אהבה משוגעת || דואט האהבות [1]

פרק 36

קולטון:

כשאני מתעורר בבוקר, שקים מעליי אני מרגיש את גופי עדיין מעקצץ מהסקס אתמול.
אני עכשיו רק רוצה עוד ועוד.
היא הייתה מדהימה. העיניים שלה נצצו.
ופאק, שהגבות שלה התכווצו שהאורגזמה התפרצה בתוכה.
לעזאזל, היא הייתה נראית כמו מלאכית.
ליטפתי את שיערה והיא פקחה את עיניה וחייכה אליי. "בוקר טוב," לחשה ובחנה אותי.
היא הסמיקה וחייכתי אליה. "אני פשוט אוהב אותך, ירח קטן. פאק אני אוהב אותך כל כך." נישקתי את מצחה. "ואני שונאת אותך."
"אני בטוח." אמרתי ותפסתי אותה מהישבן שלה.
הרמתי אותה אליי עוד ונישקתי אותה על שפתיה. "אני חייבת ללכת לתיכון היום?"
"חשבתי שתשמחי לראות את החבר שלך," לחשתי והיא צמצמה את עיניה. גיחכתי ונישקתי אותה. "אני לא חושבת שאני יכולה ללכת אחרי אתמול, ברצינות. אתה ענקי ואתה-"
גלגלתי עיניים והיא התעצבנה. "אני נשבעת, זה כואב כל כך, קולט. הכוס שלי שורף." הנהנתי והורדתי את ידי לכוס שלה. הוא חשוף כי היא עדיין לא התלבשה אחרי אתמול. היא טמנה את ראשה בשקע צווארי, גונחת גניחות קטנות ושקטות תוך כדי שאני משפשף את הדגדגן שלה ומחדיר אליה אצבעות. "זה נעים," היא לחשה וזזה קצת על האצבעות שלי. "קים." הזהרתי והיא הפסיקה.
חזה עלה וירד שהיא בחנה אותי והרגשתי את הרטיבות שלה מתעצמת שאצבעותיי בתוכה.
תפסתי אותה והושבתי אותה על הפנים שלי.
ינקתי את הדגדגן המתוק שלה אל פי בזמן שאצבעותיי מפרידות בין קירות הכוס ההדוק שלה. היא נעה כל הפה שלי ורכבה על בפנים שלי.
אהבתי את זה שהיא נהנתה מזה והזקפה שהייתה לי חירפנה אותי לגמרי. רציתי להיות בתוכה.
עמוק בתוכה.
הכנסתי את לשוני לכוס שלה והיא זעקה. "קולט.. אלוהים, אתה-" השתתקתי אותה שתפסתי בתחת שלה והצמדתי אותה לפה שלי עוד.
היא גנחה עוד פעם והתנשפה במהירות כמו משוגעת.
הטעם שלה זה הטעם הטוב ביותר שטעמתי בחיי.
היא רכבה על הפנים שלי וליקקתי את הכוס שלה בתאווה.
היא יללה ודחפתי אליה שתי אצבעות.
הנשימות המואצות שלה האטו לאט ואיברה התכווץ סביב האצבעות והלשון שלי.
הורדתי אותה ממני על המיטה ופישקתי את רגליה.
ליקקתי את הרטיבות שלה והיא תפסה בשיערי. "קולטון, אתה-" הדלת נפתחה ואיידן בחן אותנו.
"אנחנו אוכלים למעלה, כולנו." הוא אמר. "וגם אתם אז תתלבשי קים, ואתה גם קולטון." הוא עמד ובחן אותנו.
"אם אתה רוצה להבין איך נראה זין גדול ולא קטן כמו שלך, אתה יכול פשוט לבקש איידן." מבטו הפך לזועם וגיחכתי.
קמתי מהמיטה והלכתי לחדר הארונות.
קים באה אחריי ונישקתי אותה. "צאי משם, קים. הבגדים שלך לא שם." היא יצאה החוצה במבט זועם.
"איידן, אני ילדה גדולה."
"את בת חמש עשרה." הוא נהם בזעף. "חמש עשרה, קים. תפסיקו להתמזמז ולכי תתלבשי עכשיו."
"בחייך מה הבעיה ש-" מבטו הזועם ננעץ בעיניה ונהמתי. "איידן, אל פאקינג תסתכל עליה." נהמתי והוא העביר את ידו בשיערו. "ריס אמר שהזדיינתם אתמול,"
הלכתי לשם ותפסתי אותו מגרונו. "חתיכת אידיוט מזדיין! עוד פעם אחת תדבר עליי ועל קים או תתערב לנו בדברים שלנו, אני ארצח אותך. אני ארצח אותך!" מבטו היה נעוץ בעיניי ששחררתי אותו ודחפתי אותו מהחדר החוצה ונעלתי את הדלת.
