גרובר וכולם ישבו במסדרון, מחכים שדמבלדור יסיים את השיחה הפרטית שלו עם כירון. זה היה בוקר קריר, אז לא הרבה אנשים היו בחוץ. רובם אכלו ארוחת צהרים. גרובר לא יכול היה להאמין שרק חצי יום עבר. זה הרגיש כמו ימים, אפילו שבועות עברו מאז שגרובר התעורר באותו בוקר, עם ריח ששורף את האף שלו. הכול הרגיש כל כך הזוי.
גרובר ניסה לדחוף את המחשבות החוצה מתוך הראש שלו והסתכל על החברים שלו. הרמיוני בהתה ברצפה, מבט מרוכז על פניה. רון זרק בהיסח הדעת חלוקי נחל ושבבים שהשתחררו מרצפת האבן מעבר למסדרון. הארי הסתכל קדימה ואחורה. הוא היה פעיל כמו חצוי דם עם מנה משולשת של ADHD מהרגיל, זה חלחל פנימה במינונים, זה. פרסי ואנבת' נשענו אחד על הגב של השני, הראשים שלהם נשענו אחד על הכתף של השני, ישנים.
ניקו נשען על הצד, נשען מתחת לצל של עץ שהיה בקרבת מקום. הם כולם היו מותשים, אבל פרסי ואנבת' היו היחידים שהצליחו לתפוס קצת שינה.
"מישהו... בבקשה... רק תגידו כבר משהו", הארי נאנח, מותש. אנבת' קפצה והרימה את ראשה. הראש שלה התנגש בזה של פרסי והוא גם התעורר.
"להגיד מה?" גרובר שאל.
"כל דבר... אולי תסבירו לי דברים. הפרטים על מי אתם באמת... הם עדיין דיי מטושטשים", הוא קרא, משחרר צחוק יבש, ללא הומור. גרובר הסתכל על פרסי ואנבת' , אבל שניהם נראו מותשים מידי מכדי להגיד משהו.
"טוב... מה אתה רוצה לדעת?"
"למה לא יכולתי לראות את החרב של פרסי או את-" הארי סימן על הרגליים של גרובר "-רגלי עז שלך".
"זה נקרא הערפול. זה מסך קסום שמונע מבני תמותה לראות דברים כאלה. לאנשים מסוימים יש ראייה מעבר לערפול, כמו הרמיוני. זה אומר שהם יכולים לראות דרך הערפול", גרובר הסביר. בפעם הראשונה אחרי הרבה זמן, הוא הרגיש באלמנט שלו. נלחם במכשף מרושע, לא כל כך הסגנון שלו, אבל מסביר את חייב של חצוי דם מודרני, שהוא היה יכול לעשות/
"ואתה אה... מה המילה?"
"סאטיר", הרמיוני אמרה עם קצת אנרגיה בקול שלה.
"ואז הם חצויי דם?" הארי שאל. גרובר הנהן. "אז, מי ההורים שלהם?"
"פוסידון, אל הים, אתנה, אלת החוכמה, האדס, שליט העולם התחתון", גרובר אמר, מצביע על פרסי, אנבת', וניקו כשהוא אמר את השמות והתארים של ההורים שלהם.
"למה אתם כאן? בהוגוורטס?" הארי שאל.
"כדי להגן עליכם חבר'ה", גרובר אמר.
"הרסת קצת את העבודה שם, חבר", רון מלמל.
גרובר התעלם ממנו והמשיך. "האיש בהודעת האיריס נט, כירון, היה חייב לדמבלדור חובה. דמבלדור ביקש ממנו לשלוח לכאן כמה חניכים מוכשרים לשים עין על דברים. הוא היה מודאג לגביי וולדמורט", הוא אמר. גרובר כמעט צחק כשהוא אמר את זה. הם היו אמורים לשמור על וולדמורט שלא יתקרב, ועדיין הם עשו בדיוק את הדבר ההפוך. הם בגדול הזמינו לבוא בחזרה.
YOU ARE READING
חצויים מכל הסוגים
Fanfiction(פאנפיק פרסי ג'קסון והארי פוטר) "פרסאוס ג'קסון! אני הולכת להרוג אותך!" בשביל פרסי, זה היה דבר דיי נורמלי בשבילו לשמוע. מישהו תמיד רצה להרוג אותו, במיוחד אנבת'. בגלל זה הוא לא היה מאוד מופתע שלאנבת'...
