חצויים מכל הסוגים

גרובר

האף של גרובר דגדג כמו משוגע. מתחת לעץ המשוגע, מתנדנד, היה כוח שלא כמו כל כוח הוא אף פעם לא... טוב... הריח. הוא ניסה להריח אם באמת יש שם חצוי, אבל לא משנה כמה חזק הוא... אהם... רחרח... הוא לא הצליח למצוא אחד.

"אם ניקו נמצא שם מתחת, אנחנו חייבים להוציא אותו", גרובר אמר בדחיפות. " יש שם סוג מין של שד זומבי, וניקו יכול להיות בצרות",

"איך אנחנו אבל יכולים אפילו להתקרב לשם? הצמח אהה מנסה לערוף את הראשים שלנו!" פרסי קרא. גרובר חשב במשך דקה, ואז, רעיון הופיע במוחו. חיוך חצה את הפנים שלו.

"אחי, אני הלורד של הפלא", גרובר אמר, כמעט צוחק. הוא הוציא את המפוחית שלו מהכיס בגלימה שלו (זה לא כאליו הוא הולך להשאיר אותה מאחור) וניגן מנגינה שאיכשהוא הייתה קצת דומה ל- "אולי תתקשר אליי" (Call Me Maybe), למרבה מצוקתם של פרסי ואנבת'. העץ, בכל מקרה, נראה שאוהב את זה. הוא הפסיק לנופף בענפים שלו מסביב, מנסה להפיל את שלושת החברים על הקרקע.

"תמשיך לנגן, גרובר", אנבת' אמרה, מתקדמת לכיוון העץ.

"איך אנחנו אמורים להיכנס מתחתיו?" פרסי שאל. גרובר לקח נשימה עמוקה והמשיך לנגן.

"תסתכל מסביב ותחפש איזה כניסה סודית", היא אמרה, פרסי כרע סביב בסיס העץ והעביר את אצבעותיו סביבו.

לפתע, פרסי שחרר צעקה קצרה של הפתעה ונופף בזרועותיו. רגע אחד הוא היה שם, וברגע הבא, הוא נעלם.

"פרסי!" אנבת' קראה, רצה לנקודה בה הוא נעלם במסתוריות. הרגליים שלה החליקו והיא נפלה על האדמה, גם נעלמת מתחת לעץ.

"פרסי, אנבת'!" גרובר צעק, המוזיקה מהמפוחית שלו מפסיקה. הענפים של העץ התחילו להשתולל שוב. גרובר גלגל את עיניו והמשיך לנגן את השיר המעצבן. הוא הלך בזהירות לאיפה ששני החברים שלו נעלמו הוא הציץ והפסיק לנגן כדי לקרוא בשמות שלהם, לפני שהתחיל שוב.

"גרובר! בוא לכאן למטה, מהר!" פרסי קרא אליו מלמטה. גרובר קימט את מצחו.

"איך?" גרובר שאל בין בתי השיר.

"פשוט... תצעד קדימה!" אנבת' צעקה. גרובר דחף חזרה את המפוחית שלו לכיסו ו-, בצעד אמיץ הוא נפל למנהרה נסתרת מתחת לשורשי העץ.

"אווואא!" הוא קרא, נופל עם הפנים קדימה לתוך המעבר הקטן והמסריח.

פרסי ואנבת' כרעו לידו, הפנים והידיים שלהם מלאות בלכלוך ודשא.

גרובר התיישב ולקח נשימה עמוקה. הריח עשיו היה ממש חזק ושרף את האף שלו, חוץ מזה שהוא היה מתחת לקרקע. גרובר סתם את האף שלו כדי לחסום את הריח.

"זה כאן, בהמשך המנהרה", הוא אמר, וטלטל את עצמו כדי לזוז מהפוזה המביכה שלו.

הוא, פרסי, ואנבת' זחלו לאורך המנהרה ויצאו אל תוך צריף רעוע. הם טיפסו למעלה באיטיות ובזהירות.