Our steel hearts

פרק 20

פרק 20-
מרגו-
הנקישה הקלה על דלת חדרי העירה אותי משינה טרופה. עייני שרפו ועפעפי הרגישו כבדים כמו יציקת בטון וכל שאר האיברים רעדו בחולשה אחרי שהשקעתי כל גרם אנרגיה בבכי וצרחות ברכב של אית׳ן. כשהייתי באפיסת כוחות הוא הגניב אותי לתוך החדר שלי כדי שאף אחד לא יראה אותי ככה ואז עזר לי להוריד נעליים ולזחול למיטה. הוא נשאר איתי עד שצללתי לתהום הנשייה. מרפי שכבה לצידי והביטה בי בעייני הכלב הטובות שלה. ליטפתי את ראשה הפרוותי ונסיתי לחייך בשבילה ללא הצלחה. דלת חדרי נפתחה ומיד זהיתי את הבושם המתוק מידי של דניקה. רציתי להעמיד פנים שאני ישנה אבל היא כבר תפסה אותי על חם מלטפת את מרפי.
״היי מרגו, את ערה״ היא חייכה חיוך מלאכי ותמים.
״יאפ״ נשמעתי כמו מעשנת כבדה דרך גרון צרוד וכבד.
״אמא ואריק מכינים ארוחת ערב. סטייק ואורז מטוגן, יהיה טעים״ וזו דרכה לומר שאני מחויבת לארוחת ערב משפחתית משותפת ואם אני לא ארד אבא יעלה ויתחיל להתווכח איתי עד שאני אתעייף מהדרמה ואחליט להצטרף.
״למטה עוד עשר דקות״ מלמלתי.
״מעולה״ היא הנהנה ויצאה סוגרת אחריה את הדלת.
הכרחתי את עצמי לקום, להתקלח את המקלחת הכי קצרה בעולם ואז להתלבש בבגדי הבית הראשונים שהוצאתי מהארון. לא טרחתי להסתרק אפילו לפני שירדתי למטה אל פינת האוכל שבה כבר ישבו אבא, מולי ודניקה. הם נראו מתוחים וברגע שהגעתי הם הפסיקו לדבר כי הם ככל הנראה דיברו עליי. הם בהו בי כאילו אני חייזרית כשהתיישבתי לצידה של דניקה מול אבא.
מולי לקחה את ידו של אבא ולחצה אותה בעידוד. אוי לא. מה עכשיו? היום הזה הספיק לי כבר אני לא צריכה את מולי או אבא על הראש שלי.
״היי מתוקה... מה שלומך?״ אבא שאל בטון עדין להפליא.
״הכל טוב״ שיקרתי. הכל היה מחורבן אבל אין סיכוי שאני אשתף אותם.
״את בטוחה?״ הוא הרים גבה בהירה.
״במאה אחוז״ הנהנתי ונסיתי להעמיד פני אמיצה.
מזגתי לעצמי אורז וסטייק לצלחת והתחלתי להתעסק באוכל. אף אחד אחר לא זז. כאילו הם חיכו לעוד משהו. האורז עמד לי בגרון.
״מה שאבא שלך מנסה לומר זה ש... אם קרה משהו את יודעת שאת תמיד יכולה לספר לנו, נכון?״ מולי ניסתה להעמיד פנים עם הטון האימהי המחליא שלה.
״אני לא יכולה לספר שום דבר, במיוחד לך כי כידוע את בוגדת עם תעודות״ שלחתי לעבר חיוך נוטף ארס והיא מיד איבדה כל רכות שהייתה בה.
״בבקשה ממך אל תדברי כך למולי... היא מנסה לעזור״ אבא כמובן נחלץ להגנתה.
״שתנסה לעזור לך ולבת שלה. לי יש מספיק עזרה והיא לא מגיעה ממישהי שהיא התגלמות של נחש בבת אדם״ גלגלתי עיינים.
״זה מספיק! את תדברי בכבוד לאשתי!״ אבא שאג בפניי.
״לך להזדיין!״ צרחתי חזרה והעפתי את הצלחת מהשולחן גורמת לה להתנפץ באלפי רסיסים על הרצפה.
