Our steel hearts

פרק 23

פרק 23-
מרגו-
המשחק בשישי היה מחורבן. ההפסד היה צורב. קיין סטיל חטף על הראש. להגיד שכאב לי יהיה שקר מוחלט. נהניתי לגמריי לצפות במפלה של הבן זונה ששבר לי את הלב ואז דרך עליו ללא שום רגש אמיתי. טרודי מיד הגיעה לנחם אותו וזה היה השלב שבו עזבתי. אומנם העמדתי פנים שעכשיו קיין הוא לא יותר מאשר רעש רקע בחיי בתוכי כל מבט בו הצית כאב בלתי נסבל שלא פחת במאום בימים האחרונים. בגלל זה החלטתי שאנחנו צריכים לנסוע למועדון בטמפה ולפרוק כל עול. לא השתמשתי בתעודת הזהות המזויפת שלי כבר עדינים והיה ברור שהגיע הזמן להוריד ממנה את האבק ולצאת לדפוק את הראש, לרקוד ולהעמיד פנים שאני בת 21 ואין לי אף דאגה בחיים חוץ ממתי המשקה הבא מגיע. אית׳ן היה השותף שלי כמובן ואוברי ובק החליטו להצטרף אלינו גם. אחרי סשן העידוד הייתי זקוקה למקלחת ארוכה ארוכה. התייבשתי ושמתי שירים בפול ווליום כשהתארגנתי לקראת הערב. חצאית עור קצרה וצמודה, טופ סטרפלס שחור שחושף חלק נכבד מבטני השטוחה, נעלי עקב כסופות. את השיער שלי השארתי כהרגלו פזור על כתפיי והתאפרתי קלות מדגישה קאט איי עבה ומפזרת נצנצים על עפעפיי ועל עצמות לחיי. הדבקתי לשפתיי מול המראה חיוך ענקי שהיה נראה עליי דיי טוב ורק קיוותי שיום אחד החיוך הזה ידבק לי גם לנשמה בסופו של דבר.
אית׳ן שלח לי הודעה שההסעה שלנו למטה ואני מיהרתי ליציאה לא טורחת לומר דבר לאבא ומולי שהתכרבלו על הספה מול שעשועון מטופש. ליטפתי את ראשה של מרפי ומיהרתי למונית. אית׳ן החליט שעל מנת שכולנו נשתה ונהנה מהלילה ניסע במונית ולא ברכב שמישהו יצטרך לנהוג בו. הנסיעה לטמפה הייתה מלאת אנרגיות. שרנו עם הרדיו, צחקנו וכשהגענו כולם היו נרגשים ומאושרים. אית׳ן אחז בידי והוביל אותנו לכניסה למועדון. האורות והרעש שלו קיבלו את פנינו. השומר בכניסה בחן קצרות את התעודות המזויפות ונתן לנו להכנס בלי בעיות. זה היתרון בלהיות עשיר... אין משהו שנעול בפנייך, לא באמת.
שיר של ג׳סטין ביבר בגרסת הרמיקס פעם מהרמקולים ועשרות אנשים לבושים יפה מילאו את המועדון שהיה לבן ומואר. המקום לגמריי נתן וייבים מדהימים של קיץ. מלצרית בשמלת נצנצים קצרצרה הציעה לנו שוט בוער במגוון צבעים. הרמנו את הכוסיות ומיד הנוזל צרב לי את הגרון. עלינו לרחבה ורקדנו יחד נותנים למוזיקה לחסל כל ניסיון לשיחה אמיתית. המשקאות זרמו לשולחן. בהתחלה קוקטיילים מתוקים לי ולאוברי ובירה לבנים אבל ככל ש אוירה התחממה והלילה נמתח מצאתי את עצמי מערבבת וודקה, טקילה וויסקי. בשלב מסוים הבנים נעלמו עם קבוצה של בנות קולג׳ יפיפיות שיצאו לבלות ואני ואוברי רקדנו יחד על אחת הספות. בידי היה בקבוק שמפניה שאלוהים יודע איך הגיע אליי. עשיתי סיבוב וכמעט מצאתי את עצמי על הרצפה אבל במקום הרצפה זוג זרועות חסונות שהיו שייכות לבחור נאה במיוחד תפסו אותי.
״היי״ חייכתי אליו כמו מטומטמת.
״היי״ הוא חייך חזרה ועזר לי להתייצב.
פאק, הוא היה חתיך. שיער כהה, עיינים כהות, קעקוע שרוול. היה לו וייב של ילד רע, קצת דומה לקיין. טוב כמו גרסאת החיקוי הסינית של קיין אבל משהו במראה שלו עשה לי עיקצוצים בין הרגליים. כנראה בגלל הדימיון לקיין. זין על קיין!.
״שמפניה?״ הושטתי לו את הבקבוק.
הוא לקח לגימה ארוכה מהבקבוק ואז השקה אותי בלגימה הגונה.
״את יודעת לבלות, אה?״ הוא חייך חושף שיינים לבנות.
״ואתה?״ צחקקתי ומשכתי אותו לרחבה שבה רקדו בצפיפות מאות אנשים.
