אהבה משוגעת || דואט האהבות [1]

פרק 37

קולטון:

בחנתי את קים מתנשקת עם האידיוט הזה, הקפטן של נבחרת הפוטבול שלה ומחייכת לשפתיו, כאילו לא זיינתי אותה אתמול בלילה.
דומיניק התקשר אליי ועניתי. "מה?" שאלתי בזמן שהמשכתי לבחון אותה.
דמי געש בעורקיי, שנאתי את התחושה הזאת.. קנאה.
זו תחושה מגעילה, תחושה שגורמת לי לרצות להקיא.
אני בעיקר מפחד שהוא יפגע בה.
אני אוהב אותה יותר מדי בשביל שאתן לכך שמישהו יפגע בה.
"אמרת לה?"
"לא. אני צריך למצוא קודם את הזמן המתאים," אמרתי ורגלי קפצה ללא הפסקה.
"איפה אתה עכשיו?" הוא שאל.
"רוצה לקחת אותה מהתיכון בחזרה הביתה, אבל היא מתמזמזת עם הקפטן האידיוט בתיכון שלה. אני שונא אותו." שמעתי גיחוך שנפלט מפיו והידקתי את לסתי. "דומיניק-"
"מה? זה מצחיק שאתה מקנא כל כך, כולם יודעים שזו המטרה שלה. היא עושה את זה רק בשביל להתגרות בך. כולם יודעים שהיא אוהבת אותך,"
"אני אוהב אותה, לא היא אותי." מלמלתי. זה שרף. שנאתי את זה.
"בכל מקרה, אתה צריך לספר לה, קולטון. היא צריכה לדעת."
"אני לא בטוח שזה נכון לעשות את זה." אמרתי והעברתי את ידי בשיערי. "זאת אומרת היא עברה מספיק בחיים, והיא בכלל לא זוכרת שזה קרה. היא הדחיקה הכל, אתה באמת חושב שצריך לספר לה? היא רק תסבול."
"היא תתמודד. בדיוק כמו שאתה היית מתמודד אחרי שהיו מספרים לך על משהו מהעבר שלך. אם הייתי יודע שכשהיית קטן ההורים שלך היו מתעללים בך והדחקת את זה אחרי שהם נרצחו לך מול העיניים? לא היית רוצה שאספר לך?" הוא שאל ונאנחתי.
העברתי את ידי בשיערי והנהנתי. "אתה צודק. אני אמצע את הזמן הנכון לספר לה,"

