חצויים מכל הסוגים

פרסי

פרסי פתח את העיניים שלו. הכל קרה כל כך מהר. הוא בקושי הצליח להוציא את אנקלוסמוס ולהניף אותה לעבר המפלצת אבל הוא החמיץ בהנפה של החרב על ידי המסה החשוכה הענקית. האוויר עזב את גופו, הוא נפל בעוצמה על הרצפה. אנבת' התנשפה בקול.

"אאוץ''", הוא הצליח להגיד. "היי, ילדונת", הוא אמר כשהוא נמחץ, מנסה להרים את הכפה של גברת אולירי מהחזה שלו. ראשה הענק דחף אותו, שוברת את החלון. היא הניעה אליו את ראשה בתמימות.

"זה דבר טוב שפספסת", אנבת' צחקה, מגרדת לגברת אולירי על הראש. פרסי זחל קמת אחורה והצליח להיעמד על הרגליים שלו.

"למה היא פה?"

"אני לא יודע", פרסי משך בכתפיו. "אולי כירון שלח אותה", הוא הציע, צוחק כשגברת אולירי ניסתה ללקק לו את הפרצוף. הוא חסם אותה עם הזרועות שלו.

"זה לא היה כירון", קול אמר. פרסי ואנבת' הסתובבו כדי לראות את ניקו נשען על מסגרת הדלת. קברת אולירי קפצה אליו ודחפה אליו את האף שלה. "אני קראתי לה", ניקו אמר, הגוף שלו נוקשה. להיות הבן של האדס, בדרך כלל, חיות לא ממש חיבבו אותו, וכך התחושה הפכה להיות הדדית, אבל גברת אולירי המשיכה לנסות להתיידד איתו.

"למה?" אנבת' שאלה.

"ובכן, אני לא יודע מה איתך, אבל אני לא ממש חובב של טיסות, אז חשבתי שמסע צללים יהיה יותר עדיף. אני לא יכול לקחת את כולנו, אבל חשבתי שאם גברת אולירי תיקח אותכם חבר'ה, ואני אקח את עצמי, זה יכול לעבוד", הוא אמר.

"חשיבה טובה", פרסי אמר. ניקו הסתכל הצידה. מושך בכתפיו. "מתי אנחנו עוזבים, אז?" הוא שאל.

"תדבר על זה עם גרובר. מתי שתרצו זה טוב בשבילי, אבל גברת אולירי צריכה זמן כדי לנוח". הוא אמר, דוחף את הידיים שלו עמוק יותר בתוך הכיסים.

"בעיה אחת, איפה בדיוק אנחנו הולכים לשמור על גברת אולירי לעכשיו?" אנבת שאלה. פרסי משך בכתפיו.

"אין להם סוג של אורוות כאן?" ניקו שאל. פרסי התחיל להניד בראשו, ואז עצר.

"רגע, סוג של יש להם... הו, האגריד!" פרסי קרא לפתע. ניקו קימט את מצחו, מבולבל. "הוא מלמד טיפול ביצורים קסומים, אז יש לו חבורה של כמה יצורים מוזרים וכל מיני כאלה. הוא בטח יוכל לשמור עליה עד שנעזוב".

"למעשה זה באמת חכם, פרסי" אנבת' אמרה מופתעת.

"את יודעת, אני באמת מעריך את הטון של ההפתעה", הוא אמר בסרקסטיות, משלב את ידיו. אנבת' צחקה ונישקה אותו על הלחי.

"לפתע, גרובר התפרץ לבית הסירה, מתנשף. הוא הסתכל על ניקו, ואז על גברת אולירי, ואז על אנבת' ופרסי.

"אני הרחתי... מפלצת... ליד חצויי דם.... אני רצתי.... כל הדרך... משם... רק בשביל... הכלב", הוא צפצף, שם את הידיים שלו על הברכיים שלו ונשען עליהם, מנסה להסדיר את הנשימה שלו. פרסי צחק וטפח לחבר שלו על הכתף. "לא... מצחיק".