אהבה משוגעת || דואט האהבות [1]

פרק 68

קולטון:

יצאתי מחדר הארונות בחדר של רוז ודומיניק והנדתי בראשי. איך שהיא בכתה, שהיא צרחה לחזה של דומיניק וחיפשה אותי כאילו החיים שלה תלויים בזה.
אני מניח שהיא שמעה אותי מדבר עם דום.
"אני הולך אליה," אמרתי ודומיניק הניד בראשו. "אתה לא. אל תנסה אותי בכלל." זקרתי גבה. הוא אמר את זה כל פאקינג יום.
התכוונתי ללכת אליה ממזמן כבר, אבל הוא כל יום דוחה את זה בטענה שעדיף שאספר לה שאני חי רק אחרי שימותו.
"אני לא שואל אותך! היא בהיריון ממני! היא לא מפסיקה לבכות כבר שבוע ואנחנו השגנו את מה שרצינו."
"הם עדיין לא מתים." הוא נהם בלסת חשוקה. הטיעון הזה מעצבן כל כך.
הידקתי את לסתי והטחתי את ידי בשולחן. "האישה שלי שוכבת במיטה שלי כבר שבוע! היא בקושי אוכלת והיא בהיריון ממני! ואני, במקום להיות איתה נמצא כאן בגלל שלך לא מתאים שאני אספר לה שאני חי? למה?!"
"כי הם לא מתים עדיין." הוא זעף ונעץ בי מבט. אני מכבד את דומיניק בדרך כלל, אבל הוא הפעם מגזים לגמרי.
"אני הולך אליה! הם למטה בתאים, אתה מוזמן ללכת ולירות להם כדור לראש. אני לא מסתיר ממנה יותר." יצאתי מהמפקדה בזעם ועליתי למעלה.
כולם חוץ ממנה יודעים שאני חי. אפילו הילדים. הגיע הזמן שהיא תדע גם.
נכנסתי לחדר שלה בשקט. "לך מכאן," היא אמרה ואפילו לא הסתכלה לעברי. היא בטח חשבה שאני לאונרדו, שנכנס לכאן כל כמה זמן בשביל לוודא שהיא בסדר אחרי שהכרחתי אותו לעשות את זה.
"ללכת? חשבתי ש-" היא הסתובבה ובחנה אותי.
היא רצה וקפצה עליי.
חיבקתי אותה בחוזקה ודמעות צרבו את עיניי. "אני התגעגעתי אלייך כל כך, קים. אני רציתי לספר לך עוד ממזמן אבל דומיניק לא-" היא העיפה את ידה וסטרה לי. "איך יכולת?!" היא בכתה.
"כן, זה הגיע לי. אבל יכולתי כי ידעתי שאם אעשה את זה תהיי מוגנת יותר. אני תפסתי את גידאון, ואני עומד לרצוח אותו." היא הנידה בראשה וכמעט נפלה על הרצפה. תפסתי אותה בחוזקה והיא בכתה. ליטפתי את שיערה ונישקתי את מצחה. "אתה יודע כמה בכיתי עליך?!"
"הייתי כאן כל הזמן, הייתי לידך.. גם שדיברת לקבר-"
"לקבר המזויף שלך!" היא הייתה נראית מזועזעת, והאמת הייתה שהבנתי אותה. גם אני הייתי מזועזע אם הבן אדם שאני הכי אוהב בעולם היה גורם לי לחשוב שהוא מת.
"אתה.. אני- איך היית מסוגל להסתיר את זה- מי ידע בכלל? זאת אומרת, דומיני-"
"כולם ידעו," לחשתי והיא בלעה את רוקה. ניגבתי את הדמעות מעיניה היפות והיא בחנה אותי.
הצמדתי אותה אליי וחיבקתי אותה בחוזקה. "לאונרדו אמר לך ש..?" הנהנתי בחיוך ולקחתי אותה למיטה.
השכבתי אותה על המיטה והרמתי לה את החולצה.
נישקתי את בטנה בעדינות והיא חייכה אליי גם. לא יכולתי להסביר כמה חיכיתי לזה שהיא תהיה בהיריון. אני רציתי את זה בטירוף. "אתה תשלם על זה. זה לא הוגן מה שעשית. אני בכיתי שעות בגללך." היא אמרה וליטפה את שיערי בידיה. "אני אוהב אותך," לחשתי. נישקתי את בטנה וחייכתי אליה. קמתי ונשכבתי לידה. היא נצמדה אליי ונישקה אותי בעדינות. "לא חלמתי שאמרת לי לא לפגוע בעצמי ולנסות להתאבד כי-"
