אהבה משוגעת || דואט האהבות [1]

פרק 22

קולטון:

"איפה קים?" רוז שאלה ונכנסה לחדר האוכל על קייד.
"בחדר, מאוננת. פעם אחרי פעם. למה?" היא בחנה אותי בבלבול. "כלום," מלמלתי והעברתי את ידי בשיערי.
העברתי את מבטי בחזרה לברנדון.
"מה עוד אתה רוצה לדעת?" שאלתי ובחנתי אותו. אהבתי את מה שאני עושה, שאני עוזר להם.. אבל הדבר היחיד שבאמת עניין אותי היה מה קורה עם קים.
כמה פעמים היא גמרה, איך היא נראית עכשיו.. כמה שהיא יפה..
"הלחץ משפיע?" קמתי למזוג לי וויסקי והנהנתי.
"אבל תדאג שהוא ישפיע עליך לטובה ולא רעה. תחשוב על זה כאילו אתה נלחם על החיים שלך. נלחם על משהו שחשוב לך,"
"על מה אתה חשבת?" הוא שאל בשקט ורוקנתי את כוס הוויסקי לגרוני. "על קים."
"אתה אוהב אותה?" הנהנתי וליקקתי את שפתיי. "אני אוהב את קים יותר משאפשר לאהוב. אני אעשה הכל בשבילה."
"זה מרגיש טוב? לאהוב מישהו?" הנהנתי וליקקתי את שפתיי.
"כן." אמרתי ונשכתי את שפתיי. "עוד משהו?"
"אם אנחנו מפסידים, זה על אשמתי?" חייכתי אליו והוא בחן אותי. "מה?" שאל ועיניו נצצו בחרדה.
"אם תפסידו? למה אתה שלילי, ברנדון? אתה צריך לחשוב על אם אתם תנצחו. ואתה יודע מה תהיה התשובה לשתי השאלות?" הוא כיווץ את גבותיו בשאלה. "זו תהיה אשמתך, לטובה ולרעה. וגם אם המאמן לא ישים את זה עליך, לך תמיד תהיה חרוט בלב את האשמה על כך שהפסדתם שאתה הקפטן. אבל-"
"אני ארצח אותך!" קים צרחה וירדה במדרגות עם חולצת בטן וחוטיני. שיערה היה פרוע ולחייה סמוקות.
"נהנית, הא?" גיחכתי והיא הידקה את לסתה. "איך הצלחת להשתחרר?"
"לאונרדו מצא אותי, חתיכת אידיוט! מה הבעיה שלך?!"
"רק החזרתי לך, מותק." היא העיפה את ידה בשביל להרביץ לי אבל תפסתי את ידה ונישקתי אותה נשיקה שטוחה. "אני שונאת אותך."
"אני אוהב אותך." היא הסמיקה והנידה בראשה. "אתה לא."
"אני כן." אמרתי בשיניים חשוקות. "ואת שלי."
"לך תזדיין, אני שונאת אותך!" היא דחפה אותי ממנה ובחרה למעלה עוד פעם.
העברתי את ידי בשיערי וחייכתי. היא כל כך עייפה שהיא אגרסיבית.
"אתה צריך שאסיע אותך בחזרה הביתה?" הוא בחן אותי והנהן. "כן, תודה."

רגלו של ברנדון קפצה כל הדרך והידקתי את לסתי.
"מה הקטע?"
"אתה תהיה במשחק?"
"כן." אמרתי ובחנתי אותו. "למה?" שאלתי בבלבול. "חברה שלי תהיה שם,"
"ואתה מפחד לאכזב אותה?" הוא הנהן ונאנחתי.
"אם היא תתאכזב בגלל הפסד אחד, היא לא צריכה להיות חברה שלך. חברה שלך צריכה להעריך אותך גם אם אתה לא מנצח." חניתי ליד הבית שלו.
"דרך אגב, אם עוד פעם תסתכל על קים כמו שהסתכלת. אתה תמות. והחברה המתוקה שלך תצפה בי רוצח אותך." הוא בלע את רוקו והנהן.
"יופי."

