חצויים מכל הסוגים

גרובר

גרובר החליט שהוא שונא התעתקויות. עברה כבר כמעט חצי שעה מאז שהם הגיעו למחילה, הבית של הוויזלים, והוא עדיין הרגיש בחילות. הוא התיישב על הספה, מחזיק כוס של מים בידו ושותה ממנה בלגימות קטנות. כל מה שהוא באמת רצה, בכל מקרה, היה פחית נחמדה של אלומיניום שיוכל לנשנש.

"אתה בסדר, יקירי?" גברת וויזלי שאלה, מניחה את ידה על כתפו.

"א-אני בסדר", הוא אמר, לא מסתכל עליה ישירות.

"ובכן, אם אתה מרגיש מוכן לארוחת צהרים, תודיע לי", היא אמרה לפני שעזבה את גרובר לבד בחדר. כל האחרים כבר סיימו את ארוחת הצהרים שלהם. כל כמה דקות פרסי או אנבת' היו מציצים כדי לבדוק מה שלומו.

גרובר החליט לשכב ולנסות לנמנם קצת.

הוא שתה את השלוק האחרון מכוס המים שלו ושם אותה על השולחן שהיה מולו. הוא נשכב על הספה, מושך את הכובע למטה שיכסה את האוזניים שלו. אבל זה לא עצר אותו מלשמוע את הקוסמים הבריטיים מדברים על פרסי, אנבת', ועליו.

"... כל כך מוזר. ראיתם את הזרועות של גרובר? הוא שעיר כמו האגריד", רון לחש

"ולמה לא היו להם שרביטים מלפני? זה לא נראה הגיוני בכלל", הרמיוני השיבה בלחישה.

"הם נראים דיי נחמדים", ג'יני אמרה.

"ולמה פרסי לא היה רטוב כמו כל השאר?" הארי שאל. גרובר זז בספה בחוסר נוחות, מקווה שהם יפסיקו לדבר עליהם, כשהם יבינו שהוא שם.

"אה... גרובר על הספה", ג'יני לחשה בשקט.

"בואו נעלה למעלה", הארי אמר. גרובר שמע את צעדיהם נעלמים במעלה המדרגות.

ברגע שהוא היה בטוח שהם הלכו, גרובר שתק ורץ לחדר האוכל, הבחילה שלו עברה מהפחד.

"חבר'ה! הם מתחילים לחשוד", גרובר לחש-צעק. פרסי ואנבת' שעדיין ישבו ליד השולחן, הביטו בפתאומיות משיחתם.

"למה את המתכוון?" אנבת' שאלה, מסתובבת עם הפנים שלה לגרובר.

"שמעתי אותם מדברים על איך זה שאתה היית יבש ולמה כבר לא היו לכם שרביטים, ולמה אני כל כך שעיר", גרובר הסביר בטון שקט. פרצי צחק על האחרון. "זה לא מצחיק!" גרובר התלונן. "כירון אמר שאנחנו לא יכולים לחשוף את עצמנו בשום מחיר",

"מצטער, אתה צודק, זו באמת בעיית שיער חמורה", פרסי אמר. מסתיר חיוך. אנבת' גלגלה אליו עיניים.

"אני מסכימה עם גרובר, אנחנו חייבים להיות יותר זהירים", אנבת' אמרה. "במיוחד בגלל- היא עצרה בפתאומיות, פניה החווירו. גרובר חשב שאולי מישהו מצותת לשיחה שלהם, אבל כשהוא הסתובב, לא היה שם אף אחד.