Our steel hearts

פרק 3

פרק 3-
קיין-
״היי מניאק!״ בעטתי בחוזקה במיטה מטלטל את גידיאון שהיה שקוע בשינה.
המסכן כמעט זינק כאילו מישהו הצמיד לו טיל לתחת, שערו הפרוע כיסה את פניו ככה שלא קיבלתי את אפקט הבהלה שרציתי.
״מטומטם! כמעט גרמת לי להתקף לב!״ הוא נהם בהאשמה ושפשף את פניו בכפות ידיו.
״אמרתי לך שאני אקפוץ לבקר״ גיחכתי ושילבתי את זרעותי על חזי בשעשוע.
״תסלח לי אם חשבתי שזה אומר שתגיע בשעות היום כמו בן אדם נורמלי ותדפוק על דלת הכניסה״ גידיאון גלגל עיינים והרכיב את המשקפיים שלו.
״שנינו יודעים שנורמליות היא לא הסטייל שלי״ משכתי בכתפי.
״איך נכנסת בכלל? אבא שלי הרכיב מערכת אבטחה חדשה רק בשבוע שעבר״ הוא נעץ בי מבט מלא חשד.
״יש לי את השיטות שלי, סופרמן. קדימה, תתלבש אנחנו הולכים״.
גידיאון לא נראה מרוצה בכלל מהביקור הלילי שלי או מהעובדה שהוא צריך להפרד מהמיטה שלו אבל הוא בכל זאת קם, מוציא בגדים מהארון ופונה אל חדר האמבטיה הצמוד שלו טורק אחריו את הדלת. גידיאון היה היחיד מ׳סיינט דניאל׳ שנשארתי איתו בקשר בשלוש השנים האחרונות. הוא היה שונה מהאנשים שנהגתי לבלות איתם. החברות בנינו התחילה בכיתה ו׳ כששני ספורטאים ניסו לדחוף את גיד לפח אשפה ירוק. התערבתי וגרמתי למזדיינים לברוח כמו ילדות קטנות עם קוקיות וליוויתי אותו הביתה לוודא שהם לא חושבים על לתפוס אותו בדרך או משהו. אחר כך אני וגידיאון הפכנו לחברים. שנינו אהבנו קומיקס ולשנינו היה את אותו חוש הומור ציני ואפל. בקיץ שלפני כיתה ט׳ גידיאון החליט לעשות שינוי ולהתמודד בעצמו עם הבריונים שנטפלו אליו. הוא נרשם לתוכנית אימונים אינטנסיבית, שיעורי קרב מגע ועבד עם מומחה MMA כדי ללמוד כמה מהלכים קטלניים. עכשיו הוא היה פאקינג סופרמן- גבוה, שרירי, ממושקף ועם עיינים תכולות ושיער כהה שהזכירו את החזות של גיבור העל. הייתי גאה בו על הצעד שעשה וידעתי שאף ביריון לא העז להציק לו עוד ומי שכן קיבל את מה שהגיע לו.
״אני מוכן״ הוא הכריז ויצא מחדר האמבטיה.
״בוא נזוז״ הנהנתי.
יצאנו מהדלת הקדמית ולקחנו את הרכב שלי- גרנד ג׳יפ צ׳ירוקי STT8 מודל 2006. את הג׳יפ קניתי לעצמי אחרי ששרפתי את המכונית שההורים קנו לי בתור מתנת יום הולדת. הג׳יפ היה הדבר הראשון שקניתי עם הכסף שעורך הדין הצליח לשחרר מהצוואה של סבא שלי.
