חצויים מכל הסוגים

פרסי

החלומות של פרסי התחלפו בחזיונות של גבר חיוור, דמוי נחש, שישב בראשו של שולחן ארוך, וריק. כל מה שהאיש עשה היה לשבת שם, אבל זה עדיין ממש הפחיד אותו. הוא בהה למרחקים במבט ממוקד, עיניו מהבהבות מידי פעם לדלת, כאילו הוא חיכה למישהו או משהו.

פרסי התעורר בטלטלה, רמה במהירות ממיטתו. כל השותפים שלו לחדר כבר הלכו. הוא הסתכל מסביב לחדר הבלתי מוכר ונאנח. הוא התגעגע לביתן שלו, אפילו אם הוא היה שם לפעמים בודד, ומאוד מבולגן.

פרסי החליף בגדים במהירות לתלבושת שלו, דוחף את ריפטיד בכיס שלו, ורץ למטה במדרגות. הוא עקב אחרי קבוצת תלמידים שעדיין לא הגיעו לארוחת בוקר באולם הגדול.

אחרי שננטש על ידי הארי, רון, הרמיוני, ונוויל, פרסי קם והלך לשולחן רייבנקלו כדי למצוא את אנבת'. הוא הבחין בה בקצה השולחן מרוחקת מכל השאר, דוקרת את הפנקייק שוקולד צ'יפס שלה.

"בוקר טוב", פרסי אמר, יושב לידה כשגבו נשען על השולחן.

"אהם? הו, היי", היא אמרה בעייפות, ממשיכה לדקור את האוכל שלה.

"אוקיי, את תוקפת פנקייק תמים, אז משהו חייב להיות לא בסדר", פרסי אמר בבדיחות, מנסה לרומם את רוחה. כשהיא לא הגיבה על הערה שלו, פרסי התחיל ברצינות לדאוג. "מה קורה חכמולוגית? הצלחת לישון בכלל בלילה?" אנבת' הניפה את רגליה מעל הספסל ככה שגם הגב שלה נלחץ על קצה השולחן.

היא לקחה רגע לקשור את השיער שלה לקוקו לפני שהגיבה. "המשכתי לראות את אלות הגורל", היא אמרה, הקול שלה נשבר מעט. היא הביטה בו בעיניים אפורות סוערות. "למה הן לא יכולות פשוט לעזוב אותי בשקט?" פרסי כרך זרועה מנחמת על כתפה.

"אני מבטיח שאני לא הולך לשום מקום, וגם את", הוא אמר. מנשק את המצח שלה. אנבת' חייכה.

"תודה, מוח אצה", היא אמרה, מניחה את ראשה על הכתף שלו ומפהקת.

"אנני! לא הצגת אותנו לחבר שלך!" קול קרא. אנבת' פלטה גניחה קטנה והפנתה את פניה ככה שהיא נקברה בחולצתו של פרסי. הוא הסתכל מעבר לכתפו וראה שני בנות מרייבנקלו באות לעברם, אחת מהם הייתה מאוד מוכרת לו.

"הו, היי, פארווטי, נכון?" פרסי שאל את הנערה עם השיער הכהה הארוך.

"לא, זאת אחותי. אני פדמה", היא אמרה, כאילו הוא היה אמור לדעת את העובדה הזאת.

"ואני איזבל", הנערה שדיברה מקודם אמרה, מושיטה את ידה ומחייכת חיוך רחב. פרסי לחץ אותה בהיסוס. אנבת' הסתכלה אליו בעיניים מתחננות, כאילו מבקשות ארם הם יכולים לעזוב.

"אנחנו כולנו שותפות לחדר, יחד עם מנדי שיושבת שם", איזבל המשיכה. מחווה על הנערה עם עיניים כחולות בהירות ושיער חום. כששמעה את שמה, הילדה הרימה את ראשה קלות, לפני שהסתכלה שוב לאחור.