פרק 33

1K 99 10
                                    

הארי

"קדימה, פליסיטי! את חייבת להיות בקצב שלנו," אנדי צחק כשהלכנו ברחוב.

ארבעתנו היינו צריכים לקחת מונית למרחק של כמה בלוקים מהדירה, ועכשיו אנחנו הולכים ברחוב לאיפה שזה לא יהיה שיש שם מוזיקה. ובכן, פחות או יותר כל מקום פה היה עם מוזיקה מהדהדת דרך הדלתות, גם אם זו הייתה מוזיקה חיה וגם אם לא, אבל היה שם מועדון ספציפי שהלכנו אליו, אני חושב.

אנדי ומאז הלכנו לפנינו, מובילים את דרכנו ומדברים אחד עם השני. הייתי מאחוריהם עם פליסיטי, והיא הלכה ממש לאט. אני לא רציתי לעזוב אותה מאחור ושהיא תלך לבד, אז הייתי לצידה כשהיא ניסתה לשמור על הקצב שלהם.

"אני לובשת עקבים, סימבה! ברור שאני לא יכולה ללכת מהר כמוכם," היא הזעיפה את פניה, ממהרת כשהם עצרו בפינת הרחוב. 

"סימבה?" שאלתי אותה, מסתכל בינה לבין אנדי. 

היא הנהנה בראשה, עושה כמה מחוות עם ידייה, "כן, כשהוא היה בתיכון, השיער שלו היה כל כך מבולגן וקופצני. נראה כמו סוג של אריה, אז התחלתי לקרוא לו סימבה."

"הכינוי הכי נוראי בעולם," אנדי ניער את ראשו וצחק. "הדבר הבא שידעתי, זה שכל הבית ספר קרא לי לי ככה."

פליסיטי החזירה מבט נעלב כשהיא בהתה בו, "חשבתי שזה היה מצחיק!"

"רק את וכל האלפיים אנשים האחרים בבית ספר."

"אני הולך להתחיל לקרוא לך ככה," מאז התחיל לצחוק. "סימבה בן זונה! הו שיט זה מצוין."

אנדי זרק את ידיו באוויר וגלגל את עיניו לפני שהסתכל על פליסיטי המחייכת, "עכשיו תראי מה עשית."

"אופס," היא צחקקה, נשענת עם ראשה עליי.

חצינו את הכביש עם מאז ואנדי שהובילו את דרכנו. פליסיטי החזיקה בידי, מקווה שזה יעזור לה ללכת מהר ולהישאר בקצב שלהם. רציתי להגיד משהו על כמה מגוחך זה נשמע, אבל אהבתי לאחוז בידה. ואולי זה לא כל כך מגוחך כי היא באמת הלכה מהר יותר.

הגענו למקום שהיה עשוי מלבנים אדומות ודלתות ירוקות ומסגרות של חלונות. זה היה נראה כמו בר משונה עם שלט קטנטן תלוי מעל הדלת. מלפני החלונות הייתה במה קטנה ששם יכולנו לראות את הלהקה 
מארגנת את דבריה. היה אפל בפנים ואור אדום כהה ועוד כמה נורות רגילות. מאז פתח את הדלתות והוביל אותנו פנימה.

הבר לא היה מקום גדול; זה היה חדר צר וארוך. היו כמה שולחנות גבוהים שתקועים ברצפה והבר היה בצד הימני, ואקווריום גדול באמצע הקיר. היה די צפוף עם רק כמה שולחנות ריקים והבר היה מלא באנשים. מאז ואנדי לקחו כיסאות גבוהים לכיוון הבמה וישבו, משאירים אותי ואז פליסיטי לעשות כמוהם.

Road Trip // HebrewWhere stories live. Discover now