פליסיטי
עמדנו מחוץ לאקווריום הבין לאומי, מסתכלים למעלה על הבניינים הענקיים. הארכיטקטורה הייתה יפה לגמרי. אריחי זכוכית היו על כל צורתם המשונה של הבניינים. יכולנו לראות כל מה שבתוך הבניין הראשון. בשני, שהיה קטן יותר, והיה בצד ימין היה מכוסה באריחי זכוכית בסוף, כראווה של תצוגת ג'ונגל.
עכשיו שאנחנו כאן, אחרי נסיעה אין סופית ומעצבנת, הייתי שמחה שהארי החליט לבוא לכאן. בכנות, הייתי מתחרפנת אם הייתי מפספסת הזדמנות לראות את המקום הזה. לא רציתי לבוא לכאן תחילה, אבל לראות את זה עכשיו גרם לי להיות כל כך מהופנטת ומוקסמת.
הארי הנהן לי עם גבותיו בשעשוע, גורם לי להסתכל עליו. חיוך קטן ומטופש היה על פניו בזמן שהוא הסתכל ביני לבין הבניינים. הוא נתן לי את הכרטיס שלי והכניס אותי ישר לבניין.
היה כל כך הרבה על מה להסתכל. ברגע שנכנסת דרך הדלתות, ישר היית מוקף במפל הררי וצמחים בכל מקום. כשעיניי טיילו מעל אבני המפל, יכולתי לראות את הקומה מעלינו, ושם היו הרבה יותר צמחים.
נגיעה במותני הוציאו אותי מהטראנס הקטן שהייתי בו, וראיתי שהארי שם את ידו סביבי. עקבתי אחריו לאזור הראשי שבו היה אקווריום פתוח. הסתכלנו מעבר למעקה לראות את כל הכרישים וסוגי הדגים השונים שוחים סביבנו.
כל הבניין היה פתוח מבפנים. יכולתי לראות את כל האנשים בקומות מעלינו, והיו גשרים קטנים שנפרסו בחדר מקומה לקומה. היה אקווריום גלילי לידנו שהיה פתוח, ובטח היה אזור לראות הכל מבפנים. הכל היה כל כך מדהים.
"איפה בכלל נתחיל?" שאלתי, מסתכלת בחזרה להארי.
הוא החזיק מפה והצמיד את גבותיו כשניסה לקרוא אותה, "אני חושב שזה כמו מסלול מיועד. אתה פשוט הולך מקומה לקומה. יש אקווריום דולפינים בכיוון הזה, גם, והמיכל האוסטרלי שם. מה את רוצה לעשות? אני נותן לך את הבחירה."
"אני?" הסתכלתי עליו מבולבלת. "אבל זה היה הרעיון שלך לבוא לכאן."
"אני יודע. אני יודע. אני מצטער שסחבתי אותך לכן. אבל אני רוצה שאת תחליטי מה לעשות. אפילו אם זה לעזוב את המקום הזה. את מחליטה."
"למה אתה גורם לי לעשות את זה?"
הוא לקח צעד קדימה והוציא את ידו להחזיק את ידי, "מפני שאני לא חושב שאת עושה את זה לעיתים קרובות." משכתי את ידי אחורה אבל הוא השאיר את אחיזתו רכה אבל מוצקה. "אל תתעצבני עליי כי אני אומר את זה, כי זה רק מסקנה מצפיה. אבל זה נראה כאילו את לא עושה הרבה ממה שאת רוצה לעשות או שמשמח אותך. אני רוצה שאת תעשי מה שאת רוצה. תשכחי שאני שילמתי על הכרטיסים האלה, והכל ממשיך הלאה. אם את רוצה לעזוב, אז נעזוב."
הייתי טיפה מבולבלת שהוא באמת עשה את זה. הוא היה באמת אמיתי איתי, או שהוא פשוט שיחק ככה? אני לא יכולה להיות ממש בטוחה בזה, וזה התחיל לתסכל.
YOU ARE READING
Road Trip // Hebrew
Fanfiction“I may not have gone where I intended to go, but I think I have ended up where I needed to be.” - Douglas Adams all the rights are saved to- aquarliam **translated Fanfiction**