נישקתי אותה בתאווה והיא חייכה אליי.
"אני כבר אשים בגדים לבית ספר ותיקח אותי אחרי ארוחת הבוקר?" היא שאלה והנהנתי. "כן,"
היא נישקה אותי עוד פעם וליטפתי את בטנה החשופה.
"אני אוהב את הטעם שלך," לחשתי והיא הסמיקה ויצאה לחדר שלה בזמן שאני יצאתי לסלון ובחנתי את איידן.
הוא בחן אותי ובחנתי אותו בחזרה בזעם. שנאתי את איידן. אני כאן רק בגלל שדומיניק ביקש. לא בגלל שום דבר אחר.
"אני אצטרך עזרה עם הרוסים היום, יש איזה מבצע ואני צריך שתעזור לי." הנהנתי והעברתי את ידי בשיערי.
קים רצה אליי וחיבקתי אותה. "מה קורה, מפלצת קטנה?"
"כלום," היא לחשה וחיבקתי אותה.
שיערה היה מפוזר, אבל מסודר והיא הייתה לבושה בג'ינס נמוך שמבליט את התחת המושלם שלה ברמה מעצבנת.
רק לי מותר להסתכל עליו, אך שהיא לבושה ככה אני בטוחה שאני לא אהיה היחיד.
איך אפשר שלא להסתכל על האישה הזאת? היא מהממת. היא האישה הכי יפה שאני מכיר, עם החיוך הכי מסנוור ומושלם, שלא נדבר על העיניים הפאקינג מהפנטות שלה.
הורדתי את ידי לתחת שלה וליטפתי אותו והיא הסמיקה במבוכה. חייכתי אליה והיא נאנחה.
"אתה בלתי נסבל," היא לחשה.
בחנתי את הכתף החשופה שלה, רק פס הגופיה שהיא לובשת מתחת לסוודר האפור הזה.
חיבקתי אותה חזק יותר אליי ונשמתי את הריח שלה. "ליליאנה למעלה?" שאלתי ובחנתי אותו.
"כן, אני עוד מעט לוקח אותה גם לתיכון. את צריכה לעבור לתיכון הזה, תהיו ביחד." היא נעצה בו מבט והנידה בראשה. "טוב לי בתיכון שלי," מלמלה בשקט וליטפתי את ראשה. הוא הנהן וחייך אלינו. "אני עולה למעלה," אמר והנהנו.
באנו אחריו גם והיא הייתה צמודה אליי שעלינו במעלית למעלה. "את בסדר?" שאלתי את אוזנה והיא הנהנה.
"בטוח?"
"כן, קולט. אני מבטיחה." היא אמרה ונשכה את שפתיה.
איידן בחן אותי בבלבול וסימנתי לו שאין לי מושג. רק ידעתי שזה לא טוב.
יצאנו מהמעלית והלכנו לחדר האוכל.
קים בחנה את מיה וקפצה עליה בחיבוק. היא צחקקה וחיבקה איתה בחזרה. "גם אני התגעגעתי אלייך, קים," היא אמרה ובחנתי אותה.
ג'יימס בחן אותה ואז נעץ בי מבט וסימן לי לבוא הצידה. באתי איתו והוא נאנח והעביר את ידו בשיערו. "היא הרזתה הרבה." הוא אמר והנהנתי. "היא לא אוכלת כל כך טוב," יותר כמו לא אוכלת בכלל, אבל אני לא מתכוון להגיד לו את זה.
"למה?" עיניו הצטמצמו בחשד ומשכתי בכתפיי. "אני לא מתכוון להגיד לה מה עובר לה בראש, אתם בקושי מדברים." הוא הנהן ונעץ בה מבט מודאג עוד פעם ואז שפשף את לסתו. התעצבנתי על כך שהוא עוד לא אמר לי כלום.
הוא צריך להסביר לי למה הוא כל כך מודאג לגביה.
נעצתי בו מבט מזהיר והוא הנהן. "אתה יודע משהו על מה שהיא עברה?"
"אני יודע הרבה, תלוי למה אתה מתכוון?"
"לאונס." כיווצתי את מצחי בבלבול. "אונס?" שאלתי ובחנתי אותו.
היא לא אמרה לי אף פעם שמה שהיא חלמה באמת קרה.
אני לא בטוח שהיא יודעת את זה בעצמה. היא בחנה אותי יושבת על הכיסא מול ליליאנה וליד אית'ן ומחייכת אליי.
