אהבה משוגעת || דואט האהבות [1]

פרק 13

קולטון:

דומיניק בחן אותי בזמן שיריתי עוד כמה כדורים לכיוון המטרה. "את מי אתה רוצה לרצוח?"
"ליאם."
"חבר של קים?" הנהנתי ויריתי עוד צרור כדורים.
"היא שלי, דומיניק. ושנינו יודעים שהוא רוצה אותה רק בשביל הגוף הפאקינג לוהט שלה." עוד צרור יריות.
הוא לקח ממני את האקדח ופירק אותו.
"תירגע," הוא אמר.
העברתי את ידי בשיערי והטחתי את ידי בקיר.
התיישבתי על הרצפה והוא התיישב לידי.
"מה קורה?" הוא שאל ובחן אותי.
נאנחתי והעברתי את ידי בשיערי. "אני לא רוצה שהוא יפגע בה."
"שהוא יפגע בה?"
"אני לא רוצה שהוא יפגע בה, כן." בחנתי אותו. "למה?"
"כי.. היא ילדה, דום. היא ילדה ו-" רוז נכנסה לטווח עם לוסיאנו על ידיה.
"לאונרדו וקים עם קייד, רק רציתי להגיד לילה טוב."
"לילה טוב, ילדה שלי." הוא נישק אותה והיא חייכה והלכה.
"מחר המסיבת אירוסין של מיה ואית'ן," הוא נאנח והעביר את ידו בשיערו.
"היא שונאת אותי, נראה לי.. כאילו מיה,"
"היא שונאת אותך כי אתה מגן עליה. קים גם שונאת אותי בגלל שאני מגן עליה. לפעמים שאתה מנסה להגן על האנשים שאתה אוהב אתה פוגע בהם יותר," נשכתי את שפתיי.
אני לא פוגע בקים כי אני רוצה. אני פוגע בה כי זו הדרך שלי להגן עליה. אני יכול לרצוח אנשים או להתעלל בהם או לאיים עליהם בשביל להגן עליה.
אבל בסופו של דבר זה רק פוגע בה יותר ויותר. היא תפחד ממני בסוף, אני לא בטוח שהיא לא מפחדת ממני עכשיו.
ההורים שלי ניסו להגן עליי ופגעו בי יותר.
ניסו להגן עליי מהרוצחים, ובסוף שניהם נרצחו, מול העיניים שלי.
היה עדיף שאמות.
הרגשתי דמעות צורבות את עיניי וקמתי מהרצפה.
לקחתי את האקדח ודומיניק בחן אותי.
זה הרגיש כאילו הוא קורא אותי, כאילו הוא יודע מה עובר לי בראש בכל רגע נתון.
שמתי את האקדח בחגורה ויצאתי משם.
הלכתי לכיוון הבית של דומיניק.
אני וקים ישנים כאן היום.
נכנסתי לבית ועליתי לחדר שלנו. היא שכבה על השטיח, ליד האח ובהתה באש.
התיישבתי לידה.
"למה את יושבת כאן?"
"שרפתי את המכתב,"
"איזה?" שאלתי והיא סובבה את מבטה אליי. "מגידאון ומטילדה?" היא הנהנה ונאנחתי. "את אפילו לא קראת אותו,"
"אתה קראת. אם ארצה לדעת מה היה כתוב שם אני אשאל אותך. חוץ מזה, אני גם יושבת כאן אני אני אשן כאן. אני לא ישנה איתך באותה המיטה." הרמתי אותה עליי והיא התחילה לבכות בשקט לשקע צווארי.
ליטפתי את שיערה והיא בכתה.
"למה את בוכה?" שאלתי אותה וקמתי.
השכבתי אותה על המיטה ועליתי מעליה.
נישקתי את צד שפתיה ובחנתי אותה. "קים?" היא לא ענתה וחיבקתי אותה צמוד אליי.
מי המזדיין שפגע בה?
"זה ליאם," הידקתי את לסתי.
אני כל כך הולך לרצוח אותו.
"הוא לא עשה לי כלום.. הוא פשוט נפצע והוא בבית חולים ואני לא יכולה לנסוע לשם לבד ואני מתגעגעת אליו." גלגלתי עיניים ונאנחתי.
"תתלבשי. אני אקח אותך."
"באמת?"
"כן," מלמלתי.
על אף ששנאתי את זה לגמרי גם ידעתי שזה חשוב לה.

