Our steel hearts

פרק 8

פרק 8-
קיין-
לחנות את הג׳יפ שלי מול שערי תיכון ברקמן היה פאקינג מוזר. הרכב שלי היה יכול להיות באותה מידה סקייטבורד שבור ומשומש ליד מפלצות היוקרה של חבריי לספסל הלימודים. מכוניות יוקרתיות בשלל צבעים ועיצובים מילאו את החניות. הכל היה מופע של עשן ואורות שנועד להסתיר את החרא שהיה מתחת לפניי השטח. ברגע שיצאתי מהרכב התחילו הליחשושים. הם היו גם במסיבת החוף אבל המוזיקה הסוותה אותם במעט ועכשיו הייתי כמו מטרה חשופה לשמועות, השערות ואלוהים יודע מה. לא שהיה אכפת לי. שמתי זין על 99.9 מהאנשים שהיו חלק מבית הספר הזה. פסל ברונזה של סבא רבא שלי- ג׳ייקוב ברקמן, מייסד התיכון קיבל את פניי בכניסה. הוא היה נראה מרשים ומפחיד באופן שבו רק פסלים גותיים מלפני עשורים רבים יכלו להיות. חלפתי על פניו בלי לתת בו מבט ארוך מידיי ונכנסתי לבניין הראשי עם גל התלמידים. על אחד הקירות היה תלוי פוסטר בגודל מגוחך של כוכבי נבחרת הפוטבול עם הכיתוב-׳שנת לימודים מוצלחת, טייגרס!!׳. הפנים המחייכות של סינקלייר עשו לי להקיא. אבל לא דאגתי... כבר דיברתי עם המאמן לורנס והוא כמעט גמר במכנסיים כששמע שאני רוצה לחזור לקבוצה. הוא שלח לי באימייל לו״ז אימונים ופטר אותי ממבחני הקבלה בלי למצמץ. גם בבור העמוק ההוא בקליפורניה הייתי שחקן הפוטבול הכי טוב בליגת התיכונים בחוף המערבי. אני יודע שגם סינקלייר ראה אותי כשהופעתי בחדשות הספורט. ועכשיו אני הולך לשחק איתו על אותו המגרש. הוא פשוט ימות על זה...
הביקור שלי במזכירות היה קצר. קיבלתי לוקר, מפה, מערכת שעות ועלון עם חוקי בית הספר והתקנון. בדיוק כשסיימתי שם דלת החדר של המנהל פיינר נפתחה ובחורה עם שיער סגול, פירסינג בקצה השפה וחצאית קצרה הרבה יותר ממה שהתקנון הרשה יצאה מהחדר. המזכירה נחרה בבוז למראה הנערה והנידה בראשה כאילו שהיא שבורה ללא תקנה. זה שעשע אותי.
נתתי בה מבט קצר לפני שיצאתי לדרכי אל השיעור הראשון בכיתת האם שלי. גיד, מרגו, סינקלייר, בק, אוברי ואפילו לקסי. ממש איחוד משפחתי מרגש. הכיתה הייתה בקומה השלישית והצלחתי להגיע לשיעור דקה לפני הצלצול. איך שכף רגלי עברה את מפתן הדלת רוב השיחות השתתקו. אנשים בהו בי כאילו הייתי יצור מקרקס נודד או משהו. לא הזיז לי לשעשע אותם קצת כי הם ממילא היו חסרי חיים שחיו בשביל רכילות מרושעת רק שבשבילי אלו היו החיים האמיתיים הדפוקים שלי. התיישבתי בשולחן הריק ליד גידיאון שחייך אליי חיוך שטוח.
״זה מרגיש כמו סרט תיכון קלישאתי להחריד״ הוא מלמל.
״סינקלייר באמת קצת מזכיר לי את רג׳ינה ג׳ורג׳ מילדות רעות״ גיחכתי.
״יום אחד הוא יכסח לך את התחת״ גיד הניד בראשו.
״הוא מוזמן לנסות. אני מת לארגן מחדש את פניי הילד היפה שלו.״ מלמלתי ושלחתי מבט חטוף לעבר החבורה שהתקבצה סביב סינקלייר.
