חצויים מכל הסוגים

רון

רון והארי ישבו מצד השני של השולחן מול פרסי, אף אחד מהם לא דיבר. זה נראה כאילו הייתה הבנה הדדית שפרסי לא רע, רון לא ציפה שהם יחזיקו ידיים ויאכלו ממתקים בזמן הקרוב.

בשביל רון, ארוחת הערב לא הייתה יכולה להיגמר מספיק מהר. מה שהיה מוזר, בהתחשב בכמה שהוא אהב לאכול. הסיבה לכך הייתה השתיקה המייסרת. נושא השיחה האחרון היה על פרסי, אבל עכשיו כשהגיעו למה שנראה כמו הפסקת אש, לא היה הרבה על מה לדבר. פרסי עשה כמה ניסיונות, אבל הם לא אמרו הרבה רוב הזמן.

"בסוף ארוחת הערב, פרופסור מקגונגל עמדה על השרפרף וניקתה את קולה בכל. כל האולם השתתק.

"ערב טוב. לפני שאתם משוחררים לחדרי המעונות שלכם, אני רוצה להגיד לכם שהמנהל דמבלדור לא יהיה בבית הספר בימים הקרובים. אם אתם צריכים לשאול את המנהל משהו חשוב, זה ייאלץ לחכות או שאתם יכולים לפנות אליי. עכשיו, אתם משוחררים למעונות שלכם. יש יום ארוך של לימודים מחר",

כשכולם הלכו למעונות שלהם, פרסי אמר להם שהוא הולך למצוא את אנבת' ועזב לכיוון שולח רייבנקלו.

רון והארי יצאו מהאולם הגדול. "אז, זה היה..."

"שונה", הארי סיים. רון הנהן.

"משהו לגביהם... עדיין...." הוא אמר, קולו נגמר.

"למה שלא נלך לראות אם הרמיוני בסדר?" הארי הציע. רון הסכים. אולי תהיה לה קצת תובנה איך הם אמורים להתנהג עכשיו שפרסי הבטיח להם שהוא לא מתכוון לפגוע באף אחד.

שני הבנים עלו במעלה המדרגות לכיוון המרפאה. הרמיוני הייתה ערה ברגע שהם הגיעו לשם, שוכבת על הצד. היא הייתה שקועה במחשבות.

"הרמיוני, את בסדר?" רון שאל. היא מצמצה כמה פעמים, יוצאת מהמחשבות שלו, והתיישבה.

"אהם? הו, היי", היא אמרה בריחוק, נשענת בחזרה על הכרית שלה.

"מה קרה? נוויל אמר לנו שהתעלפת כשהיית עם פרסי, אנבת', וגרובר. הוא חושב שיש להם קשר לזה", הארי אמר.

"הו, לא, זה בסדר. הם בסדר. נורמליים. הייתה לנו שיחה. טעיתי מקודם. לגבי זה שבית הספר שלהם לא נמצא בספרים. מצאתי אותו. הם בסדר אני בסדר",

"את בטוחה?" רון שאל. "את נראית קצת... מוסחת" רון ציין

"ברצינות, אני בסדר", היא אמרה בכוח.

"איך התעלפת בכל מקרה?" הארי שאל.

"לא שתיתי מספיק מים. לא ישנתי מספיק. אני פשוט התעלפתי בזמן שהייתי עם אנבת', פרסי, וגרובר", היא אמרה. "אל תאשימו אותם בשום דבר",

"אנחנו לא... האשמנו אותם", הארי אמר.

"הו..." הרמיוני אמרה באיטיות

"טוב, ישבנו עם פרסי בארוחת ערב", הארי אמר

"והוא אמר לנו שהוא לא רוצה לפגוע באף אחד",

"אז, אתם סומכים עליהם, אם ככה?" היא שאלה. בפעם הראשונה, היא נתנה להם את תשומת ליבה המלאה.

"טוב, לא לגמרי סומכים... זה יותר כמו, אין לנו שום דבר נגדו יותר", רון אמר. הרמיוני הנהנה, אבל נרתעה ושמה את הידיים שלה על ראשה.