אחרי כמה דקות צפרתי לה והיא נכנסה לרכב אחרי שנישקה את המזדיין פעם נוספת.
"ביי, קים." האידיוט אמר לה והיא חייכה אליו. הוא התכוון לנשק אותה דרך החלון אבל סגרתי אותו לפני והוא נעץ בי מבט זועם. התחלתי לנסוע והיא הייתה שקטה, בהתה בדרך.
אפילו לא יצאה עליי על כך שמנעתי ממנו לנשק אותה.
היא הצמידה את רגליה לחזה והתכווצה על המושב.
עצרתי את הרכב ושחררתי אותה מהחגורה. הרמתי אותה מעליי וחיבקתי אותה.
היא התחילה לבכות ובחנתי אותה. "מה קרה?" שאלתי בשקט וליטפתי את שיערה.
היא המשיכה לבכות וחיבקתי אותה אליי. "היי, ירח קטן שלי, מה קרה?"
"היה לי התקף היום, מול כולם, קולט. זה היה כל כך מביך." היא בכתה וליטפתי את שיערה.
הדמעות שלה הרטיבו את שקע צווארי וליטפתי את גבה בעדינות.
נישקתי את מצחה ונשמתי את ריחה המתוק.
אני לא מספר לה.
אין מצב. זה יפגע בה. זה יהרוס אותה.
"קים," לחשתי והרמתי את ראשה אליי.
"למה לא אמרת לי כלום ירח קטן? למה לא התקשרת להגיד לי שאבוא לקחת אותך?" היא משכה בכתפיה ונצמדה אליי עוד.
נישקתי את הלחי שלה. "אני אוהב אותך," לחשתי והיא נצמדה אליי, ראשה היה מונח על חזי וחזה עלה וירד, האט ככל שהיא נרגעה.
חיכיתי שהיא תירגע לגמרי ונישקתי את מצחה.
"אני אוהב אותך." חזרתי על עצמי והושבתי אותה במושב שלה אבל היא הנידה בראשה ועלתה עליי עוד פעם. "קים, מה קורה?"
"אני רק רוצה שתחבק אותי." חיבקתי אותה בחוזקה ונישקתי את מצחה.
"התקף זה לא משהו מביך או משהו שאת צריכה להתבייש בו, את עברת המון בחיים, את חזקה כל כך, ירח שלי. אני אוהב אותך, את מבינה את זה?" היא הנהנה ונישקתי אותה על שפתיה.
החדרתי את לשוני לפיה, ניקיתי את כל מה שנשאר מהמזדיין שנישק אותה מקודם.
היא לא נלחמה איתי על שליטה, פשוט נתנה לי לנשק אותה.
מצצתי את שפתיה ולשונה והיא גנחה לפי. "אני אוהב אותך." אמרתי לה וליטפתי את גבה.
"אתה אמרת את זה שלוש פעמים בשבע דקות האחרונות, קולט." משכתי בכתפיי. "אני אגיד את זה גם אלף פעמים. עד שיכנס לראש המתוק שלך. אני אוהב אותך. אני מתכוון לזה." באמת התכוונתי לזה.
הייתי מוכן ללחוש את זה.
הייתי מוכן להגיד את זה.
הייתי מוכן לצעוק את זה.
לצעוק את זה מהבניין הכי גבוה בעולם.
היא הסמיקה ונצמדה אליי. חיבקתי אותה וחייכתי אליה. "את יפהפייה." לחשתי לה. "מאוד." העברתי את שיערה אל מאחוריי אוזנה ונישקתי אותה.
"למה ג'יימס היה צריך אותך בבוקר? למה היית כל כך עצבני?" בחנתי אותה והנדתי בראשי. "זה לא משנה."
"זה כן, קולט אתה התנהגת ממש מוזר. פשוט תגיד לי מה קרה." בהיתי בעיניה וליקקתי את שפתיי.
"את לא תאהבי את זה. אני מפחד שתיפגעי בעצמך בגלל זה, אני מפחד ש-" היא הצמידה את שפתינו ונישקה אותי נשיקה שטוחה. "תספר לי." היא ביקשה וליטפה את הלחי שלי באצבעותיה.
"החלום שלך-"
"אני יודעת שזה קרה. שזה לא סתם חלום." היא לחשה ונצמדה אליי. בחנתי אותה בבלבול והיא נשכה את שפתיה. "אתמול אחרי שחלמתי את זה הכל חזר אליי. כל התחושות." היא מלמלה. "אז ששאלתי אותך..?"
"לא רציתי להלחיץ אותך סתם." הנהנתי ונישקתי אותה על שפתיה. "אבל את בסדר, נכון?" היא משכה בכתפיה.
"אתה היית בתוכי." לחשה ובהתה בי. ליטפתי באצבעותיי את שיערה. "טיהרת אותי מהם, לא?" הנהנתי ונישקתי אותה. "אז אני אהיה בסדר,"
"יופי." אמרתי וחיבקתי אותה. ראשי נח על ראשה.
זקפתי התקשתה מתחתיה עם כל תנועה שהיא עשתה, אך בחרתי להתעלם מזה.
ליטפתי את גבה וצמרמורת עברה בגופה הקטן. רכנתי לאוזנה, "את רוצה שנלך לאיפשהו? שנלך למקום שזה יהיה רק אני ואת? לא אף אחד אחר?" היא הנהנה ונצמדה אליי.
הורדתי אותה למושב שלה וחגרתי אותה.
ידעתי שהיא לא ככה בגלל שסתם היה לה התקף, היא הייתה עצובה בגלל משהו אחר.
אבל היא לא תספר לי.
שמתי את ידי על הירך שלה וליטפתי אותה בעדינות.