פרק 4

1.7K 67 1
                                    

פליסיטי

לבשתי את הג'קט שלי כשצעדתי אל האוויר הקר והחורפי ובמהירות סגרתי אותו עם הריצ'רץ'. הרוח טפחה על הלחיים שלי, ויכולתי להרגיש את העור שלי כבר הופך לאדום. תחבתי את הספר שלי בתיק שלי לפני שהשחלתי את התיק על הכתף שלי.

הייתי עצבנית. הייתי ממורמרת. איך אני אמורה לסבול ימים שלמים בנסיעה עם מישהו כמוהו? הוא היה מטומטם! הוא נראה שחצן, ואני באמת לא אוהבת את זה. מי הוא חשב שהוא כשהוא פשוט לקח את המשקה שלי ואז שילם עליו כאילו זה הופך את זה להיות בסדר? אני לא אוהבת אותו. שום דבר בו לא גורם לי לרצות להיות לידו. ואני צריכה להיות בתוך מכונית עם הבחור הזה שעות על גבי שעות.

בבקשה שמישהו יגיד לי שסתם מותחים אותי או משהו.

הרעש של הצעדים המהירים הגיעו אחריי לפני שיכולתי לחוש שיש מישהו לידי. סובבתי את ראשי כדי לראות את הארי מסתכל מטה עליי עם חיוך מעושה מפגר על הפנים שלו. מגלגלת את עיניי, הלכתי מהר יותר לפניו, עושה את דרכי למכונית שלי.

"תאטי שם! מה הלחץ?" הוא קרא לפני שהשיג אותי והגיע מאחוריי.

הפסקתי ללכת במיידיות, גורמת לו להתנגש בי. הוא עטף יד אחת סביבי כשהיד האחרת שלו תפסה במוט של שלט רחוב, מוודא שאנחנו לא נופלים.

הפנים שלי התעקמו לכעס כשדחפתי אותו ממני, "מה הלחץ? אתה האחד שרצה לעזוב כל כך מהר! עכשיו אתה שואל אותי למה אני ממהרת?!"

לא שלטתי בזה אבל הרמתי את הטון של קולי. הייתי פשוט עצבנית עליו והגישה מטומטמת שלו והאישיות שלו. הייתי עצבנית בגלל הדרך בה הוא מסתכל מטה אליי עם החיוך המעושה המפגר הזה והעיניים הירוקות והמפגרות שלו ועם כמה שהוא גבוה. הכל בו עצבן אותי. אנחנו לגמרי התחלנו ברגל שמאל.

"אני רק רוצה לצאת מהמדינה הזאת הכי מהר שאפשר. אנחנו יכולים לקחת את הזמן בכל מדינה אחרת," הוא כמעט נראה משועשע מהדרך שבה התייחסתי אליו, כאילו כל זה היה רק בידור בשבילו. "אז איפה האוטו שלך וכל החרא הזה?"

"ה'אוטו שלי וכל החרא הזה' נמצא שני רחובות מפה."

"מגניב."

הוא היה שקט כשהלכנו בשביל הולכי הרגל, ואני חשבתי על מה הוא הולך להגיד. הוא לא נראה כמו בחור שפשוט יכול להישאר שקט בלי סיבה.

"אין לך, כאילו, יום מסוים שאת צריכה להגיע בו לקליפורניה, נכון?"

הסתובבתי להסתכל עליו כשחצינו את הכביש, "לא בדיוק. אבל זה לא אומר שאני רוצה לגמרי לקחת את הזמן שלי בנסיעה לשם. אני לא רוצה להישאר בכביש לנצח."

"אוקיי, מגניב."

"למה?"

הארי משך בכתפיו עם חיוך מעושה, "אין סיבה. אני רק סקרן לגבי איך הימים הבאים שלנו יעברו."

Road Trip // HebrewWhere stories live. Discover now