מבטי אפילו לא התעכב על סינקלייר והתביית כמו תמיד על מרגו. חצאית ג׳ינס מיני, טי שירט לבנה עם הכיתוב 'hot mess' בורוד מרקר ונעלי אולסטאר לבנות. שיערה הזהוב היה פזור ועיניה הכחולות היו ממוקדות בסינקלייר שזיין את המוח על משהו. משהו בחזי התקשח למראה שלה. לא ידעתי מה אני מרגיש וזה הלחיץ וריגש אותי באותה מידה. תמיד אהבתי להיות על הקצה כשמדובר במרגו שלי. הצלצול נשמע והמחנכת שלנו, גברת הלר נכנסה לכיתה. כולם התיישבו במקומם והשיעור התחיל. כרגיל היא הציגה את עצמה וברברה על חופשת הקיץ ועל שעות כיתת האם שלנו. ואז הדלת נפתחה וגברת שיער סגול נכנסה לכיתה. החצאית הקצרה מידיי הוחלפה במכנסי ג׳ינס צמודים ומלאי קרעים שחשפו את רגלה כמעט במלואה.
״מיס בליקוב! מאחרת גם ביום הראשון??״ ללא ספק גברת הלר כבר הכירה את שיער סגול ולא לטובה.
״יש לי אישור״ היא העבירה פתק למחנכת.
״בסדר. לכי לשבת כבר.״ המורה נפנפה בידה בחוסר סבלנות.
המקום הפנוי היחיד היה לידי. שיער סגול לא היססה והתיישבה על ידי. כולם חוץ ממנה ומגיד נמנעו ממני כאילו הייתי המגיפה. מצד אחד זה מצא חן בעייני ומצד שני הציק לי. העדפתי לשמור אנשים במרחק וזה עוזר אם הם חוששים ממך.
המורה המשיכה לזיין את המוח ואני עמדתי פנים שאני מקשיב לה. מרגו שלחה לעברי מבט וכמעט יכלתי להרגיש את עיניה עליי. פעם זה הייתה ההרגשה האהובה עליי. השווצתי על המגרש בשבילה, הורדתי חולצה בשבילה, יצאתי לנקות את הרכבים של ההורים שלי בשבילה, עשיתי כל מה שיכלתי כדי שהיא תסתכל עליי. ידעתי שהעיינים שלה תמיד נשואות אליי וניצלתי זאת בכל דבר שיכלתי, אפילו כשהיינו ילדים. שפשפתי בחוסר מודעות את הקעקוע של הסנונית שעשיתי בגיל צעיר מידי על צווארי. זה היה כואב ומייסר אבל התוצאה הסופית הייתה טובה שצפיתי. הקעקוע לימד אותי שיעור חשוב לחיים ובמיוחד על כך שרוב הדברים שמחזקים אותך נולדים מתוך ייסורים וכאב.
״קעקוע מגניב״ קולה של שיער סגול גורם לי לחזור למציאות.
״אה אה״ הנהנתי.
היא מרימה את השרוול של חולצתה וחושפת קעקוע מורכב של נחש בגווני סגול.
״בטבע הייתי אוכלת אותך״ היא מחייכת ומשהו בחיוך שלה מושך ודוחה אותי בו זמנית.
״אני בספק״ גיחכתי.
״הו לא הייתי אוכלת אותך, הייתי טורפת אותך״ היא שיחקה בצורה פתיינית בעגיל שבשפתה התחתונה התפוחה.
״תרגעי, נמרה״ הנדתי בראשי.
״נחשה, זה יותר מתאים לי, קיין״ היא ליטפה את זרועי באצבעה בדיוק כשהפעמון הכריז על סוף השיעור.
מיהרתי להתחפף מהכיתה ואפילו לא חיכתי לגיד. משהו בתוכי לא ממש רצה להשאר בקרבת הבחורה הזו. כלבות חורשות רעות לא היו הסטייל שלי.
השיעור הבא שלי היה ספרות אנגלית בבניין אחר לחלוטין. סינקלייר ומרגו היו היחידים שחלקו איתי את השיעור. הגעתי בין הראשונים ובחרתי מקום נחמד באמצע שלא אפשר לאנשים להתחמק מלשבת על ידי.
״אתה יושב לי במקום״ גופו הגדול של סינקלייר הטיל צל על השולחן שלי.
״מצטער, לא ראיתי את שטר הבעלות שלך״ השבתי לו בנימה עוקצנית לא מאוים אפילו קצת מהעמידה הבריונית שלו.