♡♡♡

נכנסתי לבית יתומים ולארה רצה אליי והרמתי אותה עליי.
חיבקתי אותה בחוזקה והיא חייכה אליי.
"היגעגעתי לך,"
"גם אני אלייך, נסיכה." נישקתי את מצחה והיא חיבקה אותי.
"אני אוהאת אוך."
ג'ייסון נכנס לחדר ובחן אותנו. "לארה," הוא נאנח והיא הסתובבה אליו.
"מה אתה אוסה?" היא שאלה בזעם. "אח שלך לא יאהב את זה,"
"לא אפת לי." היא נצמדה אליי ונישקתי את ראשה.
"אני עייפה," היא פיהקה. "כן.. כבר מאוחר, רק רציתי לבוא להגיד לך לילה טוב כי אני הולך למשחק ואז להתאמן." היא חייכה אליי ושמתי לב לדמעות בעיניה.
"מה קרה, לארה?" שאלתי אותה בשקט. "ואוניקה רבה איתי,"
"למה?"
"כי אמאתי לה שאתה האבר האי אוב שלי," גיחכתי.
הלוואי שאלו היו הצרות שלי היום.
בחנתי אותה והיא בהתה בי. היא חמודה כל כך.
"וזה לא נכון?"
"זה כן, בל היא בינה אותי לא נאון. אני היכווני שהיא האברה האי אובה שלי ואתה האבר האי אוב שלי."
"אז אולי תגידי לה את זה," לחשתי והתיישבתי על הספה שהיא מעליי.
"אבל היא לא מואנה להשיב לי." הנהנתי בהבנה. "את רוצה שאדבר איתה?"
"כן." היא אמרה וחייכה אליי. "אני יאולה ללאת לישון?" הנהנתי והרמתי אותה לחדר בנות.
השכבתי אותה במיטה שלה, כיסיתי אותה בשמיכה ונישקתי את מצחה. "לילה טוב, ילדונת." היא חייכה אליי.
חיכיתי עד שהיא תרדם וירדתי למטה. בחנתי את בל וחייכתי אליה. "איפה לארה?"
"היא הייתה עייפה וביקשה ללכת לישון אז השכבתי אותה לישון. טיפה ורוניקה?"
"בחדר משחקים שלהם, עם ג'ייסון וויקו," הנהנתי והלכתי לשם.
התכופפתי בשביל להסתכל לרוני בעיניים והיא בחנה אותי.
"מה?" היא שאלה בזעף ובחנה את הטלוויזיה מאחורה.
הסתובבתי להסתכל על זה ונאנחתי. "מה אתם רואים, לעזאזל?"
"זה פרסומת, קולטון. זה לא כאילו אתה וקים לא עושים את זה." ויקו אמר ונהמתי בזעם.
יצאתי מהפרסומת והחזרתי להם את השלט. "אם עוד פעם אחת אני אגלה שאתם רואים דברים כאלה, זה הסוף שלכם." ורוניקה נצמדה לג'ייסון. "איפה לנדון?"
"לנאון? הוא בסאון," הנהנתי. "לארה עצובה שאת לא מדברת איתה," היא גלגלה עיניים ונצמדה אל ג'ייסון בזמן שלנדון נכנס לחדר.
"איפה אחותי קולטון?"
"ישנה בחדר שלה." אמרתי בשקט והעברתי את מבטי לורוניקה. "רוני, את תוכלי להבטיח לי שתדברי איתה? היא תסביר לך מה היא התכוונה."
"אני לא אוסה לדאר איתה. היא סונה." מבטו של לנדון הפך לזועם והוא התקרב אליה בזעם.
תפסתי אותו. "היא החברה הכי טובה של אחותך והיא בת. אנחנו לא מרביצים לבנות. אתה צריך לכבד אותה." הוא בחן אותי והנהן.
"אל תגידי את זה עוד פעם, רוני. את לא יודעת מה המשמעות של זה ואת לא מתכוונת לזה. את צריכה לדבר איתה. אני אבוא מחר ואם עוד לא דיברתן, אני אכעס מאוד." היא הנהנה וחייכתי אליה.
"עכשיו אני הולך למשחק, ואז לאימון. אתם לא תעשו בעיות לבל, נכון?" ארבעתם הנהנו וחייכתי. "יופי, אני הולך,"