דניקה השתנקה ומולי הניחה יד על פיה בתדהמה. ידיי רעדו וליבי הלם במהירות וכל הפנים התמוטט מכאב ובאפיסת כוחות.לא הייתי מוכנה לזה ולא יכלתי להתמודד עם זה כרגע. דחפתי את הכיסא לאחור והפלתי אותו בדרך על הרצפה אבל לא עצרתי כשבחרתי חזרה אל החדר שלי ונעלתי אחריי את הדלת. צללתי אל המיטה והתכסתי עד מעל הראש. הם באו אחריי, דפקו על הדלת, התחננו שאני אכניס אותם. מולי בכתה ודניקה הרגיעה אותה ואבא איים שהוא יביא פורץ מנעולים. אחר כך היה שקט. השקט נמשך לכמה שעות טובות ולילה ניבט מחלוני. ואז רשרוש נשמע בדלת חדרי ופס דק של אור חתך את החושך הכבד. צעדים כבדים ודמות תמירה ורחבת כתפיים הסגירה את העובדה שמדובר באבא. הוא בטח מצא את מפתחות הספייר והחליט שבא לו עוד קצת מהשלכות שברון הלב המוחלט שלי. משקלו הורגש כשהוא התיישב על המזרון שלי ושתיקה השתררה בנינו. אני ואבא לא היינו לבד באותו חדר כבר הרבה מאוד זמן. ולחשוב שפעם הייתי ממש ילדה של אבא. שהערצתי את האיש הזה וחשבתי שהוא הגיבור שלי. מסתבר שגיבורים קיימים רק ביקום של מארוול ודי סי ולא בסיינט דניאל, פלורידה.
״מה קורה לך, ילדה שלי?״ קולו של אבא היה רך ולא היה שום זכר לזעם מהשולחן.
שתקתי. קרו לי כל כך הרבה דברים ולא ידעתי עם מה להתחיל או איך לדבר איתו. הוא היה זר עכשיו.
״בבקשה תדברי איתו, מרגו״ התחינה הייתה מורגשת וכנה.
״אין לי מה להגיד אבא״ לחשתי.
״שנינו יודעים שזה לא נכון״ הוא כמעט גיחך.
״מה אתה רוצה ממני?״ נהמתי בחוסר סבלנות.
״לדעת למה אית׳ן סחב אותך היום מתחת ליציעים כשאת בוכה בהיסטריה״ הוא קירב את פניו לשלי ועכשיו יכלתי לראות את עיניו המודאגות.
לרגע ליבי החסיר פעימה. פאק. איך לעזעזאל הוא יודע את זה??.
״מה?״
״היתממות לא מתאימה לך, ילדה שלי״ הוא נעץ בי מבט שהבהיר שהוא לא מאמין לי בשיט.
״מישהו הראה לך את הסרטון... דניקה, נכון?״ התמונה התבהרה ברגע שנזכרתי שהיו אנשים שצילמו את השיט שקרה היום.
״היא סיפרה למולי כי היא הייתה מודאגת ומולי סיפרה לי. אל תכעסי עליה, זה הגיע ממקום טוב של דאגה אלייך״ אבא נראה מיואש מהריב שהריח באופק.
״היא צריכה להפסיק לדחוף את האף שלה בעניינים שלי. גם היא וגם האמא הכלבה שלה״ נחרתי בבוז.
״ומה איתי? גם אני צריך לא לדחוף את האף? אני אבא שלך ואת באחריות הבלעדית שלי כרגע״ אבא שילב את זרעותיו על חזהו הרחב.
״אני מעדיפה שתתעסק עם אשתך החדשה והבת שלה... גם ככה הן יותר חשובות לך יותר ממני״ ברגע שהמילים יצאו מפי אבא נראה כאילו לקחתי סכין ותקעתי לו אותו בלב.
ככה בערך הרגשתי כשהוא הודיע לי ולאמא שהוא ומולי יחד ושהוא מתגרש מאמא.
״זה לא נכון, מרגו״ הוא הניד בראשו נחרצות.
