אהבה משוגעת || דואט האהבות [1]

פרק 16

קים:

התעוררתי בבוקר וקולטון לא היה לידי, זה גרם לי לתהות איפה הוא.
כך שהתארגנתי בבוקר וירדתי למטה, הדבר הראשון שעשית זה ללכת למפקדה.
דומיניק בחן אותי ואז מבטי ננעץ בקולטון שיושב ליד שוטרת שאני מכירה.
בלעתי את רוקי ובחנתי אותם.
היא הייתה קרוב אליו כל כך. ידו הייתה על ידה ונשכתי את שפתיי.
"אתה.. בן זונה," לחשתי בשקט.
איך הוא יכול? אחרי שהוא היה כל כך נחמד אליי אתמול. אחרי שהוא עזר לי.
"אני שונאת אותך." ברחתי למעלה.
רק שעליתי הבנתי שאלה וריס עזבו לפני חצי שעה. "פאק.." מלמלתי.
למה לא העירו אותי להגיד להם ביי לפני שהם נוסעים לשם? לקנדה.. פאק, זה אפילו לא כל כך רחוק, קים. תירגעי.
נשכבתי על המיטה בחדר וחיבקתי את הדובי מההורים שלי בחוזקה. "אני שונאת אותו," לחשתי.
"ממש, אמא.. לפעמים הייתי רוצה לא להכיר אותו." דמעות עקצצו בעיניי. "אני שונאת אותו."
דמעה זלגה מעיניי והרטיבה את הדובי.
אני אחזיר לו.
כן.
נקמה זו הדרך שלי להתמודד עם זה.
התקשרתי לג'קס, אחד מהחברים הכי קרובים שלו.
"היי, קים. מה קורה?"
"כמה היית רוצה לנשק אותי מאחד עד עשר?"
"מאתיים." הוא אמר. יכולתי להישבע - גם מבלי לראות אותו - שהוא מחייך חיוך גדול ורחב.
"אז זה בסדר מבחינתך שנהיה זוג, נכון?"
"זוג? כן. לעזאזל, כל כך כן קים."
"יופי. נתראה בתיכון," בעיקרון גם קולט וגם ג'קס סיימו ללמוד, אבל הם עוזרי מאמן וקולטון החליט שהוא נשאר ללמוד היסטוריה, מרצונו החופשי.
לעזאזל, הוא משוגע.
"טוב, ביי מותק."
"ביי.. ג'קס," מלמלתי וניתקתי.
שמתי את הדובי על המיטה ויצאתי לכיוון המפקדה.
נכנסתי פנימה והוא בחן אותי. "שכחתי להגיד לך, אבל אני וג'קס יוצאים," אמרתי לו.
"יוצאים?"
"כן."
"את וג'קס?"
"כן." אמרתי ויצאתי משם.

הגענו לתיכון וג'קס בחן אותי.
רצתי אליו והתנפלתי עליו בנשיקה. הוא הצמיד אותי אליו ונישק אותי בתאווה. "אוי אלוהים, הטעם שלך.." הוא גנח.
קולטון משך אותי ממנו. "תעזוב אותי, אידיוט!"
"ג'קס, לך רגע." קולטון אמר ונעץ בו מבט.
הוא הלך ונאנחתי. "אתה הזדיינת גם עם השוטרת! גם לי מותר!"
"לא הזדיינתי עם השוטרת, קים." בחנתי אותו. הוא לא שיקר.
הוא אמר את האמת.
כיווצתי את מצחי בבלבול.
"הייתי אמור לזיין אותה, אבל אז גיליתי שחבר שלה מתעלל בה. היית צריכה לראות את הסימנים על הגוף שלה.. הסיבה היחידה שפאקינג החזקתי לה את היד, הייתה כי היא פחדה שדומיניק יעשה לה משהו!" התכווצתי והוא הצמיד אותי אליו.
"פגעת בעצמך?"
"לא.. אני מבטיחה,"
"יופי. אני לא רוצה שתיפגעי." הוא נישק את ראשי וחיבק אותי בחוזקה.
נצמדתי אליו ואנחה נפלטה מפי.
"אתה יכול.. לנשק אותי? ג'קס מנשק גרוע," הוא חייך ונשק לשפתיי נשיקה שטוחה.
"אני אוהבת שאתה מנשק אותי." מלמלתי והוא הצמיד אותי עוד אליו. "יופי, כי אני אוהב לנשק אותך."