"מה אתם עושים פה? היא צריכה לנוח", מאדאם פומפרי אמרה, ממהרת לתוך החדר. "החוצה" היא אמרה להארי ורון מנופפת הידה לעבר הדלת.

"רון והארי אמרו ביי להרמיוני והלכו מחוץ למרפאה לכיוון חדר המועדון של גריפינדור. הבטן של רון השמיעה רעש.

"זה היית אתה?" הארי שאל. רון הנהן "איך אתה עדיין רעב?" רון חייך בביישנות ומשך בכתפיו.

"אתה חושב שאני אוכל לקבל חתיכת פאי?" הוא תהה. הייתה פשטידת פקאן בארוחת ערב. רון אכל שלושה חתיכות בקלות.

"אין לך אוכל בחדר?" הארי שאל. רון עצר. הוא אכל כבר את רובו, אבל הוא חשב שעדיין נשאר לו קצת צפרדעי שוקולד.

"כן, קדימה" הוא אמר, רץ לכיוון המדרגות. הארי הלך אחריו. לפתע המדרגות התחילו לזוז.

"אחח! לא! לא שוב!" רון קרא. "של מי היה הרעיון לשים מדרגות שזזות?"

ברגע שהמדרגות הפסיקו לזוז הארי ורון צעדו לראש גרם המדרגות במטרה למצוא דרך אחרת.

"בוא נלך בדרך הזאת", הארי אמר, פונה שמאלה. רון עקב אחריו והם פנו לפינה שהייתה לפניהם"

"אווואא" רון אמר כשהוא מעד ונפל על הרצפה.

"נורא מצטער, אדוני, דובי לא התכוון ל- הארי פוטר! רונלד וויזלי! דובי קרא. דובי לבש סוודר שגדול עליו בכמה מידות, ושכבות של גרביים. הוא שם אותם על הידיים שלו ואפילו שם גרב רחבה על הראש שלו בתור כובע.

"דובי! מה שלומך?" הארי שאל

"טוב מאוד. מאוד שמח לראות את הארי פוטר שוב", הוא אמר בלהיטות. "הו, ומר. וויזלי", הוא הוסיף.

" טוב לראות גם אותך, דובי", רון אמר נעמד ומנקה את עצמו "למרות שיכולתי לעשות את זה בלי ליפול", הוא הוסיף משפשף את הקרסול שלו שספג את רוב הפגיעה.

"מצטער, אדוני", דובי אמר. "דובי מיהר בגלל שהוא צריך ללכת לעזור במטבח. דובי יאחר חוץ מזה שדובי מצא גרב חדש", הוא אמר, מחזיק גרב שחורה.

"אוקיי, טוב, זה היה טוב לראות אותך שוב", הארי אמר. דובי חייך ושם את הגרב בכיס בסוודר שלו.

"יום כל כך טוב, דובי פגש חברה חדשה וראה את החברים הישנים שלו", הוא אמר בהתרגשות

"איזה חברה חדשה?" רון שאל.

"מיס. אנבת'... אנבת'... היא אמרה לדובי רק את השם הראשון שלה. היא הייתה ערה מאוד מוקדם, האולם הגדול. היא הייתה מאוד נחמדה, אבל פחדה ממשהו. דובי יכול להגיד, בגלל שהיה לה סכין",

"סכין..."רון התחיל באיטיות. הוא והארי החליפו מבט. "אני הולך להעמיד פנים שלא שמעתי את זה. בלי חשדות יותר", רון אמר, בעיקר לעצמו.

"דובי חייב ללכת, להתראות, הארי פוטר ורונלד וויזלי!" הוא אמר לפני שנעלם מעבר לפינה.

"זה אלף שנראה מצחיק במיוחד".

(לכל הדמויות הדמיוניות שאני כותבת *לא הדמויות מהספרים כמו פרסי גק'סון והארי פוטר*  אין קשר בין השם למציאות לדוגמא זה שאיזבל היא גועלית אין לזה שום קשר למציאות לא לכל הבנות שקוראים איזבל הן גועליות 😊)