הנסיעה אל הדיינר של פרי הייתה קצרה למידי. המקום כיאה לדיינר של עיר קטנה היה פתוח 24/7. ההבדל המהותי שבניגוד לדיינרים כאלה המקום היה משופץ באווירת מילניום עם ציטוט של סטיב ג׳ובס על אחד הקירות, צבעים בהירים ומערכת הזמנות דיגיטלית. אני וגיד החלקנו לאחד מתאי העור המבריקים ועל השולחן שהיה בצבע ורוד פוקסיה נחו שני אייפדים שדרכם ניתן להזמין את האוכל והשתייה שלנו. גיד נשען לאחור במושבו ותחת האורות הבוהקים בדיינר נראה עייף בטירוף. השעה הייתה קצת אחרי 2 לפנות בוקר.
״מה היה כל כך דחוף שגררת אותי מהמיטה ב-2 לפנות בוקר לדיינר? במיוחד אחרי שאתה פה כבר שבוע וחצי ולא טרחת לומר שלום לפני״ גידיאון קיטר.
״הייתי עסוק״ מלמלתי.
״עסוק במה?״ הוא הרים גבה.
״עסוק״
״עד מתי אתה מתכוון לשחק אותה מר מיסתורי? זה נמאס ממש מהר״ גיד מגחך ולוקח את האייפד מדפדף בין האופציות.
״אני לא יכול להגיד כלום עד שיהיה לי את כל מה שאני צריך ביד״ נאנחתי כשדלת הדיינר נפתחה ופנימה נכנסה חברה עליזה של בני נוער.
הייתי בטוח שאני לא אתקל שוב במישהו שאני מכיר עד תחילת הלימודים אבל מסתבר שלא ככה היקום תיכנן את זה. חלק מהאנשים בחבורה העליזה אני בכלל לא מזהה אבל אי אפשר לטעות באוברי בנט שלבושה בשורט ג׳ינס דפוק אותי וגופיה ורודה זרחנית, מרקוס נייבן מחבק את מותניה הקטנות ומחכך את המפשעה שלו בתחת שלה. הם עומדים בתור האקספרס To Go ויורים את ההזמנות שלהם לבחורה שבדלפק. בזמן שהחבר שלה מזיין אותה על יבש בציבור ועסוק בהזמנה שלו אוברי בוהה בנו. עיניה הירוקות הגדולות שותות אותי בעניין לא מבוטל ואז עוברות לגיד. היא מחייכת אליו ומלקקת בכוונה את שפתיה הורודות. גיד מיד מסיט את מבטו לאייפד וגופו מתקשח.
״ממתי אתה מתעניין בבנות עם חצי מוח?״ הקנטתי אותו.
״תסתום, חתיכת זין״ הוא נהם.
״זה ברור שהיא מזדיינת עם מרקוס אז מה הקטע עם הליקוק שפתיים האירוטי שהלך פה?״
״התנשקנו בתחילת הקיץ. זה היה פעם אחת כששנינו היינו שיכורים. לימדתי אותה בשנה שעברה מתמטיקה ואנחנו שכנים וכל השיט הזה. היא ב-ברור לא הסגנון שלי״ לפי הדרך שבה הוא נע בחוסר נוחות במושבו אוברי הייתה לגמרי הסגנון שלו.
״ב-ברור״ מלמלתי.
החבורה העליזה יצאה מהדיינר בידיים מלאות אחרי כמה דקות ואחרי שהדלת נסגרה כשעזבו גיד חזר לעצמו ונראה רגוע פחות או יותר שוב.
״אוברי עשתה לי בוק. אני צריך לחייב אותה על צילומי הדוגמנות״ נאנחתי כשהמלצרית הופיעה עם ההזמנות שעשינו בזמן שהחבורה העליזה חיכתה למשקאות.
״אתה מכוער, אחי. צילומי דוגמנות? יותר צילומי מראות קשים לפנינו״ גיד הניד בראשו.
״קשה לך לפרגן, אה?״ נאנחתי ולקחתי חתיכה מהדואנט המזוגג שהזמנתי.
״למישהו שהרס לי את השינה? בהחלט״ הוא הנהן.
״היא כבר יודעת שאני כאן״ ציינתי והרגשתי את הזעם המר שהתפשט בורידי בכל פעם שחשבתי עליה.