♡♡♡

"אתה מטורף, קולט!" אמרתי וקפצתי עליו.
הוא הצמיד את שפתינו ונישק אותי בתאווה. "אתה ממש הרסת אותו שם!"
"זה היה הקרב הכי קל שהיה לי בחיים, אני נשבע קים." הוא נישק אותי עוד קצת והוריד לי את החולצה.
"חשבתי שסקס בשירותים ציבוריים זה נגד החוק,"
"מי אמר שנעשה סקס? אנחנו רק הולכים להתקלח." גיחכתי והורדתי לו את החולצה גם.
הורדנו את שאר הבגדים ונכנסנו לאחת המקלחות שיש כאן.
הוא כיוון את המים שיהיו חמימים ונישק אותי בתאווה.
לשוני גלשה אל פי וגרמה לראשי להסתחרר.
"הטעם שלך משגע, בחיי." הוא גנח וליטף את הלחי שלי.
הורדתי את ידי אל איברו ושפשפתי אותו בעדינות.
"יש כאן מישהו?" נשמע קול מאחורי הדלת ועצרתי.
זה היה קולו של דומיניק וזה הלחיץ אותי יותר.
"כן," קולטון אמר.
"אני צריך לדבר איתך."
"טוב, רגע.."
"וקים?" נשכתי את שפתיי. "מה?" שאלתי בשקט.
"תצאי משם גם."
"בסדר," לחשתי.
יצאנו מהמקלחת לאחר שתי דקות, הייתי עטופה במגבת וגם קולטון.
דומיניק בחן אותנו ונאנחתי.
"הזדיינתם?"
"לא." לחשתי והוא בחן את קולטון. "לא." הוא אמר גם ונעץ בו מבט.
"אני יכולה להתלבש רגע?"
"כן." הוא אמר והסתובב. קולטון לא הסתובב ודומיניק נהם בזעם. הוא גם מגונן עליי באיזשהו מובן.
"בסדר," הוא נאנח והסתובב גם.
לקח לי שתי דקות להתלבש ואז התקדמתי וחיבקתי את קולטון. הוא חיבק אותי גם ונישק את ראשי. "את בסדר?" הוא שאל. "כן." הוא חייך אליי ונישק את מצחי.
דומיניק בחן אותנו וזקר גבה. "מה קרה?"
"כלום," מלמלתי והוא הנהן.
"בכל מקרה, אתם שניכם עוברים לגור איתנו. רשמית. שאתם חוזרים אתם מביאים את הדברים שלכם מהבית יתומים ובאים. ואני צריך את העזרה שלך," מבטו ננעץ בקולטון והוא הנהן.
"אנחנו ניסע לבית יתומים, ניקח את הדברים שלנו ואני אעזור לך."
הוא הלך ואחרי כמה זמן גם אנחנו עזבנו את המקום, נכנסנו לרכב שלו והתחלנו לנסוע.
הוא ליטף את הירך שלי וחייכתי אליו. "להביא לך את המשקפיים?" שאלתי בשקט והוא הניד בראשו.
"אני בסדר,"
"בטוח?"
"כן.. אני בסדר, קים. ואת?" הנהנתי. "אני בסדר, אבל האמת שכואב לי קצת הראש."
הוא הנהן. "נגיע ותיקחי כדורים."
הנסיעה לא ארכה הרבה עד שהגענו לבית יתומים ולארה וורוניקה רצו אלינו. "אני לא אוסה שתילה," הן קפצו על קולטון והוא חייך והתכופף אליהן.
הוא הצמיד אותן אליו וחיבק אותן בחוזקה.
"אני לא עוזב אותכן, רק עובר לגור עם דומיניק.. אני מבטיח לבוא לכאן לפחות פעמיים בשבוע. ואם לא, אני אדבר איתכן בטלפון. אני מבטיח." הן הנידו בראשן והתחילו לבכות והוא נאנח. "אני אוהב אותכן, קטנטנות, אל תבכו." היא ניגב את הדמעות וחייך. "בוא נעשה הסכם," הן כיווצו את הגבות שלהן בבלבול וחייכתי.
הוא פשוט הכי טוב עם ילדים בעולם.
הוא לחש להן משהו והן הנהנו וחיבקו אותו בחוזקה ואז רצו לסלון.
הוא קם וחייכתי אליו. "מה אמרת להן?"
"אם הייתי רוצה שתדעי לא הייתי לוחש," גלגלתי עיניים והוא נישק את ראשי.

