אהבה משוגעת || דואט האהבות [1]

פרק 67

קולטון:

השכבתי את קים במיטה שלה ונישקתי את ראשה.
היא ישנה. היא לא יודעת שאני חי עדיין.
נישקתי אותה והצמדתי את מצחי למצחה. "אני אוהב אותך," לחשתי לה ויצאתי מהחדר. בחנתי את שתי הבנות שעמדו למטה וירדתי לשם במהירות. "קולטון!" לארה קפצה עליי. היא חיבקה אותי ונישקתי את ראשה. וורוניקה עמדה ליד ג'ייסון ובחנה אותי. "מה את עושה כאן?" שאלתי את לארה והיא הסמיקה. "מה? מה עשיתם?" שאלתי ובחנתי את שלושתם. "בלגן. הם עשו בלגן." דומיניק נכנס לחדר בזעם.
ידיו היו שלובות על חזהו. "איפה ויקו ואח שלך?" שאלתי. "לנדון וויקו במפקדה. מוודא שלא היו עוד דברים שאנחנו צריכים לדעת עליהם." סימנתי לו לבוא הצידה והוא בא איתי. "מה הם עשו?" שאלתי ובחנתי את אספן ואלכסה נעמדים ליד לארה, ורוניקה וג'ייסון. אספן היה חבוש והסתכל על ג'ייסון בזעם. "מה הם עשו?"
"אספן התקרב לורוניקה וג'ייסון לא אהב את זה והוא דקר אותו, ואז אספן התחיל להרביץ לו וויקו ולנדון הצטרפו. לארה וורוניקה ניסו להפריד ביניהם ונפגעו גם." הנהנתי ונשכתי את שפתיי. "וורוניקה וג'ייסון אחים למחצה נכון?"
"כן." העברתי את ידי בשיערי.
הלכתי לשם ולארה חיבקה אותי. חיבקתי אותה בחזרה ונישקתי את ראשה.
ורוניקה חיבקה אותי גם וחיבקתי את שתיהן.
אלכסה בחנה אותי וחייכה חיוך מתוק. גלגלתי עיניים. "היא לא חברה שלכן, נכון?"
"אני שונאת אותה. אספן כל הזמן מרביצים לג'ייסון והיא מועדדת אותו להמשיך."
"אני שונאת אותה גם. היא זונה."
"אל תנבלי את הפה, לאר." לחשתי לה והיא הסתכלה עליי בזעף. "אבל זה נכון. אנשים באמת משלמים לה בשביל שהיא תזיין אותם, היית צריך לראות כמה כסף יש לה."
"את בת שבע, לארה. תירגעי." אמרתי וליטפתי את היד שלה. "אתה מעצבן." היא מלמלה וחייכתי. "גם את."
ולנטינה רצה אליי והרמתי אותה עליי. "מה קורה?" שאלתי ובחנתי אותה. "אוני, אוסיאנו ואייד אופים אאריי." היא בכתה. דומיניק נעץ מבט בשלושת הגברים הקטנים שרצים ונהם. "היא בוכה." הוא הזהיר את שלושתם.
היא נצמדה אליי ונישקתי את ראשה. "הם רק ילדים," לחשתי לה. "והם מעסבאים מאוד,"
"נכון, בנים הם מעצבנים," היא הרימה את מבטה אליי והנידה בראשה. "און ואתה לא מעסבנים,"
"אמרת מקודם משהו אחר." היא הנהנה. "אבל אני דיין אבת אוך, גם אם אמאתי שלא." היא חיבקה אותי בחוזקה ורכנה לאוזני. "אתה האבר האי אוב שלי," היא לחשה וחייכתי אליה.
היא נישקה את הלחי שלי והסמיקה.
טוני, לוסיאנו וקייד התקרבו אלינו והורדתי את ולנטינה לרצפה. היא נצמדה אליי והתכופפתי בשביל להסתכל עליהם בגובה העיניים. "סיחה ואל, אני מאוד מיסטעה," טוני חיבק אותה והיא התכווצה.
אני תוהה אם לפעמים מה שהיא עברה שהיא הייתה בת חודש משפיע עליה. זאת אומרת, היא לא אמורה לזכור את זה, אבל זה נראה שהיא מפחדת מגברים כל כך הרבה פעמים. היא מצליחה להיות קרובה רק אליי ואל לאונרדו. "זה בסדה.. אני אק ניחסתי קסת," היא חזרה לעמוד קרוב אליי ונישקתי את ראשה.