרד את כל זה, גם אתה יכול.

"בלודי הל", רון אמר אחרי שפרסי סיים. פרסי גיחך והעביר את ידו בשערו.

"ו, הכל... גמור עכשיו?" הארי שאל עם שבב של תקווה בקולו.

"אני לא חושב שזה אף פעם הולך להיות גמור", פרסי אמר. "אבל ברגע זה, יש לי חברים מדהימים, מקום לאכול ולישון, וחברה מדהימה שיכולה לכסח כל אחד", הוא חייך. הוא הסתכל למטה על השעון שלו, כאילו הוא פתאום נזכר שיש מקום שהוא צריך להיות בו, וקם במהירות על הרגליים שלו.

"אני חייב ללכת!" הוא קרא.

"למה?" הארי שאל.

"אני צריך טובה מהמטבח או מהשף הוא מה שלא יהיה שמכין את האוכל", הוא אמר. " אני אראה אתכם אחר כך חבר'ה", הוא אמר לפני שרץ מחוץ לחדר.

"הוא סוג של משוגע, כשאתה חושב על זה", רון אמר.

"משוגע לגמרי" הארי הנהן בהסכמה. רון התחיל לצחוק והארי הצטרף אליו. זה הרגיש טוב לצחוק. לפתע, שום דבר לא נראה אפל וקודר.

הדלת נפתחה לרווחה שוב. זה היה פרסי.

"איך אני מוצא את המטבח?" הוא שאל, גורם להארי ולרון לצחוק אפילו עוד יותר. פרסי בהה בהם בבלבול, אבל משך בכתפיו.