הגענו לבית חולים ועליתי איתה למעלה.
היא נכנסה לחדר שלו ואני אחריה.
בהיתי בה מחבקת אותו ומנשקת אותו. "איפה ההורים שלך?" שאלתי ובחנתי אותו.
הוא בלע את רוקו.
ידעתי שהוא מפחד ממני.
"הם הלכו לקפטריה, למטה.. לאכול," קים חיבקה אותו והוא עשה לה מקום על המיטה.
רציתי לירות לו בראש.
לחורר אותו מכדורים, אבל היה נראה שהיא באמת אוהבת אותו. לעזאזל.
הוא נישק את ראשה והיא עצמה את עיניה.
אולי הוא אוהב אותה גם, אבל רק אולי.
שלושה אנשים נכנסו לחדר, ההורים שלו ועוד מישהי, שאני מניח שהיא אחותו כי היא דומה לו מאוד.
"קים, מתוקה. מה קורה? חשבתי שאמרת שאין לך איך להגיע לכאן,"
"קולטון הסיע אותי בסוף," היא לחשה ונצמדה אל ליאם יותר.
הוא נשם את הריח שלה ובחנתי את אחותו, שבחנה אותי והסמיקה.
סימנתי לה לבוא הצידה והיא באה איתי.
"איך קוראים לך?"
"שרה," היא לחשה וחייכתי אליה. "שם יפה,"
"כן, אני מניחה."
"בת כמה את?"
"שמונה עשרה," הנהנתי. "אני רואה אותך מאמן את הקבוצה של התיכון לפעמים,"
"באמת?"
"כן.." היא הסמיקה והתקרבתי אליה.
חיככתי את שפתינו ואז הצמדתי אותם ונישקתי אותה באגרסיביות.
היא ניסתה לקחת שליטה אבל לא נתתי לה.
"ההורים שלי כאן, תפסיק." דחפתי יד לתחתונים שלה והיא גנחה בשקט. "לא.. לא משנה, תמשיך קולטון.." ליטפתי את הדגדגן שלה והכנסתי אליה שתי אצבעות.
"שרה, בואי רגע," היא עצמה את עיניה ונאנחה. "תן לי ללכת." היא יבבה.
הוצאתי ממנה אצבעות והיא סידרה את עצמה וחזרה לשם.
ליקקתי את האצבעות שלי מהרטיבות שלה וחזרתי לשם גם.
היא לא הייתה מתוקה כמו קים.
אף אחד לא תהיה.
היא חייכה אליי חיוך קטן וחייכתי אליה בחזרה.
הוא אוהב אותה, אני רואה את זה בעיניים שלו. אבל אני לא פאקינג אוהב את זה.

