קרדיט תרגום לאור נרדי
הארי
עיניי נפתחו לחשכה הסוררת בחדר. אף מנורה לא הייתה פועלת, ולא הייתה קרן אור אחת שפרצה דרך הוילונות. הכל היה פשוט שחור. לקחתי את הטלפון שלי, מכווץ את עיניי לאור האור הבהיר של מסך הטלפון, ורואה שכמעט ארבע בבוקר. אני לא יודע איך התעוררתי, או אפילו למה, אבל לא יכולתי לחזור לישון. והדרך היחידה שאני יודע איך להעביר את הזמן, ובתקווה לחזור לישון, היא לכתוב ביומן.
כשהוצאתי אותו מתיקי, העברתי את ידי עליו, נזכר באתמול בלילה כשנתתי לפליסיטי לקרוא אותו. אלוהים, זה היה הדבר הכי מפחיד ומורט עצבים שעשיתי אי פעם. אף אחד, אף אחד אי פעם חוץ ממני, לא קרא את היומן הזה. אני לא חושב שמישהו בכלל יודע שיש לי אחד כזה. אולי לו יודעת מפני שהיא בטח ראתה אותי כותב בו בעבר, אבל היא די יודעת הכל, גם אם לא אמרתי לה.
אני לא לגמרי בטוח מה גרם לי לרצות להראות לה אותו, מפני שהיומן הוא דבר מאוד אישי, אבל משהו בי גרם לי לרצות לתת לה לדעת עליי יותר והדחף הזה דחק בי. אולי זה מפני שרציתי שהיא תבין למה אני מנסה לגרום לה לעשות דברים מסויימים. אולי מפני שאני רציתי להראות לה שאני יודע איך זה להיות במצבה. או שאולי זה מפני שאני מרגיש שהיא בקושי יודעת עליי משהו בכל מקרה, ואיזו דרך יותר טובה לספר לאנשים, במקרה הזה להראות להם, במה נאבקתי בעברי? אני לא באמת יודע. יכול להיות שזה בגלל כל הסיבות האלו.
ברגע שהיא לקחה את היומן מידי, כמעט התחרטתי ורציתי לקחת אותו בחזרה. פחדתי שהיא תשפוט אותי. פחדתי שהיא לא תבין אותי. פחדתי שהיא תראה את כל הנזק שעשיתי לעטיפה ולדפים ותחשוב שמשהו לא בסדר איתי. אני מתכוון, באמת, שרפתי דפים מהיומן הזה. אפילו יש לי צלקת על ידי כשבטעות שרפתי את עצמי עם הגפרור. בכל הרצינות, מי לא היה מסתכל על זה וחושב שלמי שכתב את זה יש בעיות רציניות?
אבל פליסיטי לא אמרה שום דבר לגבי זה או חשבה שאני מטורף. על אף שהיא הפסיקה ושאלה אם היא יכולה לקרוא אותו. אני חושב שהיא הרגישה שהיא בטח עוברת גבול שהיא לא צריכה לעבור, אבל אני נתתי לה את הרשות לקפוץ פנימה. היא פשוט ישבה שם על ידי על הספה, בשקט קוראת דברים מהיומן.
הבטתי בכיוון הטלוויזיה כששמעתי כמה אנשים צועקים ואת ניב ומקס שניסו להרגיע שאת מה שזה לא יהיה שהלך שם. כשהבטתי בחזרה בפליסיטי, ראיתי שהיא הגיעה לעמוד שלא ממש רציתי שתקרא עדיין, אז חטפתי את היומן מידיה והנחתי אותו בצד. לא הייתי מוכן לספר לה שאני אוהב אותה או שאני מאוהב בה, וזה בדיוק מה שהיה כתוב בעמוד הזה. חוץ מזה, יש לה הרבה דברים לחשוב עליהם כרגע עם הכמעט-חבר-לשעבר שלה ולהבין מה לעזאזל היא רוצה לעשות עם עצמה, שאני לא צריך להטריד אותה עם מילת-האני עכשיו. זה יכול להפחיד אנשים לפעמים. לעזאזל, זה הלחיץ אותי. אני לא רוצה שזה יקרה גם לה.
YOU ARE READING
Road Trip // Hebrew
Fanfiction“I may not have gone where I intended to go, but I think I have ended up where I needed to be.” - Douglas Adams all the rights are saved to- aquarliam **translated Fanfiction**
