אהבה משוגעת || דואט האהבות [1]

פרק 27

קים:

"לא אכפת לך שהוא תפס אותנו?" החייל שאל והנדתי בראשי. "זה לא ששכבנו, רק התנשקנו קצת. הוא פשוט אידיוט." נעמדתי מולו ונישקתי אותו.
הוא תפס בפניי והעמיק את הנשיקה. "את כל כך טעימה, קים. גם הכוס שלך טעים כל כך?" תפסתי בידו והחלקתי אותה לתוך המכנס והתחתונים שלי.
הוא נצמד אליי ורכן לאוזני. "הרטיבות הזאת.. אני רוצה ללקק אותך שם קים."
"אני אחשוב על זה, תאצ'ר.." בהיתי בו והוא חייך.
"אני יודע שאת רוצה את זה, קים.." נישקתי אותו עוד פעם ואיידן כחכך בגרונו מאחורינו.
"קולטון חזר, הוא למעלה אם את רוצה לדבר איתו." הנדתי בראשי והוא נעץ בי מבט, שלאט ירד לידו של תאצ'ר שעדיין תקועה לי במכנס, צמודה לכוס שלי.
בלעתי את רוקי והסמקתי.
"תאצ'ר, תעלה למעלה בבקשה." איידן אמר והיה נשמע כועס. תאצ'ר הוציא את ידו מהמכנס שלי ונישק את הלחי שלי. "ביי תאצ'," לחשתי וחייכתי אליו.
"ביי בייב," בהיתי בו עוזב בזמן שאיידן נועץ בו מבט זועם ומשפשף את לסתו.
"את יודעת שקולטון ירצח אותו, נכון?" נעצתי בו מבט ולא עניתי.
במקום אמרתי, "איידן, לפי איך שאתה נראה לא יזיק לך זיון. אז עוף מכאן ותן לי להיות לבד בבקשה."
"אני אעוף מכאן, אבל לאונרדו ניסה להתקשר אלייך לפחות ארבע פעמים ולא ענית. אז תחזרי אליו כי הוא דואג לך." הנהנתי והוא יצא מהדירה.
גלגלתי עיניים והוצאתי את הטלפון שלי, חזרתי ללאונרדו. "מה אתה רוצה?" שאלתי שהוא ענה. "את יכולה לדבר?"
"כן, לאונרדו. מה אתה רוצה?"
"למה את כועסת?" הוא שאל בדאגה. "כי קולטון הוא בן זונה ומניאק."
"למה?" גלגלתי עיניים. מה יש לו? הוא לא הפסיכולוג שלי. "כי הוא פשוט מניאק." הוא גיחך וקולטון נכנס לדירה.
"לא הייתי בטוח באיזה יד הוא נגע בך," הוא הראה לי שני ידיים חתוכות, אבל לא כל היד. רק כפות הידיים.
הבטן שלי התהפכה ובהיתי בו.
הוא נעץ בי מבט זועם והלכתי אליו.
"אני שונאת אותך. הלוואי שהיית מת ביחד עם ההורים שלך!" צעקתי עליו והלכתי לחדר שלי.
הלב שלי פעם בחוזקה, הידיים.. הן היו מכוסות בדם שלו.
נשכתי את שפתיי. מה שאמרתי לא היה כל כך נורא, נכון?
הוא יבין אותי, הוא לא יפגע מזה
"את לא חושבת שהגזמת? הוא רק מגן עלייך."
"לאונרדו, הוא חתך לו את הידיים!" זעמתי והוצאתי מזוודה מחדר הארונות. "אני אעבור לגור עם ניקול."
"את אפילו לא מכירה את ניקול, קים."
"היא בת דוד שלך, לא? תכיר אותה לי-" קולטון נכנס לחדר שלנו ולא אמר כלום. הוא נכנס למקלחת וטרק את הדלת.
בלעתי את רוקי.
השתיקה הזאת שהייתה שהוא נכנס הבהירה לי כמה הוא נפגע. והוא נפגע הרבה וקשה.
את כל כך סתומה, קים.. איך יכולת להגיד לו דבר כזה?
"אולי גם קצת הגזמתי.. איך אני מתקנת את זה?" שאלתי אבל הוא לא ענה.
"לאונרדו בבקש-" השיחה התנתקה ונאנחתי.
הלכתי לכיוון הדלת ודפקתי עליה כמה פעמים. הוא לא ענה אז פתחתי אותה והוא נעץ בי מבט מהמקלחת.
המים שטפו את גופו ונאנחתי. הוא נראה כמו מלאך.