♡♡♡

"אז למה אני לא יכול להישאר כאן?" שמעתי את ליאם.
לפי מה שהבנתי מקים הוא שוחרר היום הבוקר מבית החולים, אבל צריך לבוא שוב לבדיקה שגרתית אחר הצהריים.
"אתה זוכר שסיפרתי לך על מיה?"
"כן," בחנתי את קים שבוחנת את השמלות, ליאם עומד לידה.
"אל תשימי את האדומה, אלה לובשת שמלה אדומה," אמרתי לה והיא הסתובבה והנהנה.
"אז יש לה היום מסיבת אירוסין." היא אמרה לליאם. "ו-" הוא נישק טובה נשיקה שטוחה וגלגלתי עיניים.
"אני לא יכול לבוא איתכם?"
"אתה הוזמנת?" שאלתי ונעצתי בו מבט. "קולטון עוף מכאן!" היא זרקה עליי גרביים.
הנדתי בראשי בחוסר אמון ויצאתי מהחדר.
ריס ודומיניק עמדו שם.
"איפה רוז ואלה?"
"מתארגנות. קים?"
"מתארגנת גם, אם היא לא מתמזמזת עם ליאם."
"היא כל הזמן מתמזמזת עם ליאם," ריס אמר ונעצתי בו מבט.
ידעתי שהוא צודק אבל זה פאקינג עצבן אותי.
"אני אלך לבד-" קים יצאה מהחדר בריצה ונצמדה אליי. "קים, מה הבעיה נו? זה לא ש-" מבטו ננעץ בשלושתינו והידקתי את לסתי. "תמשיך את המשפט, ליאם. קדימה." ריס אמר.
הייתי זועם מכדי לדבר.
ידעתי - וגם שני הגברים לידי - בדיוק מה המשך המשפט.
ושנאתי את זה.
"יש לך עשר שניות לברוח לפני שאני יורה בך ואתה מדמם כאן למוות, הצלחת לברוח לפני שיריתי בך, אתה משוחרר, אתה תישאר חופשי לחיות. לא תצליח לברוח.." לא השלמתי את המשפט, ולא בגלל שככה זה מפחיד יותר. אלא כי הוא יודע מה יקרה אם הוא לא יצליח לברוח.
"אחד," דומיניק החל לספור.
ריס התכוון לעצור אותו מלברוח אבל סימנתי לו לא לעשות את זה.
הוא יברח למטה במקום לצאת מהדלת שיש כאן כמו אידיוט, ואני אוכל לירות בו ככה.
"שתיים." הוא התחיל לרוץ.
"שלוש." כמו שחשבתי, לכיוון היציאה למטה ולא כאן.
"ארבע." הוא התחיל לרדת במדרגות.
"חמש." הוא כמעט נפל.
"שש." הוא התייצב והמשיך לרוץ במורד המדרגות.
"שבע." הוצאתי את האקדח.
"שמונה." טענתי את האקדח.
"תשע." כיוונתי לכיוונו את האקדח.
"עשר." יריתי לו בראש.
קים יבבה ונצמדה אליי.
גופו נפל על הרצפה והמוח שלו נמרח על הרצפה.
"אני.. תודה," קים לחשה בשקט ונישקתי את מצחה. "מה בחרת ללבוש?"
"בוא, אני אראה לך." היא תפסה בידי ונכנסנו לחדר בחזרה.
היא קפצה עליי והצמדתי את שפתיי לשלה. "הוא ניסה לגעת בי.." היא מלמלה.
"אני יודע."
"אני לא חושבת שהיית צריך לרצוח אותו," הנהנתי והמשכתי לנשק אותה. "אבל תודה על כך שעשית את זה." נישקתי אותו. "אני אוהב-" הדלת נפתחה ואלה נכנסה פנימה.
קים ירדה ממני ובחנה אותה. "את נראית מדהים אלה!" ריס בחן אותי והניד בראשו בחוסר אמון.
"כן קים? את לא חושב שזה חשוף מדי?" היא הנידה בראשה. "אם זה חשוף אני לא רוצה לדעת מה תחשבו על הבגדים שלי." הידקתי את לסתי.
"קים."
"מה? אתה תראה," היא אמרה ונכנסה לחדר ארונות.
אחרי כמה שניות היא חזרה בשמלה לבנה, קטנה וצמודה, בלי כתפיות ועם מחשוף על החזה המושלם שלה.
"את לא יוצאת עם זה מהבית. אל תנסי אותי."
"למה לא? תחשוב כמה כיף זה יהיה להוריד את השמלה הזאת ממני ולזיין אותי."
"כן ביום שתסכימי שמישהו יזיין אותך.." היא התקרבה אליי וחיככה את שפתיה בצווארי. "די קים." נהמתי.
ריס ואלה בחנו אותנו.
היא קפצה עליי ותפסתי אותה.
"תפסיקי, קים." פקדתי והושבתי אותה על המיטה.
"אני אלך להביא לך בגדים,"
"זה בגד! זה שמלה!"
"זה פיסות בד! מי האידיוט שאמר שזה שמלה-"
"אני!" היא נהמה לשפתיי ונעצה בי מבט זועם. "את תחליפי את זה."
"אני לא."