הוא לא היה ביישן. לא היה לי אכפת. ידיו שוטטו על גופי ואגנו נצמד לישבני. רקדנו יחד עוד ועוד.
״רוצה לעשות משהו קצת יותר חזק מהשמפניה?״ הוא צעק לאוזניי כדי שאשמע אותו מעל הרעש.
״משהו כמו?״
״ג׳וינט... אני לא מתעסק בדברים אחרים״ הוא השיב.
הנהנתי. לא נגעתי בחרא הזה מאז הווידוי של קיין בבית הקברות אבל לא היה אכפת לי. כבר לא.
הוא הוביל אותי ליציאה האחורית ידו בידי. אפילו הסמטה החשוכה הייתה נחמדה ולא היה בה ריח מזוויע כמו רוב הסמטאות האחוריות.
״דרך אגב, אני צ׳רלי״ הוא ליטף קלות את שערי.
״מ... מליסה״ אין לי מושג למה שיקרתי אבל היום לא היה לי חשק להיות מרגו המילטון.
״מל. מתאים לך.״ הוא הנהן והוציא מכיס מכנס הסקיני ג׳ינס השחור שלו שני ג׳וינטים עבים ומצית.
לא חשבתי שמל מתאים לי אבל לא היה אכפת לי. צ׳רלי היה הרפתקה של לילה אחד וזהו זה.
לקחתי ממנו ג׳וינט והוא הדליק לשנינו. עשינו וניהלנו שיחה קצרה על עצמנו. שיקרתי שאני מ-מיאמי והוא אמר שהוא מטמפה, בן 23 וסיים קולג׳ לא מזמן. עובד במשרד עורכי הדין של אביו. אני למדתי באוניברסיטת מיאמי לתואר במדעי התזונה. אין לי מושג למה זה היה הדבר הראשון שחשבתי עליו. אולי כי אני רעבה. החומר החזק בהחלט הצית בי רעב שהתבטא בבטן שהשמיעה רעשים מביכים.
״מה דעתך על גיחה לסניף kfc? אני גווע״ הוא חייך.
״נשמע מדהים״ כמעט קפצתי בהתרגשות.
הוא הוביל אותנו לחנייה שלפני המועדון אל מכונית פורשה כסופה והיה נראה מספיק בטוח ויציב לנהוג. פתחנו את החלונות והגג ושמנו שירים בפול ווליום רוקדים במושבים שלנו. הגענו לחלון ההזמנה והזמנו שני דליים של עוף מטוגן, מלא צ׳יפס, רטבים ושתי קולה אקסטרה לארג׳.
נסענו חזרה לחניון של המועדון ופרשנו את האוכל על מכסה המנוע. התיישבנו והתחלנו לבלוס ללא בושה. דיברנו עוד קצת, בעיקר שטויות וצחקנו. הרבה.
אחרי שהאוכל נגמר צ׳רלי שלח אליי חיוך לבן ומהמם. הוא נישק אותי. לשנינו היה טעם מגעיל כנראה אבל הנשיקה הייתה נעימה. נתתי לו למשוך אותי לחיקו ולחפון את ישבני. נסיתי לזרום עם הסטיאוציה ולהתמסר לנשיקות שלו ולמגעו. בחיי שנסיתי אבל משהו בי היה כבוי. חסר כל תשוקה.
״פאק, את סקסית״ הוא גנח ומצץ את צווארי מותיר שביל גועלי של רוק.
״המממ... נראה לי שהשארתי את החברים שלי מספיק לבד. אני חייבת לחזור, לבדוק מה איתם״ נסיתי להדוף אותו אבל הוא לא נתן לי את ההזדמנות.
״הם בסדר, תאמיני לי״ הוא נחר בבוז.
״אני רוצה לבדוק בכל זאת״ שוב נסיתי להדוף אותו.
הוא הצמיד אותי קרוב יותר, חזק מידי. נדף ממנו ריח לא נעים ופתאום הסטיאוציה הזרה לי הרגישה מסוכנת משהו.
״אחר כך״ הוא נהם וידו חפנה את שדי הימני בחוזקה.
״תפסיק!״ פאניקה קלה התיישבה בחזי.
״ששש תפסיקי לצעוק, מטומטמת״ הוא הניח יד גדולה פי וידו גלשה במעלה ירכי ישר אל בין רגליי.
מיד המאבק שלי הפך מחלוש להאבקות רצינית. הלב שלי הלם בפראות וגופי ניסה להחלץ מאחיזתו. מגעו הגעיל אותי, לא הבנתי איך לעזעזאל הגעתי למצב הזה.
״פאק!״ הוא נהם כשנשכתי את ידו.
״תעזוב אותי! הצילו!!!״ צרחתי ונסיתי להעיף את ידו.
״כלבה מטומטמת!!!״ הוא נתן לי סטירה שצרבה את לחיי והדברה במוחי.
בקושי נשמתי ועדיין למרות הכאב והדמעות בעייני נסיתי להחלץ בכל כוחי, למצוא חולשה באחיזת הברזל שלו.