״חתיכת אידיוט מזוין, זה המקום שלי כבר שנתיים. קום או שאני אעיף אותך מכאן ואת השיינים מהפה שלך!״ סינקלייר איגרף את בד חולצתי בידו וקירב אליי את פניו באיום.
״לא! זה מספיק!״ מרגו משכה אותו מגב חולצתו.
״אל תתערבי!״ הוא ירה לעברה.
״תן לי את המכה הכי טובה שלך, אידיוט. אני מת לסיבה לשבור לך את הפרצוף״ גיחכתי ללא מורא.
״שמעת אותו, הוא רק רוצה שתפעיל אלימות! אל תעשה את זה!״ מרגו קירבה את פניה, יותר מידי לטעמי אל סינקלייר.
הוא נחר כמו שור זועם ואז עזב את חולצתי ונתן למרגו לקחת אותו כמו ילד נזוף אל שולחנות בקדמת הכיתה מספיק רחוק ממני.
השיעור עבר ללא תקריות נוספות. אחריו הייתי בשיעור היסטוריה אמריקנית עם מרגו ואודרי. מרגו לא בזבזה זמן וניגשה אליי לפני שהמורה הגיעה לכיתה.
״אני לא יודעת מי אתה חושב שאתה אבל בפעם הבאה אני אתן לו לדפוק לך מכות״ היא עמדה מולי שלובת ידיים עם אש בעיינים.
״להתחיל לרעוד בפחד עכשיו או אחר כך?״ הרמתי גבה.
״אתה פשוט לא ייאמן, סטיל״ היא הנידה בראשה.
״אולי תרדי ממנו, פלסטיקית? אני בספק אם האיי קיו שלך גבוה מספיק כדי לנהל שיחה עם מישהו שיש לו מוח״ שיער סגול התיישבה לידי ונעצה במרגו עיינים כהות מתגרות.
מה יש לכולם היום שהם דוחפים ת׳אף לעניינים שלא שלהם??.
״אף אחד לא דיבר אלייך, פריקית״ מרגו גלגלה עיינים והטון המתנשא שלה העביר בי חלחלה.
זה היה כל כך לא מתאים לה, כמו פאה שלא יושבת כמו שצריך.
״מה את רוצה מרגו?״ פניתי אליה בטון קשוח.
״שתפסיק להיות שמוק!״ היא נהמה.
״כשסינקלייר יפסיק להתנהג כמו ביריון מצוי אני אשקול את זה״ משכתי בכתפיי.
״בנתיים הביריון היחיד שאני רואה בסביבה זה אתה״ היא נחרה בבוז וניגשה למקומה בצעדים עצבניים.
מבטי מיד נמשך לתחת שלה ומנטלית נתתי לעצמי סטירת התעוררות. אני צריך להתגבר על זה, עכשיו.
״לא חשבתי שפלסטיק זה הסטייל שלך״ שיער סגול לגלגה.
״את לא מכירה אותי כדי לדעת מה הסטייל שלי, עלוקה״ צמצמתי לעברה את עייני.
״אני לא צריכה להכיר אותך כדי לדעת שבנות כמו ברבי מאליבו לא מעמידות לך את הזין״ היא הכריזה בביטחון.
אם היא הייתה יודעת כמה זקפות מביכות חוויתי בגלל מרגו או כמה חלומות מלוכלכים היו ויש לי עליה או כמה נגעתי בעצמי וחשבתי עליה היא תחנק מהמילים של עצמה.
״מה כן מעמיד לי את הזין? שיער סגול?״ עכשיו היה תורי ל-לגלג.
״בין היתר, קיין״ עיניה נוצצו בכוונה שובבה.
״איכ״ הלחישה הרמה הגיעה מכיוונה של מרגו.
היא צפתה בחילופי הדברים שלנו והוסיפה קול הקאה לאפקט. צחוק בעבע בחזה שלי. המעודדת הקטלנית שלי תמיד ידעה כמה אני אוהב שהיא רעה. והיא התכוונה להיות רעה מאוד וזה הדליק אותי כמו ששום דבר אחר בחיי לא עשה.
האור בעיניה כשעשינו משהו שאסור לעשות או משהו שידענו שנענש עליו היה כמו סם חיים בשבילי. מרגו עם כמה שהיה פתאטי להודות בכך הדליקה בי ניצוצות של משהו שאפילו לא ידעתי שחסר לי.
