Our steel hearts

פרק 31

פרק 31-
מרגו-
הייתי מאושרת. זה לא היה אושר חלקי או אושר רגעי זה היה אושר אמיתי. התעוררתי בבוקר עם חיוך והלכתי לישון עם חיוך. השבוע שהעברתי עם קיין היה מושלם. כל רגע שבו בילינו יחד הזכיר לי למה הוא היה החבר הכי טוב שלי ולמה אהבתי אותו מאז ומתמיד. צחקנו יחד, דיברנו על הכל והוא כמעט יכל לקרוא את המחשבות שלי. הרגשתי בנוח בחברתו והייתי כל כך שמחה שזה לפעמים היה נראה לי כמו חלום. ידעתי שהאושר המוחלט לא ימשך לנצח אבל אני נסיתי להתעלם ממה שסביבנו ולהתרכז אך ורק בנו. ידעתי שאית׳ן כועס עליי, שאבא לא אהב את העובדה שאני מבלה את כל זמני עם קיין והבנות מנבחרת המעודדות מודאגות בנוגע למחויבות שלי לקבוצה אבל רציתי לדחות את הכל עד שארגיש שאני מוכנה לתת לרעשי הרקע לחדור לחיי. מסתבר שהבחירה למתי זה יקרה לא הייתי בידי. ביום שני בבוקר אחרי שהתארגנתי לבית ספר ירדתי במדרגות ורציתי לשתות משהו חם ולאכול משהו קטן לפני שאני אשלח הודעה לקיין שיבוא לאסוף אותי אבל גליתי שאבא ומולי חיכו לי במטבח. אבא היה לבוש ליום עבודה ומולי אחזה בידה ספל קפה ענקי. שפתיה כמעט התעקלו לחיוך ואני ידעתי שאני בצרות. שיט. בבקשה לא על הבוקר.
״בוקר טוב, מרגו״ אבא אמר ושילב את זרעותיו על חזהו.
״בוקר, אפשר להכין קפה?״ סימנתי למולי שנשענה על השיש וחסמה את מכונת הקפה לזוז.
״בואי נדבר קודם״ אבא אמר בכובד ראש.
לא. לא. לא. ולא.
״מה אתה רוצה?״
״מה אני רוצה? אני רוצה שתסבירי לי איפה ועם מי את מבלה את כל זמן בשבועות האחרונים?״ עיניו הצטמצמו לשני חריצים ובהו בי.
״אני בבית הספר, אבא... ואחר הצהריים יש לי אימונים עם הנבחרת ואז אני מבלה עם חברים שלי כמו כל בחורה נורמלית״ הנחתי את ידיי על מותניי.
״זה לא מה שאית׳ן ודניקה סיפרו לנו״ מולי ציינה שופכת שמן למדורה כמו תמיד.
״מה?״
״אית׳ן דיבר איתי, הוא מודאג. הוא סיפר לנו שקיין לקח אותך מבית הספר ונעלמתם ליום שלם ואז הוא תפס אתכם יחד במיטה. הוא סיפר לי גם שקיין מעורב בלא מעט תקריות בבית הספר שכללו השפלה פומבית שלך. דניקה אישרה שאת מסתובבת איתו כל הזמן אפילו בזמן שיעורים שאתם אמורים להיות בהם אבל אתם מבלים אותם ביצעים של מגרש הפוטבול. והבחורה שהכתה אותך בבית הספר היא הבחורה שקיין יצא איתה באותו הזמן לא? אני רוצה לדעת מה הולך כאן, מרגו״ קולו הרציני הבהיר לי שהשיחה הזו הולכת למקום שלא ימצא חן בעייני.
״אני וקיין יחד, אבא. אני מודה שעשינו כמה שטויות והברזנו משיעורים אבל זה שום דבר רציני״ נסיתי לצמצם נזקים.
״שום דבר רציני? מישהי החטיפה לך מכות! היית יום שלם במקום לא ידוע! את חושבת שזה לא רציני?״
״מה אתה רוצה שאומר לך?״ משכתי בכתפיי.
ידעתי שאני לא אנצח בויכוח הזה. ותחושת הבגידה המרה מהידיעה שאית׳ן רץ להלשין לאבא שלי הייתה בלתי נסבלת.
״שלפחות תנסי להראות כאילו את מתנצלת למען השם!״ הוא דפק על השיש בעצבים.
״זה ברור שהיא לא מתנצלת, היא אף פעם לא עושה משהו שהוא לא בסדר״ מולי גלגלה עיינים.
״אל תתערבי״ נהמתי לעברה.
״מולי דואגת לך גם״ אבא לא יכל להיות יותר עיוור מזה.
״אני מעניינת לה את התחת. אני צריכה ללכת לבית ספר״ הנדתי בראשי ועמדתי להסתובב ולברוח מאיזור המלחמה.
״את מרותקת לחודש הקרוב, מרגו״ אבא אמר בטון רציני.