הגענו לבית של דומיניק וליזי רצה לקולטון.
"מה את עושה כאן, ליז?" הוא שאל אותה.
"אני.. אני לא רציתי להיות בבית, יש לי עוד מעט משמרת, אני הולכת עוד כמה דקות." היא משכה באפה והוא ליטף את ראשה. "אני עוזבת, באמת, קולט.. פשוט.. לא משנה, אני אחזור הביתה, הוא נפרד ממני אז יהיה בסדר, נראה לי." היא הנהן ונישק את הלחי שלה.
גלגלתי עיניים. "אני עולה למעלה, קולט." לחשתי ובחרתי למעלה.
אחרי כמה דקות הדלת בחדר נפתחה ולאונרדו צעד פנימה.
הוא נשכב לידי ונאנח. "אני רוצה למות." מלמל. "זאת אומרת, אני לא מרגיש שיש לי סיבה לחיות."
"גם אני," לחשתי והוא העביר את מבטו אליי. "מה קרה?"
"זה מרגיש כאילו כל מי שמסביבי לידי, אבל לא איתי, אם אתה מבין למה אני מתכוונת."
"גם עם קולטון?" הנהנתי ונשכתי את שפתיי.
"הוא איתי כי הוא לא יכול לעזוב עכשיו, הוא לא איתי כי הוא רוצה. וזה כואב לי. זה מרגיש שזה שורף אותי מבפנים והורס אותי לגמרי." כאב לי.
באמת כאב לי.
יכולתי להרגיש את הלב שלי מתכווץ. שנאתי את זה.
שנאתי את כמה שהמוח שלי דפוק.
שנאתי את זה שאני בחיים לא אוכל להסתכל על עצמי כמו שאחרים מסתכלים עליי.
אני בחיים לא יבין למה אנשים אחרים אוהבים את הגוף שלי או אותי.
למה אנשים בכלל רוצים להתמזמז איתי?
וזה עצוב, כי אני יודעת שאם היה לי קצת יותר ביטחון הייתי מרגישה הרבה יותר טוב.
נשכתי את שפתיי ונאנחתי.
"אבל את יודעת שהוא אוהב אותך," לאונרדו לחש.
"אני לא יודע אם סקרלט מחכה לי ואוהבת אותי. אני לא יודע אם היא לא באה כי הסבתא המזדיינת שלה לא מרשה. אני לא יודע כלום. איידן גם הפסיק לפגוש אותה גם," משכתי באפי והנהנתי. "אני יודעת, אבל.. קולטון אולי אוהב אותי, אבל זה כי הוא אוהב את הגוף שלי. הוא מת לזיין אותי.. ו-"
"קולטון מאוהב בך, קים. הוא אוהב את הגוף שלך, ואת השפתיים שלך, ואת האישיות שלך. הוא חושב שאת מדהימה. את שמעת בעצמך איך הוא דיבר עלייך." הנדתי בראשי והוא גיחך.
קולטון נכנס לחדר ובחן אותנו.
מבטו ננעץ בי והסטתי את מבטי.
בבקשה שלא קלט שבכיתי.
בבקשה שלא קלט שבכיתי.
בבקשה שלא קלט שבכיתי.
נשכתי את שפתיי והתכווצתי במיטה.
הבכי השקט שלי התחזק קצת שהרגשתי אותו נשכב על המיטה
"קים." הוא לחש והרים אותי עליו.
לאונרדו כנראה יצא מהחדר, כי כשקולט מסובב אותי אליו אין שם אף אחד.
"מה קרה?" הוא שאל בשקט והזיז את שיערי מפניי.
עיניו החומות בחנו אותי דרך משקפיו נאנחתי והוא נישק את ראשי.
"מה קרה מפלצת קטנה? מה יש לך?" עצמתי את עיניי ונאנחתי.
אפילו לא היה לי כוח לענות לו כבר.
הוא ליטף את ראשי וחיבק אותי בחוזקה.
"את מושלמת, מפלצת קטנה שלי. אני אוהב אותך."

--

שבת שלום אהובות💗🫶🏻