פרק 46

700 76 14
                                    

פליסיטי

"אין סיכוי! קלולס הרבה יותר טוב מילדות רעות!"

"לעזאזל לא. אי אפשר לנצח את ילדות רעות," הארי ניער את ראשו כשנסע בהמשך הכביש. "ילדות רעות הוא אפי."

"אבל שר היא דמות מדהימה. אין אף אחת כמוהה."

"אותו הדבר לגבי רגינה," הוא צחק, מחליף נתיב. "תקשיבי, אנחנו רק יכולים להסכים על לא להסכים."

"כן, לא מפתיע," גלגלתי את עיני אליו כשהוא יצא מהיציאה הבאה.

צהריים התקרב במהרה, והיינו במכונית במשך כמעט חמש שעות. במשך כל הנסיעה הארי ואני התווכחנו על איזה סרטים או ספרים או תוכניות טלוויזיה היו יותר טובות מהאחרות. אני לא צוחקת. העברנו את כל חמש השעות בדיוק כך, אז תדמיינו כמה התווכחנו. אני לא חושבת שהסכמנו על משהו חוץ מהנסיך המדליק מבל אייר ומופע שנות השבעים. חוץ מזה, אני די בטוחה שהתווכחנו המון זמן על כל נושא. מכל מיליון הדברים שדיברנו עליהם, הסכמנו רק על שניים. כמה עצוב.

אבל תודה לאל שאנחנו סוף סוף עוצרים למלא דלק. ואוכל. אני צריכה אוכל. אבל אני צריכה גם אוויר. היית חושב שלהיות תקועה במכונית קטנה במשך חמש שעות עם הארי יהיה די אידיאלי; בכל מקרה, אני חושבת שבגלל כל הוויכוחים האלה, שהיו בעיקר ידידותיים, הייתי צריכה להתרחק לכמה דקות. אל תבינו אותי לא נכון, הוא ממש מגניב וכל זה, אבל יש לו טעם נורא בסרטים.

אני חושבת אנחנו בדיוק על שולי פלאגסטאף, אריזונה. או שהיינו בדיוק בתוך העיר. אני לא ממש בטוחה כי לא ראיתי שום שלט, אבל לפי הערכה שלי זה בדיוק איפה שאנחנו אמורים להיות. בעיקרון היינו בדיוק בלוח הזמנים לווגאס, וזה גרם לצד החולה שליטה שלי להיות שמח.

הארי נכנס לתחנת דלק וכיבה את המכונית לפני שיצא ממנה. התקרבנו יותר ויותר לאזור חם, כך שהיה נחמד להוריד את כל השכבות ממזג האוויר של ניו-יורק. לבשתי רק את הסווטשירט שקניתי בהרשי ואהבתי את זה. לא הבנתי כמה נמאס לי ללבוש מעיל כבד.

"אני אמלא דלק ואת תכנסי פנימה?" הארי שאל כשפתח את מכסה מיכל הדלק.

הנהנתי בראשי הבאתי לו את הכרטיס שלי, אומרת לו את הקוד הסודי, "הדלק על ג'ק. הוא התעקש."

לפני שהוא יכל להתנגד, הסתובבתי על עקביי והלכתי. אבא שלי לא התעקש לשלם על הדלק בכלל. בעצם, הוא אפילו לא אמר משהו על לשלם עליו. אמרתי את זה רק כדי שהארי לא יתווכח איתי על לשלם בפעם השלישית ברציפות.

הלכתי לעבר החנות של תחנת הדלק עד ששמעתי את הטלפון שלי מצלצל. הייתה לי את ההרגשה המעצבנת הזאת שזה קולטון, אז הלכתי לעבר חלקת הדשא הקטנה וישבתי על ספסל פיקניק. הייתי צריכה לשבת אם אני הולכת לנהל שיחה איתו עכשיו.

Road Trip // HebrewWhere stories live. Discover now