״מה זאת אומרת?״
״מה ששמעת. את מרותקת לחודש הקרוב. אני אבקש מהמאמנת שלך לוז אימונים. אני מרשה לך לצאת לבית הספר, ללכת לאימון וזהו. אני לא מרשה לך לנסוע איתו לבית הספר יותר. אנחנו נדבר על המשך מערכת היחסים שלכם במועד מאוחר יותר. בעיקרון אני מעדיף מאוד שתתרחקי ממנו.״
קפאתי במקומי. אבא שלי בחיים לא התערב לי ככה בחיים. הוא היה עסוק מידי בעבודה ובאשתו החדשה שאין לי ספק שיש לה קשר לעונש הדפוק הזה. יכלתי להמשיך להתווכח איתו ולצעוק אבל לא היה לי כוח לריב. ולא היה טעם. אבא היה עקשן כמוני והדרך היחידה לשנות את דעתו הייתה לאט וממש לא כשאני עצבנית בטירוף.
״בסדר״ מלמלתי ורצתי לחדר שלי.
שלחתי לקיין הודעה שיסע לבית הספר בלעדיי ואז לקחתי את הקופסא שאית׳ן הביא לי. רציתי לצלם השבוע סרטון חמוד שלי פותחת את המתנה ולשלוח אותו לאית׳ן, להודות לו ולנסות להשלים אבל עכשיו התכוונתי לזרוק לו אותה בפרצוף. לקחתי את התיק שלי והמפתחות לרכב ורצתי כל הדרך אליו. נסעתי לאית׳ן וצלצלתי בפעמון שוב ושוב מקווה שהוא עדיין בבית. את הדלת פתחה רוזיטה העוזרת של משפחת סינקלייר.
״שלום, מיס מרגו״ היא חייכה.
״אית׳ן בבית?״ שאלתי בחוסר סבלנות מופגן.
״כן. הוא בדיוק מסיים לאכול ארוחת בוקר ו....״ לא חיכתי לשמוע את ההמשך ונכנסתי לאחוזה המפוארת ממהרת כמו טיל לפינת האוכל המפוארת של האחוזה.
אכן אית׳ן ישב בשולחן עם ראשו טמון במסך הטלפון שלו וקערת דגנים מולו.
״בוקר טוב, חתיכת בוגד!״ יריתי לעברו.
״מרגו? מה את עושה כאן?״ הוא הניח את הטלפון שלו בצד ונעמד על רגליו.
״אתה הלכת לדבר עם אבא שלי??״ שאלתי והנחתי את קופסאת המתנה על הרצפה לידי רגליי.
״חשבתי שזה חשוב שהוא ידע מה הבת שלו עושה״ אית׳ן משך בכתפיו ושום שמץ של חרטה לא נראה בפניו.
״טוב הוא ריתק אותי לחודש ואמר לי להתרחק מקיין אז אני בטוחה שאתה מרוצה״ חייכתי אליו חיוך פלסטי מזויף.
״אבא שלך יודע מה טוב בשבילך״ הוא כמעט חייך.
״אבא שלי לא מכיר אותי! ממתי אתה נותן לו ולמולי תחמושת נגדי?? ממתי אתה נגדי, אית׳ן??״ צרחתי עליו.
״אני לא נגדך! אני מנסה לפתוח לך את העיינים, מרגו״ הוא נעמד והביט בי ישירות.
״אני יודעת שאתה שונא את קיין, עכשיו אתה גם שונא אותי?״ גוש דמעות ארור חנק את גרוני.
״הלוואי שהייתי מצליח לשנוא אותך! הלוואי!״ הוא העביר את אצבעותיו בשערו בתסכול.
״אני נותנת לך אישור לשנוא אותי ואתה יכול לדחוף את המתנה הזו לתחת שלך. אל תדבר איתי יותר ואל תנסה להתערב בחיים שלי. אני סיימתי איתך, סינקלייר״ הנדתי בראשי ורק רציתי לצאת מהאחוזה שלו ולבכות את חיי.
אהבתי את אית׳ן והוא היה אחד האנשים הכי חשובים לי והיה כל כך קשה לי עם העובדה שהוא לא בצד שלי. שהוא לא יהיה בצד שלי כי אני מאוהבת בקיין. זה היה נדמה כאילו העולם פונה נגד האהבה שלנו והיינו צריכים להלחם ולהלחם. והיה נמאס לי ממלחמות אחרי שאני וקיין עשינו שלום בנינו.
״מרגו!״ אית׳ן אחז בזרועי מונע ממני לעזוב.
פניתי לעברו בעיינים נוצצות מדמעות וראיתי את פניו היפות מתכווצות בכאב שהיה כל כך מר וגדול.
״תעזוב אותי״ נסיתי לנער אותו ללא הצלחה.
״אני בחיים לא אשנא אותך... למה את לא רואה שאני פאקינג דואג לך? שכל מה שאני עושה זה בשבילך?״ הוא כמעט התחנן.
״הלוואי שהיית אוהב אותי יותר ממה שאתה שונא את קיין״ הנדתי בראשי ומשכתי את זרועי ממגעו ממהרת לברוח מהאחוזה.