"היא לא נאנסה, ג'יימס. זה בטח בלבול." הוא הניד בראשו. "זה לא. יש לי סרטון. אני בדקתי הכל, ריס בדק, זה לא מזויף, קולטון." נעצתי בו מבט ונשכתי את שפתיי.
"אני רוצה לראות את זה," אמרתי לו והוא הנהן. "זה במפקדה." הלכתי לשם והוא אחריי.
קים בחנה אותי והלכה אחרינו גם.
היא רצה אליי ונצמדה אליי. "מה קרה?" היא שאלה בדאגה ובחנה אותי. "החלום שלך? מה את זוכרת ממנו?" שאלתי בשקט והיא בהתה בי. "היו שם שישה אנשים, אחד מהם היה גידאון. אני לא רוצה עוד לדבר על זה," לחשה וחיבקתי אותה. נישקתי את מצחה וחייכתי אליה. "לכי תאכלי, אני כבר בא."
"אני לא רעבה עכשיו, אני מבטיחה לאכול שאהיה רעבה, טוב?" הנהנתי והתכוונתי לנשק אותה אבל היא התרחקה ומבטה ננעץ בג'יימס.
גלגלתי עיניים והיא הלכה בחזרה לחדר אוכל.
נכנסתי למפקדה והוא אחריי. הוא הראה לי את המחשב שלו והפעיל סרטון.
קים שכבה על המיטה, שבעה אנשים סביבה. שישה גברים ומטילדה. הזונה הזאת.. היא אישה. איך היא מסוגלת לעשות כזה דבר למישהי אחרת?
הידקתי את לסתי שראיתי אותה מעבירה קונדומים לגידאון ומחלקת בירות לשאר הגברים, כאילו זה איזה סרט שאפשר לצפות בו.
קים צרחה והשתוללה מתחת לגידאון שטען שהוא 'מדגים' לשאר המפלצות איך צריך לעשות את זה.
קים צרחה וניסתה להתנגד אבל הוא תפס אותה בחוזקה ומטילדה קשרה אותה לשולחן שהיא הייתה עליו.
קים בכתה והנידה בראשה. היא הייתה נראית קטנה, קטנה מדי. למרות שאין גיל לאונס. אף אחת.לא צריכה להיאנס. אף פעם.
והעובדה שהם עשו את זה לה רק גורם לזעם שלי להתפשט בגופי.
הדם שלי זרם בעורקיי. ליבי פעם בחוזקה.
ידי התכווצה לאגרוף, זה אפילו לא הייתה נשלט. כעסתי כל כך.
מה שהכאיב לי יותר היה ההחלטה אם לספר לה או לא.
כי לפי ההיגיון, צריך לספר לה. אבל לספר לה עכשיו לא יהיה טוב. היא תכאיב לעצמה. היא תחתוך את עצמה ותבכה ללא הפסקה אם תגלה.
הכל יצוף למעלה.
החלומות האלה מספיקים לה. ועכשיו לגלות שזה לא סתם חלומות, זה באמת קרה.
זה גם הטריד אותי שהיא הכחישה את זה, הדחיקה את זה. היא בעצמה לא יודעת שזה קרה. היא לא זוכרת את זה.
בחנתי את גידאון חודר אליה והיא צרחה בכאב.
אוזניי צרבו מרוב זעם, חשבתי שהן מדממות. הצרחות האלו מחרפנות אותי. זה לא בסדר. זה לא בסדר שהיא עברה את זה.
גידאון המשיך לנוע בתוכה והיא המשיכה לבכות, היה נראה שהיא איבדה את ההכרה מתישהו.
רציתי להיכנס לשם, אל תוך המחשב ולשסף לו את הגרון.
סגרתי את המחשב והעפתי את בקבוק הוויסקי על הקיר. "בן זונה!" נהמתי ויצאתי משם החוצה.
קים בחנה אותי והצמדתי אותה אליי. חיבקתי אותה בחוזקה והיא חיבקה אותי בחזרה.
"מה קורה?" הנדתי בראשי. לא רציתי להגיד לה מה קורה, אבל גם לא ידעתי מה נכון לעשות.
אני צריך לדבר עם דומיניק, הוא בטוח ידע. רק אחרי שהוא יגיד לי אגיד לה מה קרה או שלא.. אני לא בטוח נכון לכרגע מה יותר נכון.
כרגע הדבר היחיד שעובר לי בראש זה הרצון לרצוח את ששת המזדיינים.
נתחיל במטלידה – אותה אני יודע איפה למצוא.
זה הולך לקרות כל כך בקרוב וזה יהיה כל כך מהנה.