חצויים מכל הסוגים

הארי

הארי עקב אחרי הרמיוני לכיתת לחשים ריקה, רון היה ממש מאחוריהם, סוגר את הדלת אחרי שהם נכנסו.

"אוקיי, אנחנו לבד, עכשיו תספרי לנו", הארי התעקש. הרמיוני נשענה אחורה על השולחן ונאנחה.

"הם חצויי דם. ילדים של אלים ואלות יוונים. חצי אנושי חצי אל. טוב, גרובר הוא סאטיר, לא טסטיר, דרך אגב",

"אמרתי לך שהוא לא אמר טסטיר", הארי אמר לרון, למרות שהוא לא השתכנע מההסבר של הרמיוני.

"דמבלדור רצה שהם יבואו כדי שהם יוכלו להגן עלינו מוולדמורט", היא הסבירה, מדברת לאט, בנשימה רועדת.

"מאוד מצחיק, הרמיוני. תגידי לנו את האמת", רון דרש. הרמיוני הסתכלה עליו בהבעה ריקה.

"קדימה, הרמיוני, תפסיקי להתבדח", הארי אמר, ספק ודרגה מחלחלים לקול שלו "את צוחקת, נכון?" הרמיוני נענעה בראשה לשלילה. הייתה שתיקה ארוכה שעברה ביניהם.

המחשבות של הארי הסתחררו. ילדים של אלים יוונים? בטח, הם היו סוג של מוזרים. בסדר, הם היו מוזרים יותר מהאובססיה של דובי לגרביים, אבל הוא לא ידע אם הוא היה הולך כל כך רחוק לומר שם חצי אלים. עדיין, הרמיוני אף פעם לא שיקרה להם, ולא היו ראיות נגדה.

"בלודי הל", רון אמר בשקט, שובר את השקט בחדר

"כמה זמן את ידעת?" הארי שאל.

"כמה ימים, אפילו לא שבוע",

"ולא חשבת לספר לנו שאנחנו חולקים חדר עם חצי אל?"

"לא יכולתי! הבטחתי!"

"הו, כן, בטח, את הבטחת. הרמיוני אנחנו היינו החברים שלך הרבה יותר מ'כמה ימים'. למה לא סיפרת לנו?"

"לא יכולתי!"

"כן, אנחנו יודעים, הבטחת",

"אתם תהיו בסכנה!"

"סכנה? למה את מתכוונת, סכנה?" בארי שאל. הרמיוני לא השיבה. "הרמיוני, אם הם מביאים משהו מסוכן לתוך הוגוורטס, אנחנו חייבים להזהיר מישהו. אנחנו חייבים לעצור את זה, מה שזה לא יהיה!" הוא קרא. "את הולכת לסכן את הבטיחות של כולם בגלל איזה הבטחה שעשית?" היה שקט בחדר. המזג החם של הארי התבשל באיטיות על אש נמוכה. ציפורניה של הרמיוני חפרו בקצה השולחן. רון נראה קרוע, כאילו הוא לא בטוח אם לנחם את הרמיוני או לגבות את הארי בוויכוח.

"אם אני אספר לכם..." הרמיוני התחילה. "אם אני אספר לכם, אתם מבטיחים לא להתערב?"

"למה-"

"תבטיח לי, הארי" הרמיוני אמרה בחדות. "רון, גם אתה. אתם לא יכולים לספר לאף אחד, אתם לא יכולים להתקרב... בבקשה, אתם חייבים לעזוב את זה בשקט. אני לא צוחקת", היא אמרה. עוד שתיקה. רון והארי הסתכלו אחד על השני. לרון היה מבט נחרץ על הפנים שלו, אבל הארי עדיין לא היה בטוח