Road Trip // Hebrew

פרק 41

הארי

"הוא מבריח סמים ממקום למקום. הבחורה במושב הקדמי היא מישהי שהוא סחר בשביל שתהיה אשתו המזויפת, ואותו דבר לגבי הבחורה והבחור במושב האחורי, בתור הילדים שלו. הכלב הוא סתם גורם נוסף בשביל לשכנע את השוטרים שהם משפחה נורמלית ולא זרים. כך שאם הם יתפסו, שום דבר לא יראה יוצא דופן."

פליסיטי בהתה במכונית שהייתה לצידנו, מביטה במשפחה במיני ואן. "הרגע תיארת את האנשים מאנחנו המילרים, חוץ מזה שלא היה להם כלב, היה להם תינוק סמים."

"תינוק סמים? על מה לעזאזל את מדברת?"

"לא ראית את הסרט?" היא הביטה בי בגבות מורמות בבלבול.

"לא, על מה הוא?"

היא החלה לצחוק והנידה בראשה, "בדיוק מה שאמרת הרגע על המשפחה הזאת. אנחנו צריכים לצפות בו."

"אין בעיה, נחפש אותו הערב," חייכתי. הבטתי בכביש והצבעתי על מכונית שהגיעה מהצד השמאלי, ממשיך את המשחק שלנו. "מה איתם?"

פליסיטי הביטה מחוץ לחלון, בוחנת את שני הגברים ברכב הספורט. "הם מרגלים. הם עובדים בסמוי בשביל להילחם בכל הנבלים הרשעים שמאיימים להשתלט על העולם."

מצמצתי בעיני מספר פעמים בזמן שבהיתי בה. היה לה מבט רציני, ללא טיפת הומור בהבעה שלה. "מה לעזאזל?" צחקתי בהיסטריה, והיא סוף סוף החזירה לי חיוך לפני שהחלה לצחקק גם היא. "איך הגעת לזה?"

"בכנות, אין לי מושג."

"טוב, אני לא יכול להתחרות בזה. אני פורש."

"אתה לא יכול פשוט לפרוש! אלוהים, הארי, כמה משחקים אנחנו הולכים לשחק עד שנגיע למשחק שלא תפרוש ממנו?"

"עד שנמצא משחק שאני יכול לנצח בו."

"מה אם אני פשוט אתן לך לנצח?"

"לא! לא יהיו רחמים במכונית הזאת."

"טוב אז כנראה שתצטרך לוותר. תודה שאני יותר טובה ממך בכל משחק."

"אין מצב. אני עוד אמצא משחק שאני אנצח אותך בו."

"אתה לא יכול אם ניסית."

התנשפתי כשהתחלתי להתעצבן. עוד יהיה משחק שאני אנצח אותה בו, ואני נחוש למצוא אותו. הצד התחרותי שבי מופיע שוב.

לקחתי את הפלאפון שלי, פותח אותו ומושיט לפליסיטי, "תחפשי משחקי טיולים ותמצאי אחד שאנחנו יכולים לשחק."

"ברצינות? אתה ממש נואש," היא החלה לצחוק כשלקחה את הפלאפון מידי. בדיוק כשהיא הנידה בראשה והביטה במסך שלי, היא עצרה, מביטה בי לפני שהפנתה את המסך לכיווני. "אלה אנחנו?"

כשהבטתי במסך, הבנתי שהיא התכוונה לרקע, כי כן, זאת הייתה תמונה של שנינו. אחת שצילמנו בסנט לואיס כשהיינו בגן העיר, וכל אורות חג המולד האירו מאחרינו. זו הייתה התמונה ששלחתי ללו ונייל כדי להגיד שלום ולומר להם שאנחנו עוד חיים, ודי נקשרתי לתמונה הזאת. אני לא יודע, היה משהו בה שמאוד אהבתי, אז שמתי אותה בתוך הרקע שלי.