פרק 48

582 67 34
                                    

היי!!!!!! זאת לא חזרה רשמית של הסיפור, מכיוון שהשלושה חודשים אחרונים בבית הספר שלי (בעיקר בכיתה) היו מטורפים, הייתי כל הזמן בין מבחנים, לשיעורי בית, לבחנים, לעבודות ואתן יודעות.. גם קצת חיי חברה. אז היה לי סופ"ש פנוי והחלטתי לסיים לתרגם את הפרק סוף סוף! (בהשראת א.נ.- את יודעת מי את) בנוסף לזה שהמחשב שלי גם נכבה באמצע אז זה לקח טיפה יותר זמן.. בקיצור, מקווה שתהנו! אני מקווה שאצליח להעלות פרקים בתדירות יותר גבוהה. שבוע טוב!

פליסיטי

דפיקה חזקה ורועשת נשמעה בחדר. לא היה לי מושג מי זה היה מפני שלא אני ולא הארי התקשרנו למישהו, ולא ציפינו לביקור של מישהו. עמדתי בחדר המקלחת, לא לובשת שום דבר חוץ מאחד החלוקים האלה של בתי המלון, כשייבשתי את שערי. הדפיקה נשמעה שוב לפני שהוצאתי את ראשי מדלת חדר המקלחת, מסתכלת על הארי כשהוא לבש את התחתונים שלו.

"אני דואג לזה, אני דואג לזה. אל תדאגי."

"לא אמרתי כלום," צחקתי, צופה בו מקפץ לעבר הדלת כשהוא ניסה ללבוש את מכנסיו באותו הזמן.

"כן, אבל את עמדת."

"אשמה," חייכתי, נושכת את שפתי. כשצפיתי בו מתקרב יותר ויותר לדלת, קלטתי סימנים אדומים על גבו העליון, מבינה שאני גרמתי להם. עמדתי שם נבוכה לפני שקראתי לו. "חכה, הארי. אתה צריך ללבוש חולצה."

הוא הסתובב בדיוק כשהגיע לדלת, מסתכל עליי בבלבול, "למה?"

"הגב שלך."

הוא ניסה להסתכל על עורו מאחורי כתפו אבל כמובן נכשל בזה. צוחק, הוא הלך לעבר התיק שלו והוציא חולצה לפני שלבש אותה בתנועה אחת חלקה. כשהוא ניער את שיערו, הוא חייך אליי חיוך מעושה וחזר אל הדלת.

במהירות הוצאתי כמה בגדים מהתיק שלי ונכנסתי אל תוך המקלחת כדי להתלבש. רק מלעמוד שם נזכרתי במקלחת שלקחתי עם הארי.

זה התחיל די נורמלי, שנינו באמת מנסים להתקלח וצוחקנו כשניסיתי לסדר את השיער של הארי בצורת מוהוק עם כל השמפו. הוא ניסה לעשות משהו מטופש עם השיער שלי, אבל בגלל האורך שלו, הוא אף פעם לא נשאר במקומו ופשוט ישר נפל על אפי. הארי נראה כל כך חמוד כששיערו היה רטוב. הוא היה נפול למצחו, מכסה חצי מפניו כשהוא חייך אליי וצחק. היינו פשוט כל כך שובבים ודבילים, ואז פתאום הוא לחץ אותי על קיר האריחים, שנינו מתחברים שוב. לא התכוונתי להיות כל כך רועשת, אבל המים שנפלו עלינו והקצב המהיר של הארי בהשוואה לאתמול בלילה, לא יכולתי לעצור את זה. אני אהיה מושפלת אם מישהו שמע אותנו.

עכשיו, הרגליים שלי היו קצת רועדות, אבל אני מקווה שהן יהיו בסדר כשנצא. הסיכויים היו כמעט אפסיים, אז אני אצטרך להתנהג כאילו הכל בסדר.

Road Trip // HebrewWhere stories live. Discover now