המורה נכנסה וקטעה את הריב המבעבע באיבו. השיעור היה ארוך, ארוך מידי. שיער סגול ניסתה להשיג את תשומת ליבי אבל התעלמתי ממנה. לא היה לי זמן למשחקי הכוח המטופשים שלה עם מרגו. אולי היא תהיה קלף כדי לעלות על העצבים של מרגו אבל לא יותר מזה.
שאר היום עד להפסקת הצהריים היה רגוע יחסית. גיד ואני היינו בשיעורים יחד ואז ניגשנו לקפטריה, לקחנו מגש עם ארוחת צהריים והתיישבנו באחד השולחנות ליד החלון הענקי שהשקיף על מגרש הפוטבול הענקי והירוק.
״שמעתי שכמעט רבת מכות עם אית׳ן״ גידיאון חייך כשדחף לפיו חופן של צ׳יפס.
״שמועות רצות כאן מהר״ גלגלתי עיינים.
״מכות על היום הראשון? לא ציפיתי לפחות ממך״ גיד צחק כאילו זו בדיחה.
״כל אגרוף שאני אתן למזדיין מגיע לו״ נחרתי בבוז.
״זה רק היום הראשון וכבר כמעט רבת מכות, כמעט הזדיינת על יבש וכמעט גרמת למישהי לבכות. הספק מרשים הייתי אומר״ גיד הניד בראשו ודפק ביס בצ׳יזבורגר.
״על מה אתה מדבר?״ הרמתי גבה.
״נו... ראיתי איך טרודי בליקוב כמעט זיינה אותך עם העיינים והשמועה אומרת שאחרי שיעור היסטוריה אמריקנית מרגו הייתה על סף דמעות״ הוא משך בכתפיו הרחבות.
העברתי יד בשערי בתסכול. הייתי צריך לדבוק בלימודי בית ולחסוך מעצמי את כאב הראש הזה. אולי זה היה עוזר לי לזכור את המטרה האמיתית שלי. כל השיט מסביב הוא רק הסחת דעת סתומה.
״גבר! מה קורה?״ בק רדפורד מצליח להפתיע אותי כשהוא תופח על גבי.
״טוב, איך אתה בק?״ אני שואל בכנות.
אם היה מישהו חוץ מגיד שהיה ראוי לזמני זה היה בק. הוא היה זה שהיה לו אכפת ממני באמת, הוא היה חבר טוב גם כשהשאר הפנו לי עורף. והוא לא היה חרא מהיסוד כמו סינקלייר.
״אין תלונות״ הוא מהנהן ומתיישב לידי.
אני, הוא וגיד מתעדכנים על הקיץ וקצת על עונת הפוטבול הקודמת כשסינקלייר ניגש לשולחן שלנו בפנים אדומות.
״מה אתה עושה בק?״
״אוכל״ בק עונה בפשטות.
״למה אתה יושב עם החתיכת חרא הזה?״ הוא דרש לדעת ודפק בידו על השולחן כמו בוס עצבני.
בק נשאר רגוע להפליא. אני במקומו כבר הייתי מחרב את סינקלייר.
״כי בא לי וכי חבר טוב חזר לעיר אחרי שלוש שנים שלא ראיתי אותו. הריב שיש לך איתו הוא שלך אית׳ן, לא שלי״ בק נשאר רגוע ואני הערכתי אותו כל כך על זה.
״אני לא אעשה סצנה בחדר אוכל ובטח שלא בגללו אבל אנחנו עוד נדבר על זה״ סינקלייר הבטיח והעיף בשנינו מבטים מאיימים לפני שעזב.
״דרמה פאקינג קווין״ גלגלתי עיינים.
״לא מפתיע... האיש חושב שכולם המניונים שלו״ גיד מלמל.
״אני לא מיניון של אף אחד״ בק ירה בחדות.
״פאק לא״ הסכמתי.
״אתה ואית׳ן לעולם לא תסתדרו ואני לא הולך לבחור צד, אני לא שופט ולא עורך דין״ בק הבהיר.
״זו לא המלחמה שלך, בק. תודה שנשארת חבר״ טפחתי על גבו.
הוא הנהן ובילה את שאר הפסקת הצהריים איתנו מוכיח גם לי וגם לסינקלייר שמיניון הוא לא.