״זה נכון מאוד, אבא. בגדת באמון שלי, בגדת באמא ופשוט... הלכת למקום אחר. אני מקווה שקל לך יותר לשחק במשפחה איתן מאשר לדאוג למשפחה האמיתית שלך״ דמעה טועה זלגה מעיני למרות שחשבתי שנגמרו לי כל הדמעות.
אבא שפשף את פניו בכפות ידיו ונאנק בייאוש גלוי. ואז הוא הביט עליי בעיינים תכולות, זהות באופן כמעט מפחיד לשלי.
״אני יודע שאת לא מסכימה עם הבחירות שלי ושאת כועסת ועצובה ושאולי לעולם לא נחזור להיות כפי שהיינו לפני הכל אבל אני עדיין אבא שלך, נסיכה קטנה שלי ואני עדיין רוצה שיהיה לך טוב. את במקום הראשון... לפני מולי ולפני דניקה ולפני אמא שלך. תמיד היית במקום הראשון בלב שלי, מהרגע שבו נולדת עד הרגע שבו אני אמות״ הוא לא הוריד ממני את עיניו וידעתי שהוא מנסה למרות שזה היה מעט מידי מאוחר מידי.
״עד עכשיו לא בדיוק הוכחת את זה... אני לא צריכה אותך כי אם אני ארשה לעצמי את זה אני לא יכולה לדעת אם... אם תשאר. כבר בגדת בי ובאמא פעם אחת וסביר להניח שזו לא תהיה הפעם האחרונה. אני לא יכולה לסמוך עלייך יותר בחיים״ ידעתי שזה מכאיב ויכאיב לו אבל זו הייתה האמת.
פחדתי לסמוך על אבא. לא ידעתי מה הוא מתכנן והוא כבר הוכיח שבתקופות שהכי זקוקים לו הוא מפנה אל הגב ובוחר ללכת.
״יהיה לך קל יותר לדבר על זה עם אמא?״ השאלה שלו מפתיעה אותי.
״מה זאת אומרת?״
״אני יכול לקחת אותך מחר לאמא אם תרצי... במקום לבית הספר. את תוכלי לדבר איתה על מה שקרה.״ הוא הסביר ובלע את רוקו בכבדות.
״אתה רציני?״ הלם ואופטימיות זהירה צבעו את קולי.
״כן״ הוא הנהן.
״אני אשמח, תודה אבא״ המחשבה על מפגש עם אמא הצליחה להרחיק מעט מהאפלה שאפפה אותי.
״אין בעד מה, נסיכה קטנה״ הוא שוב הנהן בנוקשות וקם.
״אבא?״
״מה?״
״אני חושבת שאני לא אלך לבית הספר השבוע... אני לא מרגישה כל כך טוב״
״בסדר״
״לילה טוב, אבא״
״לילה טוב״
אבא מתכופף ומנשק את מצחי לפני שהוא יוצא מהחדר וסוגר אחריו את הדלת מטביע שוב את חדרי בחושך. התרגשות שחתה בבטני יחד עם הכאב שהיה נוכח כל הזמן. הייתי צריכה חיבוק מאמא שלי. ולראות שהיא בסדר. ולדבר איתה פנים אל פנים.
חיבקתי את הכרית שלי וקיוותי שאחרי שאני אראה את אמא שלי הכל יהיה קצת יותר טוב. הטלפון שלי צפצף על השידה לידי ואני הושטתי יד לעברו והצצתי על המסך המואר.

אית׳ן:׳אף אחד לא יפריד בין ברבי וקן. וקן בחיים לא יתן לאף אחד לשבור לברבי את הלב. אני אוהב אותך לנצח נצחים ומחר אנחנו הולכים לעשות משהו כייפי שיסיח את דעתך. תשני טוב׳
אית׳ן:׳❤️❤️🤘🏻׳
אני:׳אוהבת אותך בחזרה 😻׳

ואיכשהו סיימתי את היום הזה עם חיוך קטן. החיוך לא הגיע ללב שלי ואני לא חושבת שהלב שלי אי פעם יצליח לחייך שוב אבל אני עדיין חיה. ועדיין יש דברים טובים בחיים שלי. קיין סטיל עדיין לא הביס אותי ואם הוא חושב שהוא שם נקודה עם הנשיקה הזו הוא כנראה שכח עם מי יש לו עסק.