Our steel hearts

פרק 2

פרק 2-
מרגו-
נחתנו בשדה התעופה של טמפה קצת אחרי חמש בערב. על מסלול הנחיתה הפרטי חיכה לנו רכב שהסיע אותנו חזרה אל הטרמינל. אבא ומולי טיפלו בדרכונים במהירות ואני לקחתי איתי את התיק השחור שלי ולא אמרתי הרבה לאף אחד לפני שצעדתי ליציאה. הטלפון שלי אומנם היה הרוס ויצא מכלל שימוש אבל סמכתי על אית׳ן שיאסוף אותי כפי שהבטיח ואכן מחוץ לטרמינל באיזור שמיועד לאיסוף החוזרים מחול הוא חיכה לי שעון על מכונית האסטון מרטין וואן 77 הכסופה שלו. אני דיי בטוחה שכל מי שחיכה לצידו בהה בשוק ומעט קנאה במכונית שהייתה בין היקרות ביותר בעולם במיוחד במודל 2020. לעזעאל אפילו אני קינאתי קצת כשאבא שלו נתן לו את המכונית כמתנה ליום ההולדת שלו בתחילת הקיץ. הוא היה חייב להתעלות על המתנה של גברת סינקלייר לאית׳ן- יאכטה פרטית שנקראה ׳פרינס א. סינקלייר׳. אז הוא קנה לו את המכונית, נכס יוקרתי בקאבו ושלושה סוסי מירוץ גזעיים. להגיד שאית׳ן הרוויח בגדול מהגירושים המכוערים של הוריו יהיה לשון פאקינג המעטה.
חיוך ענקי נפרש על שפתיו כשהבחין בי. ידעתי שאני נראית כמו שקית אשפה בערך עם טייץ׳ שחור וטי שירט ענקית ומהוה עם הכיתוב-I'm not a bitch. Just kidding go׳ fuck yourself' והשלכות ההאנגאובר המטורף מהחתונה עדיין ניכרו עליי היטב אבל ידעתי שזה לא מזיז לו. אית׳ן החזיק לי את השיער כשהקאתי אחרי ששתיתי קצת יותר מידי, ניגב לי את הדמעות אחרי עוד ריב עם אחד ההורים שלי ואפילו טיפל בי כשהייתי חולה כי אבא היה עסוק מידי ואמא הייתה שיכורה מידי. אחרי שקיין עזב לא הייתי מוכנה לחזור לחיים. בלעדיי אית׳ן כנראה שהייתי הופכת במהירות למתבודדת המוזרה של בית הספר. אבל הוא אמר לי שאין סיכוי שקן יוותר על ברבי שלו. זה היה קריפי שהוא השווה אותנו לבובות אבל באמת נראינו כמו ברבי וקן- בלונדינים, שזופים, עיינים כחולות. תבנית גנרית להפליא ולא מיוחדת בעליל.
״הנה המעודדת הפסיכוטית האהובה עליי״ הוא פתח לכבודי את זרועותיו העצומות שהתעצבו מאימוני כושר עצבניים וקריירת פוטבול תיכונים ענפה.
״הנה הספורטאי בעל הראש הריק האהוב עליי״ החזרתי ונפלתי לחיבוק שלו.
התחבקנו חזק ואיתן נישק ברכות את שערי הפרוע. שמחתי שסיוט החתונה מאחורי אבל לא נרגעתי ממש כי ידעתי מי או יותר נכון מי מחכה לי בבית.
״איפה אבאפלצת והאם החורגת המרשעת?״ הוא הרים גבה בלונדינית אחרי שהתנתקנו.
״נוסעים על המטאטא שלה הביתה״ גיחכתי.
״יש יתרונות בלהיות מכשפה״ הוא משך בכתפיו.
״יאפ״ הנהנתי לפני שפתחתי את דלת הנוסע לרכבו.
הוא נכנס לצד של הנהג וחגר את עצמו מודע היטב למבטים הסקרניים שאנשים שלחו למכונית המהממת שלו.
הוא התניע והשאיר מאחור את האנשים שלמעשה הזילו ריר על הרכב מנקר העיינים. הנסיעה מטמפה ל׳סיינט דניאל׳ ערכה יותר משעה וזה הותיר לנו זמן להתעדכן על אירועי השבוע האחרון שבילינו בנפרד. אית׳ן בילה את מירב זמנו במסיבות, זיונים ואימוני כושר. אני ביליתי את זמני באירועי החתונה המשעממים ואז בחתונה עצמה.
״אוברי שלחה לי את התמונה של קיין״ אמרתי פתאום כשאית׳ן היה באמצע סיפור על אחת המסיבות או לפחות זה מה שאני חושבת שהוא דיבר עליו.
הוא השתתק מיד ומרפקי אצבעותיו הלבינו כשאחז בכוח לא פרופורציונלי בהגה.
״אמרתי לה לא להטריד אותך עם זה״ הוא הניד בראשו ושערו הבהיר נפל על מצחו.
״היית איתה כשהיא צילמה את התמונה?״
״כן. אני, אוברי, בק ולקסי ראינו אותו בתחנת הדלק כשחזרנו ממסיבת חוף״ הוא אישר.
״וחשבת להסתיר את זה ממני?״ זה לא מצא חן בעייני. בכלל.
״לא להסתיר... אבל לפחות לחכות שתחזרי הביתה״ הוא הבהיר.
״הוא אמר לכם משהו?״ שאלתי בתקווה לקבל עוד מידע על קיין מלבד העובדה שחזר העירה.
