Our steel hearts

פרק 32

פרק 32-
קיין-
חניתי את הג׳יפ שלי מרחק רחוב מהרחוב של מרגו. אחרי שהגעתי אליה בתחילת השבוע עם המרק והשוקולד וגליתי שהיא בכלל לא חולה בבית אלא שאבא שלה אסר עליה לצאת איתי ונתן לה ריתוק של חודש. ממש התאפקתי לא להתנפל על מולי שעמדה בפתח מחייכת חיוך של מיליון דולר כשהבהירה לי את עמדתו של מר המילטון. פשוט התחפפתי משם והלכתי לחפש את מרגו. היא הייתה בבית הקברות ליד הקבר של סבא וסבתא שלי. הבטחתי לה שהכל יהיה בסדר ושפשוט תנסה להרגיע את אבא שלה ולהתנהג יפה בחודש הקרוב. ואז בק הכריז שהוא עושה מסיבה לכבוד יום ההולדת שלו ומרגו החליטה שהיא שמה זין על החוקים ומגיעה. בהתחלה נסיתי לשכנע אותה שנסיעה לאגם טופקי שבו נמצאים בית הקיט של רוב התושבים של סיינט דניאל זה רעיון לא טוב, במיוחד לאור הריתוק שלה אבל היא הייתה עקשנית ואני לא התווכחתי איתה. העדפתי לא להתווכח כשאלוהים יודע מה יהיה מחר. כמה דקות אחר שחניתי במקום המוסכם היא רצה לרכב שלי לבושה שמלה שחורה מנצנצת ובידה נעלי עקב, על גבה תיק קטן.
״הצלחת לברוח?״ חייכתי ובלעתי בעייני את גופה המהמם בשמלה היפה.
״קלי קלות. הם כנראה יגלו שאני לא בבית מחר בבוקר אבל אני אתמודד עם כל דבר בזמנו״ היא משכה בכתפיה ונישקה אותי קלות.
ידעתי שהתעלול הקטן לא יחליק לאריק המליטון בגרון ולא יעזור לנו לשכנע אותו לתת לנו להיות יחד אבל ידעתי שזה לא ממש משנה... בעיניו כנראה לא הייתי מספיק טוב לבת שלו.
״את יפיפה, בייב״ שלחתי לעברה חיוך.
״אני משתדלת״ היא ציחקקה והגבירה את הרדיו.
נסענו וכל הדרך הקשבנו למוזיקה, דיברנו והכל היה מדהים. הבית כבר היה מפוצץ באנשים כשהגענו ומוזיקה נשמעה בקולי קולות כנראה עד הצד השני של האגם. ירדנו מהרכב ונכנסנו למסיבה יד ביד.
״מרגו!!!!״ אוברי זינקה על מרגו בהתרגשות.
היא הייתה לבושה בשמלה בצבע ורוד מסטיק שהכאיבה לעייני מרוב שהייתה בוהקת.
״היי אובס״ מרגו חשפה חיוך יפיפה.
״אני כל כך שמחה שבאתם הולך להיות כל כך כיףףףף״ היא צווחה בהתלהבות.
אחר כך היא משכה אותנו לרחבה המאולתרת. ילד היום הולדת הצטרף אלינו והרמנו יחד שוטים צבעוניים לכבוד יום ההולדת שלו.
״מזל טוב!״ צווחנו יחד כמו חבורת תיכוניסטים נלהבת.
כולם שתו ואני החלטתי לשפוך את השוט מעבר לכתף במהירות. ההחלטה שלי להתרחק מסמים ואלכוהול הייתה מוחלטת. לא רציתי לתת פתח לשום דבר שעלול לגרום לי לפשל. במיוחד לא בתקופה כה רגישה. המשכנו לרקוד ומזווית העין ראיתי את סינקלייר. הוא נשען על הקיר עם בקבוק וודקה ביד ומסביבו כמה וכמה בנות שניסו למשוך את תשומת ליבו שהייתה נתונה אליי ואל מרגו. חתיכת זבל קטן. רציתי לעקור לו את העיינים כדי שלא יסתכל על מה ששייך לי אבל התעלמתי ממנו והובלתי אותה לצד השני של רחבת הריקודים.
״אתה יודע מה הבאתי איתי?״ הוא קראה לתוך אוזניי כדי להתגבר על המוזיקה הרועשת.
״מה?״
״את המפתח לבית הקיט שלנו״ היא חייכה בשובבות.
״אה, באמת?״ גיחכתי.
״יאפ!״ היא ציחקקה וטמנה את פניה בכתפי.
״ומה את חושבת לעשות עם המפתח הזה?״ היתממתי.
היא הרימה אליי עיינים כחולות, יפות ומלאות בהבטחה חמה וסקסית להפליא. הולי שיט. ואז היא כרכה את זרעותיה סביב עורפי והדביקה לי נשיקה עסיסית ומהממת.
״אני חושבת שאני לא צריכה להסביר עוד״ היא נשכה את שפתה.
״את בטוחה?״
״רציתי את זה מאז שחזרת, קיין... חיכתי רק לך ועכשיו אין למה לחכות״ היא משכה בכתפיה ונישקה את צווארי.
היא צדקה. חיכנו זה לזו כל כך הרבה זמן. היא הייתה היחידה שנחשבה בעייני. כל השיט הדפוק שעשיתי בקליפורניה כשהייתי מסומם היה כמו לא היה. כל מה שרציתי באמת מאז שאני ילד היה בזרעותיי עכשיו.
״רוצה לעוף מכאן?״
היא הנהנה. ״אבל קודם אני חייבת לעוף לנוחיות״.
היא נתנה לי עוד נשיקה קלה וחמקה מזרעותיי הולכת לעבר חדר האמבטיה. התרגשות שטה בורידי, צורך כמעט פרמיטבי התעורר בי וחיוך נמתח על שפתיי. פאק, כן. היא הולכת להיות שלי. שלי על אמת. וזה כל מה שהיה חשוב.