ברגע שהתנעתי את הרכב שלי החלטתי שאני לא נוסעת לבית הספר. הייתי צריכה שקט ושלווה ולחשוב עם עצמי. הייתי צריכה לעכל את כל השיט שנזרק לעברי הבוקר.

קיין-
נסעתי לאט לאורך הכביש שלצידו שורה של אחוזות מטופחות ועצומות. רוב הבתים בסיינט דניאל דמו לאחוזות הללו היות וזו הייתה אחת הערים הכי עשירות בפלורידה ובארצות הברית באופן כללי. הזדחלתי בעצלתיים לעבר הבית של טרודי בליקוב. דחיתי במשך זמן רב מידי את השיחה הזו. אחרי התקרית עם מרגו היא הושעתה מבית הספר לשבועיים ולכן לא היה זכר אליה במסדרונות. ובכל זאת הייתי חייב לנהל את השיחה הזו. למען מרגו מאשר למעני. היא לא הרגישה טוב היום ונשארה בבית אז תכננתי לסיים עם העניין הזה ואז לאסוף בשבילה מרק עוף ושוקולד טוב ולבדוק מה איתה. אבל לפני כן רציתי לדבר עם טרודי ולהבטיח שאחרי החזרה שלה לבית הספר היא תניח למרגו. חניתי את הרכב שלי מול האחוזה הצבועה בצבע כחול רך ולקחתי נשימה עמוקה לפני שירדתי מהרכב וניגשתי לדלת הכניסה הכפולה עם עיטורי הזהב. צלצלתי בפעמון ואחרי פחות מדקה את הדלת פתחה אישה בבגדי יוגה ושיער כהה ארוך. כנראה אמא של טרודי.
״שלום, איך אני יכולה לעזור לך?״
״אני מחפש את טרודי. אנחנו לומדים יחד בבית הספר.״
״טרודי, מותק! בן מבית הספר בא אלייך!״ היא קראה לתוך חלל הבית ואז החוותה לי להכנס.
כמה שניות לאחר מכן טרודי הופיעה מהקומה העליונה וירדה בגרם המדרגות לבושה מכף רגל ועד ראש בשחור. היה לה עגיל חדש בגבה וקעקוע גדול של פרפר מעוות על הירך.
״אני אקח את זה מכאן, ג׳ניפר״ טרודי שיחררה את האישה ולהפתעתי היא פשוט הלכה ונעלמה באחד החדרים בבית הענק.
״אני מבין שגם אמא שלך פוחדת ממך״ גיחכתי.
״מצחיק. מה אתה רוצה, קיין?״ היא נעצה בי מבט שגרם לי לשאול למה בכלל טרחתי לבוא לכאן.
״את חוזרת עוד שבוע לבית ספר ואני רק רוצה לוודא שתרדי מ-מרגו, היא לא עשתה לך כלום״.
״אין לך מושג מה היא עשתה לי או לא... לא היית כאן 3 שנים, לא?״ היא הנידה בראשה.
״אני יודע שמרגו לא בחורה רעה והיא לא תפגע באף אחד אפילו אם זה מגיע לו״.
״אתה ממש מסנוור מהציצי פלסטיק שלה, אה?״ היא גיחכה.
״את יכולה לחשוב מה שבא לך אבל אני מאוהב בבחורה הזו מאז שאני ילד וזה לא קשור לציצים שלה״ משכתי בכתפיי.
״אני לא אתקרב אליה או אלייך... לצערי אני צריכה לסיים תיכון כמו שצריך כדי לקבל את קרן הנאמנות הענקית שלי ולעבור לניו יורק רחוק מההורים הסתומים שלי אז אין לך מה לדאוג״ היא נאנחה ואני הודיתי לאל על התנאי של הוריה.
״אני יודע שזה לא נראה ככה אבל אני מצטער אם פגעתי בך... השתמשתי בך כדי לגרום למרגו לקנא וזה היה מלוכלך מצידי. מאוד.״
נסיתי להשמע כנה ככל יכולתי. לשחק ברגשות של מישהו זה אף פעם לא רעיון טוב. זה נגמר רק בכמעט זעזוע מוח ועל כך הודיתי לאל.
״אל תדאג, לא נפגעתי עד כדי כך״ הציניות בקולה הייתה... משעשעת.
״ממש״ נחרתי בבוז.
״זו הייתה התפרצות זעם רגעית. אני עושה ואז חושבת. משהו תורשתי. אני מקווה שתהנה מהכוס פלסטיק של החברה שלך, קיין״ היא הצביעה אל הדלת למעשה מגרשת אותי.
״תהני מהחופש מבית הספר״ מלמלתי ומיהרתי לצאת מהבית הענק.
כמעט רצתי אל הרכב שלי והכיתי את עצמי מנטלית שהייתי מספיק טיפש להשתמש בה כדי להרחיק את מרגו. מספיק טיפש לאמץ לעצמי את גישת הזאב הגדול והרע זה עשה לי רק דברים רעים. הייתי צריך לחזור למרגו, למצוא אצלה את השלווה שלי.