חצויים מכל הסוגים

רון

רון היה הראשון שנכנס בדלת. להוט לגלות לאן גרובר נעלם. למרות זאת, ברגע שהם היו בפנים, הוא היה מאוכזב לגלות שהחדר כמעט ריק, וגרובר לא נמצא בשום מקום.

במרכז החדר, היה שם הדום משולש מאבן, עליו מונח ספר עתיק, מעור. על כל צד של האבן היו גילוף שונה. הוא הסתובב סביבו כדי לראות יותר טוב מה מגולף על כל צד, מתכופף נמוך כדי לבדוק כל גילוף.

בצד אחד, היה גילוף של אישה, עם ינשוף עף מעליה. היא לבשה מין שריון מוזר ונשאה מגן עם פנים מכוערות עליו. מתחת לרגליה, צורות וסמלים מוזרים נכתבו. זה היה נראה ככה
Αθηνά

הצד בשני של ההדום הראה גבר שהחזיק מה שנראה כמו מזלג ענקי. תבנית גל נחרתה מאחוריו, ומתחת לרגליו היו צורות וסמלים שנראו ככה

Ποσειδώνα

על הצד השלישי והאחרון, היה ציור של עז שעמדה על רגליה האחוריות. היו לו קרניים גדולות יוצאות ממצחו והוא הביט קדימה בעיניים שדומות לבני אדם, בידו הוא החזיק חפץ מוזר שמורכב ממה שרון חשב שהיה קשיות. מתחת לפרסות שלו נכתב Πάν באותם סמלים מוזרים כמו בצדדים האחרים.

רון בחן שוב את הכתיבה מכל צד, ותהה מה מייצגים הסמלים.

"מה זה?" הוא תהה בקול.

"הרמיוני?" הראי שאל, בתקווה.

"אני לא בטוחה", הרמיוני הודתה אחרי עצירה קטנה. היא פתחה את הספר שהיה על ההדום ודפדפה בין העמודים. " כל הכתיבה הזאת היא... אני דיי בטוחה שזאת יוונית עתיקה..."

"איך את יודעת?" רון שאל, מציץ מעבר לכתפה.

"קראתי קצת על מיתולוגיה יוונית בקיץ שעבר, אז עשיתי קצת מחקר על יוונית עתיקה גם כשפה", הסבירה הרמיוני, מושכת בכתפיה.

"למה שיהיה פה איזה ספר מאובק ביוונית עתיקה. אני לא ביקשתי את זה", רון אמר, נעמד כדי לקבל מבט מקרוב על הספר. המילים היו דומות לאלה שהיו שחרוטות על האבנים.

"אני לא יודעת... אולי חשבתי על מיתולוגיה יוונית הרמיוני הציעה.

"טוב, גרובר לא נמצא כאן", הארי אמר, מסתכל מסביב החדר הריק.

"היי, הרמיוני, את חושבת שתוכלי לתרגם את מה שזה אומר?" רון שאל מכווץ את עיניו על הספר הישן.

"זה ייקח קצת זמן, אבל אני חושבת שאני יכולה ", הרמיוני אמרה, הופכת את הדפים באיטיות. "אני רק צריכה להביא ספר אחר מהחדר שלי",

"אוקיי, בואו נלך",

הם יצאו מחדר הנחיצות וחזרו לחדר המועדון של גריפינדור. רון והארי חיכו על הספה, בזמן שהרמיוני עלתה למעלה כדי להביא מילון. רון הסתכל עליה כשהיא מיהרה לעלות במדרגות למעונות של הבנות.