הורדתי את הבגדים שלי ונכנסתי פנימה גם. הוא בחן את גופי והניד בראשו.
המשיך להתקלח כאילו לא נכנסתי לשם ואז הוא תפס אותי והצמיד אותי לזכוכית של המקלחת.
זקפתו נלחצה על גבי וגנחתי. הוא רכן לאוזני והרגשתי שאני משתגעת.
"תקשיבי לי, קים. ועדיף שתקשיבי כמה שיותר טוב. אם אי פעם תזכירי את ההורים שלי בצורה כזאת, את תהיי הבאה שאחתוך. ואני לא אחתוך לך את הידיים כמו שאת עושה לעצמך פעמיים בשבוע." ליבי התכווץ והרגשתי דמעות בעיניי. ניסיתי להתנגד לו אבל הוא תפס אותי והצמיד אותי לזכוכית עוד פעם. זקפתו התקשתה עוד. "אני אקלף ממך את העור שלך. בגב. בבטן. ברגליים. ותסמכי עליי שזה יהיה הכאב העוצמתי ביותר שתרגישי אי פעם." בלעתי את רוקי ושתקתי. הוא אידיוט. אני שונאת אותו. "תהנהני אם הבנת, תנידי בראשך אם לא ואת צריכה שאכניס את זה טוב יותר למוח שלך." אצבעותיו התחככו בפתחי והנדתי בראשי.
הוא דחף שתי אצבעות לתוכי ונאנחתי. "קולט," גנחתי והשענתי את ראשי על כתפו.
הוא לחץ על הדגדגן שלי בחוזקה וגנחתי.
"קולט," יבבתי ושפתיו התחככו בעורף שלי.
הוא נישק אותי שם ואז העביר את לשונו על עמוד השדרה שלי.
"אל תדברי על ההורים שלי עוד פעם, קים. תעשי את זה ואני אקח סכין ואוריד לך את העור איתו. הבנת?" בלעתי את רוקי והנהנתי. ידעתי שהוא משקר. הוא אף פעם לא יכאיב לי. "אני מצטער שהזכרתי את זה שאת פוגעת בעצמך, ירח שלי." הוא נישק את ראשי.
"לא היית צריך להגיד את זה," לחשתי וקולי היה חנוק.
"אני יודע, אבל-" הוא הוציא ממני את האצבעות שלו והתרחקתי ממנו והמשכתי להתקלח.
הוא נישק את כתפי והסתובבתי אליו עוד פעם.
"אני לא חותכת את עצמי פעמיים בשבוע ואני לא חותכת רק את הידיים." הוא נעץ בי מבט. "ואין לך שום זכות לדבר עליי כמו שדיברת חתיכת מזדיין, ואני ממש שונאת אותך."
"קים-" הנדתי בראשי וקטעתי אותו. "אפילו לא כואב לי העובדה שאמרת את זה, כואב לי שאתה כל הזמן אומר לי שזה בסדר ואז שזה נוח לך אתה משתמש בזה נגדי!" זרקתי עליו את בקבוק הסבון והוא נעץ בי מבט זועם.
הדמעות זלגו מעיניי. הוא ניסה להצמיד אותי אליו אבל דחפתי אותו ממני ויצאתי מהמקלחת.
"אל תבוא אחריי. אל תדבר אליי. אל תתנהג כאילו אכפת לך ממני." עטפתי את עצמי במגבת. "ואני עוד רציתי לבקש סליחה על מה שעשיתי!" הנדתי בראשי בחוסר אמון ויצאתי משם.
מבטי ננעץ בניקול. "מה קרה?" היא שאלה ובחנה אותי בדאגה. "אני יכולה לעבור לדירה שלך?" היא הנהנה ונכנסתי לחדר הארונות.
הוצאתי משם סווטשירט עבה וטייץ קצר.
התלבשתי וקולטון יצא מהמקלחת שמבטו נעוץ בי. "אל תסתכל עליי ככה חתיכת אידיוט." אמרתי והכנסתי עוד כמה דברים למזוודה.
"קים, בייבי בבקשה,"
"אל תקרא לי כמו שאתה קורא לזונות שלך. אני ירח קטן או מפלצת קטנה. לא בייבי." נהמתי.
"אני אקרא לך בייבי אם ארצה, טוב? עכשיו תביאי לי את המזוודה." הנדתי בראשי והלכתי לכיוון השירותים. "את לא לוקחת את זה." פקד וגיחכתי. "אתה רציני? באמת נראה לך שאני אקשיב לך?" הוא נעץ בי מבט.
