אהבה משוגעת || דואט האהבות [1]

פרק 8

קים; 14
קולטון; 19
—————
הערה: לאונרדו - התאום של דומיניק (ואח של מיה, כמובן)🫶🏻 הוא היה בשבי 11 שנים והכריחו אותו לאנוס נערות.

קים:

"בבקשה," לחשתי. "אני לא רוצה להיות כאן עוד פעם,"
"תשתקי." האבא המאמץ שלי אמר ושם נייר דבק על שפתיי, כך שלא אוכל לדבר.
ניסיתי לצעוק ולצרוח אבל הדבק בלע את זה.
ליבי פעם בחוזקה שהוא סגר עוד פעם את המקפיא הזה. הוא לא פועל, כמובן, אבל חשוך כאן מאוד ואין בכלל מקום לזוז.
זה בסדר, קים.
זה רק חצי שעה, זה פחות מבדרך כלל. את יכולה לעבור את זה.
את חזקה, קים.
את תשרדי.
יהיה בסדר.
חבל שזה לא עובד, אני מנסה להרגיע את עצמי אבל בתוכי אני מפוחדת לגמרי.
הדמעות זולגות מעיניי זו אחר זו.
אני מרביצה למקפיא וממשיכה לנסות לצרוח, עד שלבסוף עיניי נעצמות ואני נרדמת. לא להרבה זמן, כנראה, כי גידאון פותח את הדלת כמה דקות אחריי.
הוא תפס אותי וזרק אותי החוצה מהמקפיא.
ראשי נחבט ברצפה והתחלתי לראות שחור.
"אם את תמשיכי לצרוח, את תהרסי למטילדה את העסקה! אנחנו לא נביא לך אוכל או מים. את לא תקבלי שום דבר מאיתנו!" שמעתי את הצרחה שלו, אבל לא ראיתי אותו או יכולתי להגיב.
"אנחנו נצטרך לספר אותך עוד פעם," הוא מלמל ותפס בשיערי. "זה כבר ארוך מדי," ארוך מדי? השיער שלי בקושי מגיע לי לכתפיים.
"תסתכלי עליי שאני מדבר איתך!" נהם.
פקחתי את עיניי, אבל לא יותר מדי, כי לא יכולתי.
עיניי ננעצו בעיניו המפחידות, הריח החזק של הסיגריות והאלכוהול הציף את אפי וגרם לי לרעוד. "הבנת מה נעשה אם לא תפסיקי לצרוח?" הנהנתי. "במילים, קים!"
"כן, גידאון."
"יופי. עכשיו אני אצא מכאן, ואת תהיי שקטה, אם תמשיכי לצעוק, אני אחזיר אותך לשם." הוא הצביע על המקפיא. "בסדר," לחשתי. "הבנתי."

