אהבה משוגעת || דואט האהבות [1]

פרק 28

קים:

נעצתי מבט בקולטון שמתמזמז עם אחת מהבחורות מהמועדון והידקתי את לסתי. איזה טיפש.
אני באמת שונאת אותו.
הסתובבתי ובחרתי את הבחור שבבר. "אתה יכול להביא לי בירה?" שאלתי והוא בחן אותי.
"את בת שנתיים, מיס הרננדז." הוא אמר ומבטי הפך זועם.
הוא בן שנתיים.
"אני רוצה בירה, ואתה גם תביא לי בירה, או שאני אשבור לך את הבקבוק הזה על הראש." הצבעתי על בקבוק זכוכית שאני יכולה לקחת בהושטת יד.
הוא בחן אותי והניד בראשו.
לקחתי את הבקבוק והרמתי אותו, כאילו אני עומדת להרביץ לו.
"אני נשבעת שאעשה את זה אם לא תביא לי בירה." הוא נעץ בי מבט ונאנח.
"אבל אם אחד מהגברים שואלים, לא הבאתי לך כלום."
"אני פשוט אגיד שהכרחתי אותך ואיימתי עליך," הוא הנהן והביא לי כוס ענקית של בירה.
שתיתי את כולה והרגשתי שמישהו נצמד אליי מאחור.
"מה את עושה כאן יפהפייה קטנה?" קול עמוק שאל את אוזני ובלעתי את רוקי. "אל תיגע בי," ניסיתי להתרחק והוא הצמיד אותי לכיסא.
"חבל, קים." הוא נהם. "היה כיף איתך בפעם הקודמת," הסתובבתי והעפתי לו סטירה.
לא היה לי מושג על מה הוא מדבר, אבל זה עצבן אותי וגרם לי לבכות. כשמבטו של קולטון ננעץ בי והתקרב אלינו בזעם.
ניגבתי את הדמעות. "אני שונאת אותך." אמרתי לפני שקולטון תפס אותי והרחיק אותי מהאידיוט.
הוא לקח את האידיוט למסדרון ושם אותו איפשהו ואז חזר אליי.
הוא ניגב את הדמעות שלי ושפתיי רעדו.
"אני רוצה ללכת מכאן, אני רוצה ללכת מכאן, קולטון." הוא בהה בי והנהן.
"תן לי ללכת!" דחפתי אותו ממני. "בבקשה,"
הוא הרים אותי עליו ונישק את מצחי. טמנתי את ראשי בשקע צווארי ובכיתי. "אני אוהב אותך," הוא לחש לי. "מה קרה?" הנדתי בראשי ונצמדתי אליו עוד.
הוא נישק את ראשי ויצאנו החוצה. "יש כאן פפארצי, תני לי להסתיר אותך." התכווצתי והוא כיסה אותי עם הג'קט שלו.
הוא רכן ונישק את שפתיי ששנינו מוסתרים ואז פתח את דלת הרכב והושיב אותי בפנים.
הוא נישק את מצחי וחייך אליי. "תנסי להירגע, קים. אני איתך. שומר עלייך." הוא סגר את הדלת והתיישב במושב הנהג.
הוא העביר את מבטו אליי ונאנח.
ידו ליטפה את רגלי. "אני אוהב אותך." לחש עוד פעם. "יותר משאני אוהב כל אחד."
הרגשתי שאני מסמיקה והוא התחיל לנסוע.
"הוא נגע בך? האיש?"
"כ..ן, אפשר להגיד," מלמלתי ומשכתי באפי.
"קים." הוא הזהיר. הבין שאני משקרת, אבל הכחשתי. "הוא לא.."
"קים זה ממש מתחיל לעצבן אותי ו-"
"אני לא רוצה לדבר על זה! די כבר!" צרחתי ושמתי את ידיי על אוזני.
אני לא רוצה לשמוע כלום.
אני לא רוצה לדבר.
אני לא רוצה להיות כאן.