"זה לא שם, אל תנסי." גלגלתי עיניים ונכנסתי פנימה פתחתי את המגירה והכנתי את ידי לקופסת הפדים, שם זה נמצא.. או לפחות שם זה אמור להיות כי זה לא באמת שם.
"איפה זה?" שאלתי בזעם והתקרבתי אליו. הוא משך בכתפיו. "איפה זה, קולטון?!"
"אני לא יודע, קים." נעצתי בו מבט זועם. ניקול בחנה אותנו בבלבול. "ניקול, תעזבי את המקום, בבקשה." היא הנהנה ויצאה מהחדר במהירות.
דחפתי את קולטון מחזהו.
"איפה זה, קולטון?! אני לא פאקינג צוחקת! איפה זה?! איפה זה, קולטון?!" צעקתי והפלתי אותו על המיטה. "איפה זה?! איפה זה?" שאלתי בזעם.
"תני לי לענות, מטומטמת!" הוא צרח והפך אותנו.
הוא הצמיד את שפתינו ונישק בתאווה. "אני שונאת אותך," לחשתי לתוך הנשיקה והוא וליקק את לשוני.
"אני יודע."
"זה לא מגיע לך שאתה מנשק אותי עכשיו." הוא הנהן ונישק אותי באגרסיביות יותר.
מצץ את לשוני ושפתיי. הוא רק רצה את השליטה. הוא רצה לטעום ולסמן אותי כשלו עוד פעם. "אני שונאת אותך," לחשתי לשפתיו.
התנשפתי כמו משוגעת לפני שאמרתי את זה עוד פעם, "כל כך שונאת אותך, קולטון." הוא הנהן ונישק אותי עוד.
לשונו חדרה לפי עוד וגנחתי. הטעם שלו היה של מנטה ודם. תמיד יש טעם של דם שאנחנו מתנשקים, ואני אף פעם לא אדע אם זה כי פשוט יש לו טעם של דם או שהוא פוצע אותי.
אני רק יודעת שזה הטעם שלו.
הפכתי אותנו והוא נאנק ונישק אותי.
"אני אוהב אותך. את שייכת לי. את האישה שלי. הילדה שלי. הירח שלי. המפלצת שלי. את רק שלי, קים. מאז שאת בת שתיים עשרה. לא, את יודע מה? מאז שנולדת. זה כתוב לנו למעלה, איפשהו. אני בטוח." הוא בהה בעיניי ובחנתי אותו.
עדיין הרגשתי את הזעם שורף אותי מבפנים.
אני שונאת אותו.
שונאת כל כך.
הוא הוריד לי את המכנס ותלש ממני את התחתונים.
הוא הוציא את האזיקים וקשר את רגליי למיטה.
"אני שונאת אותך." אמרתי והוא הכניס אליי שתי אצבעות תוך כדי שמוצץ את שפתיי. "את אוהבת את זה, נכון, קים? את אוהבת שאני מזיין את עם האצבעות שלי ועם הלשון, את רוצה את הזין שלי בתוך הפה המתוק הזה שלך." הוא דחף אליי עוד אצבע וגנחתי. "זה יותר מדי," התנשפתי. "פאק. זה-"
"תשתקי." הוא נהם. ונישק את פנים ירכיי.
נשך אותי בעדינות ותפסתי בשיערו. הוא לחץ על הדגדגן שלי ובהה בעיניי והרמתי את אגני.
ליבי פעם בחוזקה, נשימתי הייתה מואצת.
רציתי אותו.
את כולו.
רציתי לגמור.
הוא ינק את הדגדגן שלי לפיו. הנגיעות הקטנות האלו עם לשונו פאקינג הטריפו אותי.
התחרמנתי מזה בטירוף.
הוא הרים את מבטו אליי וחייך.
הוא הוציא את אצבעותיו וקם ממני. "תחזור לכאן." פקדתי.
"תחזור לכאן!" צעקתי והוא התעלם.
הוא נשען על השולחן שצמוד לקיר ומצץ את אצבעותיו.
"את טעימה, מפלצת קטנה, באמת."
"תשחרר אותי!" צרחתי בזעם. רציתי לרצוח אותו.
"תיגעי בעצמך אם את כל כך רוצה לגמור, הרי את כל כך שונאת אותי.. חבל שתת-"
"תחזור לכאן או ש-"
"שמה?" הוא שאל ובחן אותי. "אני שונאת אותך," מלמלתי והעברתי את ידי בשיערי. "לא אכפת לי." הוא אמר. "מספיק לי לדעת שאני אוהב אותך."