פליסיטי
עברו כבר עוד שעתיים וחצי מאז שיחת הטלפון עם אבא שלי, והארי ואני עצרנו בתחנת דלק. הייתם חושבים שמנסיעה של כמעט חמש שעות אתם כבר תהיו מחוץ לטקסס או לפחות קרובים לגבול, אבל לא. אתה אף פעם לא יודע כמה טקסס גדולה עד אשר אתה בתוכה ומנסה לעזוב את העיר. זה מרגיש כמו נצח. אני חושבת שאנחנו עדיין במרחק של שלוש שעות מהגבול של טקסס לניו-מקסיקו. ועדיין מהגבול יש לנו קצת פחות מארבע שעות נסיעה עד שנגיע לאלבוקרקי. מיותר לומר, היום הולכת להיות לנו נסיעה ארוכה כמו הגיהינום, ואני לא יכולה לחכות להגיע לבית מלון ולישון.
אם כבר מדברים על בית מלון... הייתי חייבת לצחוק על ההודעה שאבא שלי שלח לי. היא הייתה די ארוכה, ובטוח הכי ארוכה שהוא אי פעם שלח לי. בהתחלה הוא רשם שמפני שזאת עונת החגים ושהוא הזמין חדר ברגע האחרון, הוא יכל להשיג רק חדר אחד, מה שהסברתי לו שזאת לא בעיה גדולה. ואז הוא אמר לי שאפילו שאין לו שליטה על זה, הוא מאוד מעודד את זה שלא יהיה שום "האנקי פאנקי" ביני לבין הארי. המילים שלו, לא שלי. אז הוא סיים בזה שהוא הזמין לנו חדר גדול שככה יהיה בו "מספיק מרחב אישי." הוא גם השיג מיטה בגודל שמספיק לישון במרחק בנוחיות מבלי ליפול מהמיטה.
אני חייבת לתת לו את הקרדיט שהוא מנסה להתנהג כמו אבא מגונן אמיתי לגבי דברים כאלה, מפני שהוא תמיד נראה כאילו לא אכפת לו מדברים שקרו ביני לבין קולטון. אני יודעת שהוא לא תמים לגבי דברים שקרו, אבל הוא אף פעם לא ניסה להתערב במשהו או לשאול אותי לגבי זה או אפילו לדבר עם קולטון. אז זה היה גם מצחיק וגם מוזר שהוא התנהג ככה.
כמובן שהארי היה מופתע מכמה יפה החדר שאבא שלי הזמין לנו כי, ברצינות, הוא חייב להיות מאוד יקר. בסופו של דבר הוא שלח לאבא שלי הודעת תודה מהטלפון שלי מפני שהוא היה סקרן לגבי כמות הכסף שאבא שלי בזבז. ההודעה הייתה דווקא די חמודה, וכשאמרתי לו את זה, הוא החל להסמיק ונהיה מובך.
כשחיכיתי שמיכל הדלק יתמלא, הארי הלך סביב אזור הדשא שבצד. הוא דיבר בטלפון עם מישהו, וכשישבתי שם צופה בו מדבר מרחוק, לא יכולתי לומר אם זו שיחה טובה או לא. היו רגעים שהוא נראה לחוץ או מבולבל, ושניה אחרי הוא חייך מוזר וצחק. כמה פעמים הוא הסתכל לכיווני, יוצר קשר עין לפני שהוא חייך ונפנף בידו.
כל פעם שהוא חייך, הרגשתי שגם אני מתחילה לחייך. אהבתי לראות אותו שמח וצוחק ונהנה מעצמו. זה גרם לי להיות שמחה באמת לראות אותו ככה.
ככל ששמתי לב להתנהגות שלו, ככה מצאתי את עצמי מתאהבת בו יותר. הוא היה פשוט כל כך מתוק, לא רק אליי אלא לכולם. והוא היה אכפתי וטוב לב, ועוד כל תכונה חיובית שיכולתי לחשוב עליה. באמת, יש כל כך הרבה מילים שאני יכולה להשתמש בהן כדי לתאר אותו, כולן קשורות לידידותי, מקסים ומתחשב. לא הייתי בטוחה אם יש משהו שאני לא אוהבת בו. חוץ מההעדפות שלו לטמפרטורת המזגן. זה לגמרי משהו שאנחנו אף פעם לא נוכל להסכים עליו. אותו הדבר גם על תחנות רדיו. כל הדברים שמעצבנים אותי בו היו דברים קטנים שלא הייתה להם חשיבות.
YOU ARE READING
Road Trip // Hebrew
Fanfiction“I may not have gone where I intended to go, but I think I have ended up where I needed to be.” - Douglas Adams all the rights are saved to- aquarliam **translated Fanfiction**