♡♡♡

שריקת הסיום נשמע וברנדון רץ אליי. נעצתי בו מבט והוא כיווץ את מצחו. "ניצחנו! למה אתה לא שמח?"
"ראיתי איך הסתכלת על קים," הוא בלע את רוקו וקים רצה אלינו. היא קפצה עליו ונישקה אותו.
הידקתי את לסתי ומשכתי אותה ממנו.
"לכי. תחכי לי במלתחות." היא הנידה בראשה והידקתי את לסתי.
"קים-"
"מותר לי שיהיה לי חבר! אני לא שלך!"
"את כן!" נהמתי בזעם והיא חייכה והנידה בראשה. "אני שונאת אותך, קולטון. אני ממש שונאת אותך. אתה מניאק. אתה ההפך מההורים שלך, אני בטוחה בזה. אתה בן אדם רע ואתה תעשה הכל בשביל לפגוע בי!" נעצתי בה מבט והנהנתי.
זה מה שהיא חושבת? היא רצינית?
העברתי את ידי בשיערי והלכתי לכיוון המאמן. "אני צריך ללכת,"
"בסדר." הוא אמר. "זה היה משחק טוב, נעשה אחרי זה-"
"אני אדבר איתך אחר כך, טוב?"
"כן." הוא אמר והלכתי לכיוון האופנוע שלי.
קים רדפה אחריי ועליתי על האופנוע.
היא באמת חושבת שאחרי מה שהיא אמרה יש סיכוי שאסלח לך? היא באמת חושבת שהשטויות האלה- "רגע, קולטון, בבקשה!"
"לכי תזדייני, קים!" צעקתי בשביל להתגבר על הרעש של הגשם והתחלתי לנסוע.
שהסתובבתי בשביל להסתכל עליה אחרי שהייתי יחסית רחוק ממנה שמתי לב שהיא בוכה.
ממש בוכה.
היא מכווצת על הרצפה וזה נראה כאילו היא עומדת להיכנס להתקף, אם לא כבר בהתקף..
הסתובבתי עם האופנוע ונסעתי לשם בחזרה. עצרתי לידה ובחנתי אותה. ברנדון היה לידה גם, אבל לא היה נראה שהוא הצליח להרגיע אותה.
היא הרימה את מבטה אליי, עיניה מלאות בדמעות והנשימה שלה קצרה ומהירה.
זה נשמע רע כל כך.
הרמתי אותה עליי והיא נצמדה אליי ובכתה חזק יותר. "אני איתך, קים." לחשתי לה. "אני כאן," הושבתי אותה על האופנוע והיא טמנה את ראשה בחזי. "אני איתך." נישקתי את ראשה. "את מוגנת, קים."
היא נרגעה לאט וחיבקה אותי בחוזקה.
לא חיבקתי אותה בחזרה וזה גרם לה להרים את ראשה אליי.
"אני מצטערת,"
"לכי תזדייני קים." לחשתי והורדתי מהאופנוע. "קולטון.. אני באמת מצטערת, סליחה."
"לא אכפת לי!" צרחתי ועליתי בחזרה על האופנוע. "תסיע אותה הביתה. אם תיפגע בה, אתה מת." עליתי על אופנוע והתחלתי לנסוע.
הפעם אני לא אסתובב. אבל הרגשתי את מבטה שורף את גבי.
דומיניק התקשר אליי ועניתי. "מה אתה רוצה?" שאלתי בזעף. "עוד חודש אתה וקים טסים לשיקגו. איידן אמר שתבואו עוד-"
"טוב." נהמתי וניתקתי. הוא התקשר פעם נוספת והידקתי את לסתי. "מה אתה רוצה?!" צרחתי בזעם. "מה קורה?"
"כלום."
"אני במועדון עם רוז, תבוא לכאן." הוא אמר בקול רגוע. הוא תמיד ניסה להרגיע אותי.
"למה? לעזור לך לזיין אותה?"
"קולטון." הוא הזהיר בזעם. "בסדר, סליחה. אבל קים.. פאק! אתה לא מבין כלום!"
"קולטון." הוא אמר עוד פעם. עיניי צרבו מדמעות. "היא אמרה שאני עושה הכל בשביל לפגוע בה, שאני בן אדם רע. היא.. היא דיברה על.." נשכתי את שפתיי וחניתי ליד הבית קברות. "אני אדבר איתך אחר כך," לחשתי.