פקחתי את עיניי שקולטון לידי, מחבק אותי מאחור.
הוא ישן. הזזתי את ידו וקמתי למקלחת.
שטפתי את פניי במים קרים.
את לא שם.
את לא שם.
את לא- קולטון נכנס למקלחת ובחן אותי. "מה קרה?" הוא שאל בשקט. "חלמת עליהם עוד פעם?" הנהנתי והוא נאנח וחיבק אותי בחוזקה.
בכיתי לחזהו והוא נשק לראשי.
"מה הם עשו?"
"הם.. גידאון סגר אותי במקפיא עוד פעם," הוא ליטף את ראשי ונישק אותי. נישק אותי. קולטון. אלוהים אדירים. הפעם האחרונה שהוא נישק אותי – ולא על מנת לסמן משהו טיפשי כמו טריטוריה, אלא כי באמת רצה בזה – הייתה שנה שעברה, כמעט לפני שנתיים.. שחגגתי יום הולדת שלוש עשרה.
הוא היה הנשיקה הראשונה שלי, רק שמאז לא היה בינינו שום דבר רומנטי, רק מתח מיני ונשיקות שבדרך כלל היו אגרסיביות..
בחנתי אותו והוא חייך. "את לא שם, קטנטונת, את ממזמן כבר לא שם ואת האישה הכי אמיצה שפגשתי אי פעם בחיים שלי."
"אתה שקרן גרוע,"
"נראה לך שאני משקר?"
"אתה בטוח משקר." לחשתי והוא הניד בראשו וליטף את הלחי שלי. "בואי נלך לישון," מאז שבית היתומים נשרף בעקבות האויבים של דומיניק, הוא דאג לנו לבית יתומים חדש, יש חדר נפרד לכל אחד מהילדים, חוץ מלממש קטנים.
זאת אומרת, יש לי חדר לבד, לקולטון, אלה, ריס, אספן ולאלכסה.
אנחנו לא אמורים לישון ביחד, אבל הוא ידע שאני צריכה את זה. "אולי כדאי שתחזור לחדר שלך, אתה יודע.. אם מיה תגיע לכאן ובטעות תיראה את שנינו, היא תגיד לדומיניק והלך עליך."
"לא אכפת לי," לחש.
הוא הרים אותי עליו.
ידיי סביב צווארו, רגליי סביב מותניו. חוץ מבידיים שלו, אני אף פעם לא מרגישה בטוחה. רק שהוא מחבק אותי ומחזיק אותי.
הוא הצמיד את שפתינו. השפתיים החמות שלו נעות על שלי. הוא הכניס את הלשון שלו אל פי ונישק אותי כמו שאף אחד אף פעם לא נישק, ונישקתי הרבה בנים.
לאף אחד אין ניסיון כמו שלו יש. אך אחד לא מנשק טוב כמו שהוא, הוא גורם לכל גופי לסמור, לליבי לפעום בחוזקה ועדיף שלא אתחיל בכלל לדבר על הרטיבות בין רגליי.
"אני שונאת אותך, אתה לא צריך לעשות את זה," התנשמתי לפיו.
מצחי היה צמוד למצחו. "לא אכפת לי." הוא השכיב אותי על המיטה והוריד לי את המכנס שלי. "אני מת לזיין אותך,"
"לא." אמרתי. "אני.. אתה.. יש לך זין גדול מדי ואני גם לא רוצה. אני יכולה לרדת לך אם אתה רוצה,"
"את לא בתולה, נכון?"
"אני.. אני- קולטון, אני באמת לא רוצה, טוב? פשוט תתרחק ממני." הוא העביר את ידו בשיערו ונאנח. "אני מצטער," מלמל בשקט. "אני יודעת,"
"אני איבדתי שליטה. לא הייתי צריך לנשק אותך."
"אני יודעת." אמרתי ובחנתי אותו. "אני רק.. פאק. אני כזה אידיוט," השפלתי את מבטי. "אני עד כדי כך נוראית?"
"את מושלמת." הוא לחש. "אני פשוט.. את ילדה, קים.. אני-" הנהנתי והתכסיתי בשמיכה.
"קים, תפסיקי."
"אני עייפה, קולט, פשוט לך לישון,"
"בסדר.. אני הולך לחדר שלי, אם את צריכה משהו תבואי לשם." הנהנתי והוא יצא מהחדר ואחרי כמה שניות חזר.
"רוז למטה עם מיה," הוא מלמל.
בחנתי אותו והוא נשכב לידי במיטה, צחקתי וחייכתי אליו. "מה את צוחקת, מפלצת קטנה?"
"אתה לא אמור להיות חייל של דומיניק או משהו?"
"כן, גם ריס, וזאת הסיבה שאסור לרוז לראות אותי שם למטה." הנהנתי והוא קירב אותי אליו.
שפתיו התחככו בשלי. "אם מחר את תתמזמזי עם המזדיינים מהנבחרת של התיכון-"
"פשוט תשתוק ותנשק אותי." הוא חייך ועשה את זה.
לשונו שיחקה עם לשוני וליבי דהר בחוזקה.
הוא מצץ את שפתיי והוריד את ידו לאיברי, הוא ליטף את הדגדגן שלי באצבעותיו וגנחתי לשפתיי. "כמה שאני אוהב לשבור את החוקים," הוא מלמל והוריד לי את החולצה.
הוא הכניס את הפטמה שלי לפיו ומצץ אותה, גרם לי לצמרמורת, ראשי הסתחרר מרוב שהוא עושה את זה טוב. "אני כל כך שונא אותך, קים," הוא נשך את הפטמה שלי בעדינות וזעקתי. "ששש," לחש. "את לא רוצה שיגלו שאני מזיין אותך, נכון?"
"אתה לא.. לא מזיין-"
"אני כן. אני מזיין אותך עם הלשון והאצבעות שלי וזה מספק בטירוף." הוא ליקק את בטני ונשך אותי. "תפסיק לנשוך אותי!" נהמתי בשקט. "את כל כך יפה שאת כועסת,"
"אני יפה תמיד, אידיוט." לחשתי והוא חייך. "אני יכול לחלוק על דעותייך, קטנטונת שלי,"
"אני לא שלך." נהמתי. "את כן." נהם בחזרה ותלש ממני את התחתונים.
"תפתחי את הרגליים שלך בשבילי, קים. תראי לי כמה את רטובה בשבילי," פתחתי את רגליי קצת והוא חייך. "עכשיו תפתחי את הרגליים שאני גם באמת אוכל לראות משהו.. אם לא תעשי את זה, אעשה את זה בעצמי." נשארתי לבהות בו, עד שלבסוף הוא תפס בברכיי ופישק את רגליי עד קצה היכולת, השתנקתי והוא צחק. "תמיד ידעתי שאת רוצה את זה, קים.. אבל לא עד כדי כך," הוא משך אותי אליו וטמן את ראשו בין רגליי. הוא ליקק את פתחי ויללתי. "שקט, קים." הוא אמר. "הדלת לא אמורה לחסום רעשים, קולטון? הן לא ישמעו אותנו, הן בכלל בקומה התחתונה."
"עם הצרחות שלך אפשר לשמוע אותך גם עד איטליה," מניאק. אלוהים, כמה שאני שונאת אותו.
"קולטון.. אני לא בטוחה שאני רוצה שנעשה את זה עכשיו," הוא הרים את ראשו אליי, זה היה משהו בין זעם להבנה.. כל כך קשה להבין אותו לפעמים.
הוא הנהן פעם אחת וקם ממני.
שמתי את החולצה והתחתונים בחזרה ונצמדתי אליו. "אפשר.. אפשר רק נשיקה?" הוא נישק אותי נשיקה שטוחה. "תודה,"
"את יפהפייה," הוא העביר את שיערי אל מאחוריי אוזני וחייכתי. "לילה טוב, קים."
"לילה טוב, קולטון."