"כן." לחשתי לה והעברתי את שיערה אל מאחוריי אוזנה. "רגע, כולם יודעים? גם הילדים?" הנהנתי ונישקתי אותה. היא בהתה בי וליטפתי את השפתיים שלה. השפתיים שלה נשוכות והתכופפתי אליה. אני אוהב אותה כל כך. "למה קילפת אותן ככה?"
"לא רציתי לפגוע בעצמי, אבל זה עזר לי לנשוך את השפתיים.." הנהנתי ושפשפתי את השפה התחתונה שלה. ואל נכנסה לחדר ובחנה אותנו. "היי," היא לחשה ונכנסה לחדר. היא עלתה על המיטה שלנו והתיישבה לידי. "אני אק עסיתי להאיד שהיאד שסיפתי לך עליו.. הוא אמה לי שהוא מיסטעה ושהוא לא היכוון לסה," היא חיבקה אותי וחייכתי. נישקתי את מצחה. "ואים?"
"כן נסיכה?" היא שאלה ובחנה אותה. "יש לך איוך ממש יפה," קים הסמיקה וחייכה אליה גם. "לא.. לך יש את החיוך הכי יפה בעולם," ואל חייכה ונצמדה אליי. "מה קרה?"
"אמא לא מגישה טוב," היא לחשה ובחנתי אותה. הנהנתי וקים בחנה אותנו וחייכה. הזין שלי התקשח והעברתי את ידי בשיערי. זה לא טוב לעזאזל.
"אתם אוסים לימוע את השמות שאשבתי לאאותי?!" סקרלט אמורה ללדת רק עוד שלושה חודשים, אבל ולנטינה מחכה כבר בקוצר רוח לאחותה הקטנה.
"כן," קים ענתה וואל התיישבה בינינו. "אשבתי על השם ספינה, אאנה, איה ואיאה,"
"אלנה זה שם יפה," אמרתי וקים הנהנה. "סרפינה וליאה זה גם שמות יפים," היא אמרה וואל בחנה אותנו. "ואיה?"
"מאיה.. מאיה זה שם מיוחד, הוא יפה מאוד," אמרתי ונישקתי את מצחה. "אים? מה את אושבת?"
"שאת מתוקה כל כך," היא אמרה והרימה אותה עליי. "מאיה זה שם מושלם," היא נישקה את הלחי שלה והיא הסמיקה. היא בחנה את הציפורניים של קים ועיניה נצצו. "יש לך סיפוניים ממש יאות!" ואל צווחה וחיבקה וחייכה שראתה את הציפורניים שלה. "תודה נסיכה," סקרלט נכנסה לחדר ובחנה אותנו. "ואל, אני ואבא יוצאים, את באה?" היא הנהנה ורצה אליה. לאונרדו נעמד מאחורי סקאר ונישק את ראשה. הוא חייך אלינו וקים חייכה בחזרה. הם הלכו וסגרו את הדלת. קים נצמדה אליי ונישקתי אותה.
ליטפתי את שפתיה בשלי, הנעתי אותם על שלה ונישקתי אותה. בתאווה. השפתיים שלה היו מתוקות כל כך. הרגישו כמו גן עדן. כל כך הרבה זמן רציתי להרגיש את השפתיים שלה, רכות ותפוחות. כל כך נעימות על שפתיי. מצצתי את שפתיה והחדרתי את לשוני על בין שפתיה המתוקות.
ליקקתי את הלשון שלה והיא גנחה לשפתיי. הורדתי לה את החולצה והיא בהתה בי. הורדתי את החולצה שלי גם ונישקתי אותה עוד פעם. "אני אוהב אותך כל כך קים," נאנחתי ונישקתי את צווארה. היא האישה שלי. היא בהיריון ממני. היא מושלמת. נישקתי אותה עוד פעם והיא הסמיקה.
הורדתי לה גם את החזייה וליטפתי את השדיים שלה בעדינות. נשכתי את העור שלה ונישקתי אותה שם. היא הפכה לאדומה.
צבטתי את הפטמה שלה והיא גנחה. "התגעגעתי אליך כל כך.." נישקתי אותה וחייכתי.
"את לא מבינה כמה קשה היה לי, אבל אני הייתי לידך. הייתי לידך כל הזמן, קרוב אליך טוב? אני מצטער אם-" הדלת נפתחה וקים התכסה מהר. בחנתי את טוני וג'ולייט שעמדו בכניסה לחדר והסמיקו. "לא היכוונתי להפיע," ג'ולייט אמרה וטוני הצמיד אותה אליו.
הם סגרו את הדלת והעברתי את ידי בשיערי. נישקתי אותה והיא נצמדה אליי. "אני שונאת את זה. הם לא יודעים לדפוק על הדלת. אף אחד במשפחה הזאת." ליטפתי את שיערה וגיחכתי. "לא הם לא," לחשתי לה והיא חייכה.