״כן. אמרת שאוברי, סינקלייר ובק ראו אותך בתחנת דלק, לא? אז הם בטח כבר עדכנו אותה״ גיד משך בכתפיו באדישות מעצבנת.
״כנראה״ הנהנתי.
״היא עדיין דופקת אותך, אה?״ גיד ציין כמעט ביובש ולגם מהקפה הקר שלו.
האם מרגו המילטון עדיין דפקה אותי? כן. בגדול. האם אני הולך להודות בזה? לא. היחיד שהולך לדפוק כאן אנשים יהיה אני. את כל המניאקים בעיר הזו שהחליטו להתעסק עם הגורל שלי ועם המשפחה שלי. כל המניאקים שזרקו אותי לכלבים ולא היה אכפת להם שאני נקרע לגזרים. אפילו לא לה.
״סינקלייר עדיין רוכב לך על התחת?״ יכלתי לוותר על הרמיזה המינית ופשוט לשאול אם סינקלייר עדיין מציק לו כי הוא ביריון חסר מוח אבל מה הכיף בזה?.
״נה... הוא מעדיף לרכוב על התחת של מרגו״ הוא מחייך לעברי חיוך מתגרה.
אית׳ן סינקלייר אולי היה בחיים שלה בזמן שאני לא הייתי כאן אבל ידעתי שמרגו לעולם לא תהיה איתו. הוא לא הטיפוס שלה. מרגו אהבה מתוסבך, אפל, מסוכן. היא לעולם לא תתפשר על הפנים היפות ואישיות הקרטון של סינקלייר.
״אני מבין שעם הפיתוח של השרירים פיתחת גם אישיות של זין״ בעטתי ברגלו.
״למדתי מהטוב ביותר, סטיל״ הוא גיחך.
״אתה צריך לשלם לי על השיעור לחיים״
״אני צריך להכניס לך מכות שגררת אותי מהמיטה באמצע הלילה ואתה ממשיך לזיין לי את המוח במקום להגיד לי מה העניין״ הוא נאנח עמוקות.
״אני צריך שתפרוץ למערכת של בית הספר. אני רוצה שתשנה לי את מערכת השעות ותשים אותי בשיעורים יחד עם מרגו וסינקלייר״.
לרגע הוא רק בהה בי כאילו אני איזה פסיכי דפוק ואז גלגל עיינים כאילו אני מייאש אותו. ושנת הלימודים אפילו לא התחילה. פאק מי.
״אתה בטוח שזה מה שאתה רוצה?״
״כן״ עניתי ללא היסוס.
גידיאון הנהן וסיים את הקפה הקר שלו. אני שילמתי על הדברים שלנו והשארתי למלצרית טיפ. גידיאון היה בשקט מוחלט כל הנסיעה לבית שלו. כשעצרתי לפני האחוזה המזוינת של המשפחה שלו הוא הפנה אליי את עייני הסופרמן הכחולות-כחולות שלו.
״אל תיתן לה לדפוק אותך״ זה מה שהוא אמר בקול שקט ונמוך לפני שיצא מהג׳יפ.
אני המשכתי אל הבית שעכשיו היה שייך לי מרחק דקות נסיעה בודדות מהבית של גיד. חניתי את הג׳יפ והתכוונתי להכנס פנימה וללכת לישון כי מחר חיכה לי יום ארוך תחת. ואז ראיתי אותה. היא ישבה על המדרגות שהובילו לדלת הכניסה. שורט צהוב, חולצה עם הדפס של מלך האריות ושיער זהוב אסוף ברישול על קודקוד ראשה. הייתי צריך לדעת שהיא תבוא. זה לא הסטייל שלה להניח לדברים להתנהל ולהגיע אליה. היא הייתה צריכה לקחת יוזמה, לשלוט בסיטואציה, להתמודד עם דברים באופן ישיר. היא לא חיכתה לי. היא לא מחכה לאף אחד.