״הוא לא ראה אותנו. היינו בחוץ ואוברי צילמה דרך החלון השקוף. לא שזה משנה... מבחינתי החרא הקטן מת מזמן״ אית׳ן אמר בתקיפות, שפתיו היפות מכווצות בכעס.
העזיבה של קיין לא השפיעה רק עליי... גם אית׳ן ובק איבדו אותו. כולנו חווינו טלטלה לא קטנה כששמונה ימים אחרי המוות של סבא שלו קיין נעלם מחיינו כלא היה בבת אחת ללא התראה. ניסינו להתקשר ולשלוח הודעות ומיילים וזה הוביל למבוי סתום, ניסינו לשאול את המבוגרים אבל גם להם לא היה מושג. היה לנו חבר ופתאום הוא כבר לא היה כאילו הוא מת או משהו. זה היה הסיוט הכי גדול שלי, שקיין פאקינג מת. נסיתי לומר לעצמי שאם הוא היה מת מישהו היה שומע על זה או שההורים שלו היו מוכרים את הבית שלהם או שהמשטרה הייתה מגיעה לחקור את העניין. אבל דבר מכל זה לא קרה.
״אבל הוא לא מת״ מלמלתי.
״בשבילי הוא מת, ברבי״ אית׳ן אמר בחדות בדיוק כשחלפנו על פני השלט שהכריז-׳ברוכים הבאים לסיינט דניאל. נוסדה בשנת 1931׳
״אנחנו לא יודעים מה גרם לו לעזוב, אית׳ן. אנחנו צריכים לפחות לברר, לא?״ הנחתי יד בעדינות על ירכו הנוקשה.
״לא. ממש פאקינג לא״ אית׳ן התמקד בכביש והתחמק ממבטי.
ידעתי שהוא כועס, לא היה לי מושג שהוא כועס אפילו יותר ממני. קיין ואית׳ן אף פעם לא היו ממש קרובים וידעתי שהם מנסים לשמור על קשר סביר בעיקר למעני. ובזמן שקיין עזב לאלוהים יודע איפה אית׳ן היה העוגן ששמר על שפיות דעתי ועזר לי לטפס מהבור ללא תחתית שנפלתי אליו מרוב צער. הוא תמיד שמר על גבי וגם עכשיו הוא הגן עליי אפילו כשלא רציתי להגן על עצמי והערכתי את זה.
החלטתי לשמור על פה סגור לטובת שנינו עד שהגענו לאחוזת סינקלייר. המבנה המפלצתי בגודלו היה בלב השכונה הסגורה שבה גרנו-׳גיינסוויל היל׳. רק העישרון העליון של העישרון העליון גר בשכונה המפוארת. אית׳ן גר עם אבא שלו באחוזה שעברה במשך דורות במשפחה. אמא שלו טיילה ברחבי העולם עם החבר השייח׳ העשיר והצעיר שלה.
אית׳ן סחב את התיק הקטן שלי ובמבואה כבר חיכה לנו פינקי הפינצ׳ר חסר העין שאית׳ן אימץ כשהיינו בני תשע. הוא בירך אותנו לשלום ועקב אחרינו בהתלהבות למטבח המפואר. אית׳ן זרק אליי בקבוק מים ושם סיר עם מים על הכיירים החשמליות המפוארות. אני התיישבתי על השיש לידו וצפיתי בו מכין מקרוני וגבינה מהקופסא. זה היה הגילטי פלז׳ר שלנו. מקרוני וגבינה מהקופסא כשמעל פיזרנו שברי דוריטוס בטעם ברבקיו. לא בדיוק אוכל של ילדי עשירים שבנוסף היו גם ספורטאים אבל זו הייתה מסורת מנחמת וטעם הגבינה הסינטטי להחריד הזכיר לי תקופות יפות ותמימות בחיי ולא הייתי מוותרת עליו בעד שום הון שבעולם.
״אני חייבת לשאול אותו״ אמרתי בשקט.
״אני יודע. פשוט תזהרי ואל תשכחי למה הוא גרם לך, ברבי״ אית׳ן זרק את תוכן הקופסא לסיר המים הרותחים והוסיף את אבקת הגבינה, חמאה וקצת חלב.
״אני לא חושבת שזה אפשרי״ מלמלתי.
אי אפשר היה לשכוח את זה ואותו. קיין היה שונה מאית׳ן. הוא היה שונה מכל בן אחר שאי פעם הכרתי. הוא היה נועז אבל לא ממקום שחצני, הוא תמיד דיבר את דעתו באופן ישיר ולא פחד לפגוע, הוא מעולם לא נטפל לחלשים ממנו ולא נתן לאף אחד להוביל אותו. הוא היה המנהיג, זה שכולם נשאו אליי עיינים וחיכו להוראות נוספות. נהניתי לשחק איתו באי צייתנות אבל שנינו תמיד ידענו שאחרי התקף-׳אתה לא מחליט עליי׳ דרמטי אני בכל זאת אלך איתו לכל מקום שאליו יקח אותי. הייתי צריכה תשובות, לדעת שלא הייתי שבויה בניגון החלילן במשך 3 שנים והחלילן הדפוק לא שם עליי זין.
״אני אוהב אותך, ברבי ואם המניאק הזה יפגע בך הוא ישלם על זה״ אית׳ן הבטיח כשמזג לשנינו את העיסה הכתובה לצלוחיות.
״הוא לא״ אמרתי בחוסר ביטחון משווע.
אית׳ן לא אמר דבר והוציא את שקית הדוריטוס מארון המטבח. החלטתי להפסיק לדבר ולחשוב על קיין לעת עתה. אית׳ן היה ראוי לתשומת ליבי המלאה. מחר אני אתמודד עם קיין סטיל.