♡♡♡

ירדנו למטה וכולם בחנו אותנו.
קים נצמדה אליי ונישקתי את ראשה. "את נראית כמו ילדה חדשה," היא הנהנה והעבירה את שיערה אל מאחוריי אוזנה. "אני אוהב אותך." לחשתי לה והתיישבנו בשולחן.
"מה לשים לאדם המת האהוב עליי?" אמרתי לה מה ואז היא עברה לקים. "אני לא רעבה, סופיה. אבל תודה רבה." בחנתי אותה וכיווצתי את מצחי. "מה?" היא שאלה בשקט ובחנה אותי. "למה את לא אוכלת?" שאלתי והרגשתי את הזעם מבעבע בי. "אני באמת לא רעבה, קולטון. אני בסדר. תירגע." צמצמתי את עיניי ונתתי לה חתיכת תפוח אדמה והיא אכלה אותו. "ילדה טובה," לחשתי לה והיא הסמיקה ונישקה אותי.
התחלתי לאכול וליטפתי את הירך שלה תוך כדי.
בחנתי את שון שיושב מולי, הוא כעס על משהו ואז העברתי את מבטי לליליאנה, שמלטפת את בטנה. היא אמורה ללדת בזמן הקרוב, לוקה היה על ידיו של איידן שנמצא לידה.
שון הרים את מבטו אליי ובחן אותי. הוא סימן לי את הסימן הקבוע שיש לנו שהוא רוצה לדבר איתי לבד והנהנתי.
קמתי וגם הוא והלכנו הצידה. התכופפתי והוא חיבק אותי בחוזקה. הוא לא בכה, רק היה עצבני. "אני שונא את לוקה. הוא מעצבן ומניאק."
"הוא אח שלך והוא בן שנתיים," אני יכול להבין את שון, אבל לוקה רק ילד קטן. הוא צריך הרבה תשומת לב.
"הם מתייחסים רק אליו, קולטון." הוא אמר. "אני שונא אותם," הוא לחש לי.
"אני עולה למעלה. אתה תוכל לבוא אחרי שתסיים לאכול לראות את הסכינים שלי?" הנהנתי ופרעתי את שיערו. הוא עלה למעלה במהירות.
בחנתי את טוני וג'ולייט ששוכבים יחד על הספה וצופים בסדרה מטופשת. הוא מלטף את שיערה ומחייך אליה.
הם כאלה מתוקים, לעזאזל.