קולטון:
♡♡♡

נכנסתי למקלחת ובחנתי את קים על הרצפה. "הלכתי לשתי דקות, קים, מתי הספקת?"
"אני מצטערת." היא התחילה לבכות ונאנחתי. התיישבתי לידה ובהיתי בה.
"מה הסיפור? מה המזדיין הזה עשה לך?"
"הוא.. אנ- אני לא יודעת. הוא רצח אותי," היא מלמלה, היא לא ממש מחוברת למה שקורה כאן, היא נראית כאילו היא עומדת להתעלף.
כמה עמוק זה?
"את בחיים, קים. למה את מתכוונת?" שאלתי בזמן שלקחתי את הידיים שלה.
בחנתי את הצלקת הענקית שחוצה את היד שלה, מלאה בדם ואז מבטי ירד לרצפה. הכל מרוח בדם והרגליים שלה חתוכות גם כן.
ליבי החל לפעום בחוזקה.
"קים, מפלצת קטנה, אני חייב לקחת אותך לבית חולים. זה הרבה יותר מדי דם. אין סיכוי שאני נותן לך להמשיך בלי בית חולים. זה.. את-" היא הנהנה. "בסדר," הזיעה כבר כיסתה את גופה והיא הייתה חיוורת כמו הקיר.
הרמתי אותה עליי ורצתי איתה למטה.
ג'יימס ואיידן בחנו אותי ולחצתי על המעלית מלא פעמים.
נכנסתי פנימה שהיא הגיעה וג'יימס ואיידן אחריי.
"מה קרה?" הם שאלו ובחנו אותי. "היא פגעה בעצמה,"
"קולטון.." היא מלמלה באנחה.
היא לא אהבה שאני מספר לזה על אנשים.
הצמדתי אותה אליי ונישקתי את מצחה. "אני מצטער, מפלצת קטנה שלי." לחשתי ונישקתי אותה.
המעלית נפתחה ונכנסתי לרכב שלי.
חגרתי אותה ונישקתי את מצחה. "אני נשבע, אם תעשי את זה עוד פעם. אני אזיין אותך כל כך חזק שתשכחי איפה הסכינים. אני פאקינג נשבע, קים."
"זה איום?" היא שאלה עם חיוך קטן. עיניה היו עצומות, אך לא הייתי בטוח למה, כנראה בגלל שכואב לה.
"זה איום." אמרתי והתחלתי לנסוע. ליטפתי את רגלה והתחננתי לאלוהים שהיא תהיה בסדר עד שאגיע.
וכנראה שהתפילות עבדו כי כשהגענו לבית חולים היא הייתה מעורפלת, אך בהכרה. היה דופק וזה מה שהיה לי חשוב.

נשארתי לישון בבית החולים עם קים, כך שאני מתעורר בבוקר ושומע את צוחקת המתוק ליבי מתחמם.
אני אוהב את הצחוק הזה שלה.
"בוקר טוב," היא אמרה ומבטי ננעץ בטלוויזיה. "פאק.." מלמלתי והיא גיחכה. "האחות אמרה לי לשים מה שאני רוצה. היא גם בחנה אותך בפלרטוט ושאלה אם אנחנו ביחד, אז אמרתי לה שאם היא תתקרב אליך אני ארצח אותך." גלגלתי עיניים והיא עשתה לי מקום לידה. "מה אמרת להם?"
"מה?" שאלתי בבלבול וליטפתי את ידה. מבטי נגעל מהאישה בטלוויזיה.
שוכבת בחדר שלו עירומה, נראית כמו פלסטיק. מחכה שהאידיוט עם הזין הקטן יבוא לזיין אותה.
"על החתכים?" ניערתי את ראשי ונעצתי בה מבט. "מה?"
"מה אמרת להם על החתכים?"
"אה, שמתעללים בך בבית ספר, ואחד מהילדים הגיעו לבית שלנו וחתכו אותך כי חשבו שזה יהיה מצחיק. אמרתי להם שאין לי מושג מי עשה את זה, אבל אני אדאג למצוא אותו ולהסגיר אותו למשטרה." לקחתי את השלט והיא לקחה את זה ממני בחזרה.
"אני אוהב אותך, אבל הם עושים שם סקס. ואני לא מרשה לך לצפות בזה, את מבינה?" היא גלגלה עיניים ונישקתי אותה.
שני שוטרים נכנסו לחדר והיא נצמדה אליי. "קולטון מיילס. אתה עצור בחשד לקיום יחסי מין עם קטינים." נעצתי בהם מבט והצמדתי את קים אליי.
"תתרחק ממנה בבקשה, אנחנו לא רוצים להשתמש בכוח."
"לכו תזדיינו." נהמתי והיא נישקה אותי והצמידה את מצחה למצחי. "אני אתקשר לאיידן, הוא ישחרר אותך, לא?" הנהנתי. "הוא כן, תיקחי את הזמן, אני רגיל." היא נשכה את שפתיה ועיניה התמלאו דמעות.
"אני מבטיח לך שהכל יהיה בסדר, טוב? אין לכם הוכחות. הם לא יכולים לעשות את זה." ליטפתי את הלחי שלה והיא חיבקה אותי בחוזקה. "אל תעזוב אותי," היא בכתה ונאנחתי. "מר שוטר, אפשר לפחות לחכות שאחד מהאנשים שקרובים לי יגיעו לכאן? אני לא רוצה להיות כאן לבד," היא ביקשה והם סימנו לי להתקרב אליהם.
התקרבתי ואחד מהשוטרים אזק את ידיי. "יש לך ריח של זיעה, תשים דאודוראנט בפעם הבאה שאתה יוצא מהבית. העבודה שלך מסריחה מספיק בלי זה," הוא נעץ בי מבט זועם וחייכתי אל קים שקמה מהמיטה והתקרבה אל שני השוטרים, הבליטה את אגנה עם ההליכה שלה. "אני רק תוהה, מר שוטר, אתה אף פעם לא זיינת מישהי שקטנה ממך בהרבה?" היא העבירה את ידה על חזהו בפתיינות ונעצה בעיני מבט. "זאת אומרת, ביני לבין קולטון יש ארבע שנים.. זה לא הרבה."
"מיס הרננדז, תחזרי בבקשה,"
"למה?" היא שאלה והתיישבה מעליי.
הרמתי את ידיי והיא התחפרה ביניהם כך שגם עם האזיקים הצלחתי לחבק אותה קרוב אליי.
"אני אוהב אותך," לחשתי לאוזנה. "אוהב בטירוף, קים."