ואז שאגת מנוע אדירה גרמה לו להרפות ממני באחת. ג׳יפ שחור ומוכר נעצר לפנינו ומתא הנהג קפץ קיין. לרגע הייתי בטוחה שהמוח שלי מתעתע בי.
״תוריד ממנה את הידיים שלך חתיכת סוטה!״ קיין לא חיכה לתגובה מצ׳רלי והכניס לו אגרוף לפרצוף.
אני מיד התרחקתי מאיזור הסכנה. צ׳רלי התמוטט לרצפה.
״חתיכת אידיוט! שברת לי את האף!״ הוא צרח.
״עוף מכאן לפני שאני אשבור לך את שאר הגוף!״ קיין בעט בגופו האומלל של צ׳רלי.
הוא גנח בכאב ואז זחל לרכב שלו ומיהר לברוח משם במהירות מותיר אחריו ענן אבק. פאק.
קיין עמד בגבו אליי וכתפיו רטטו אין לי מושג אם זה היה אדרנלין או זעם אבל משהו בתוכי הזהיר אותי מלהתקרב אליו. חיבקתי את גופי ורעד עבר בי מהמחשבה שיכולתי להיאנס הלילה. להיפגע מינית. להיות נתונה לחסדיו של גבר אכזרי שלא מוכן לשמוע לא. אלוהים.
קיין הסתובב אליי באיטיות והצל האפל על פניו היה מחריד. רציתי להתכרבל לתוך עצמי ולהעלם.
״הביתה״ הוא נהם ואז צעד לרכבו ופתח לי את הדלת.
רציתי להתנגד, להגיד לו שכולם במועדון ואני צריכה להגיד להם משהו, שהדברים שלי עדיין בפנים אבל הרגשתי שלהתווכח איתו זה הדבר האחרון שאני רוצה לעשות.
טיפסתי למושב הנוסע וחגרתי את עצמי. הוא עלה למושב הנהג וחגר את עצמו. הפעם הנסיעה הייתה דמומה. בלי מוזיקה ובלי צחוק ובלי דיבורים. הצצתי בצדודית פניו, בלסתו הנעולה ובעיגולים השחורים תחת עיניו. אלוהים הוא היה עצבני וכל כך יפה. והוא הציל אותי.
״איך ידעת?״ השאלה קרעה את הדממה.
״אוברי״ הוא ענה קצרות.
״אני לא מאמינה שהיא התקשרה אלייך״ הנדתי בראשי.
״היא לא מצאה את הבנים והיא דאגה לך. את צריכה להודות לה כי בלעדיה... פאק!״ הוא דפק על ה-הגה וזעם נטף מגופו העוצמתי.
״תודה״ אמרתי ברעד.
הוא צדק. אני צריכה להודות לאוברי וגם לו. זה היה לילה ארוך מידי ואני הייתי עלולה לסיים אותו בצורה גרועה מאוד.
קיין פשוט הניד בראשו והמשיך לנסוע. הוא לא רצה לדבר איתי וזה היה ברור. הגענו לבית שלי אחרי עוד נסיעה בדממה מוחלטת. הוא עצר את הג׳יפ ומתח עבה כיסה את האוויר בנינו. ראשי הלם בחוזקה וליבי עדיין רטט מאימה ומהכרת תודה.
״קיין אני...״
״פאקינג תסתמי! צאי לי מהרכב!״ הוא נבח לעברי.
״אל תצעק עליי!״ דחפתי במלוא כוחי את חזהו.
״אני לא אצעק עלייך כשתפסיקי להיות מטומטמת!״ הוא אחז בחוזקה במפרקי ידיי.
״מתי אתה תפסיק להיות שקרן מזוין??״
״את לא יודעת כלום! אין לך מושג מה אני עובר!!! תפתחי את העיינים שלך, מרגו! במקום לצאת ולהטביע את הכאב תהפכי לחזקה יותר ולא לפאקינג קורבן!!!״ הוא ניער אותי אבל לא חזק כדי להכאיב אלא רק להעביר את העוצמה במילותיו.
״אתה מדבר בחידות קיין... אתה מכאיב לי״ הנדתי בראשי.
״אני מכאיב גם לעצמי. תאמיני לי.״
וראיתי את זה. את הכאב שצבע את פניו, שפעם בנינו.
״אני לא רוצה שנהיה ככה... חשבתי ש... חשבתי שאתה אוהב אותי״ קולי נשבר באחת ודמעות חנקו אותי.
״קודם כל תאהבי את עצמך, מרגו. מגיע לך טוב ממני או מסינקלייר. אני לא יכול להיות איתך״ הוא נסוג לאחור.
״אבל עם טרודי כן?״ דמעה זלגה על לחיי.
״כן״ הוא הנהן וליבי נשבר לאלפי רסיסים.
לא רציתי שהוא יראה את הדמעות שלי, את הכאב שהוא חרט בי שוב ושוב. התרתי את החגורה ונסתי על נפשי. הייתי חייבת לברוח, לא רציתי שהוא יתפוס אותי, לא רציתי שהוא יראה. רק רציתי לקמול.