אהבה משוגעת || דואט האהבות [1]

פרק 50

*כעבור שבועיים*

קים; 16
קולטון: 21
—————

קים:

בחנתי את קולטון נכנס לחדר והוא התקרב אליי, הוא לקח ממני את הטלפון שלי ושם אותו בצד.
עיניו היו מלאות דמעות והוא נישק אותי ושם את ראשו על בטני.
למה הוא בוכה?
מה קרה לו?
הרמתי את החולצה שלו בזהירות וליטפתי את גבו בעדינות ולאט העליתי את ידיי לראשו וליטפתי את שיערו.
בחנתי אותו בדאגה ונישקתי את ראשו.
הוא היה צריך שאהיה בשקט, הוא רצה שקט ואני רק רציתי לחבק ולהרגיע אותו.
תפסתי אותו חזק יותר והוא התחיל לבכות לחזי.
"מה קרה, קולט?" שאלתי בשקט והוא הרים אליי את ראשו. "קולטון?" שאלתי ושיחקתי בשיערו. "אני בסדר, סליחה."
"אתה לא צריך להצטער שאתה בוכה, קולט.. מה קרה?"
"כלום.. אני פשוט- פשוט רציתי להיות קרוב אלייך, ירח שלי." הנהנתי ונישקתי אותו על שפתיו.
"מצאתם את.. את קרטר?" שאלתי ובחנתי את עיניו.
קרטר היה אחיו התאום שהם גילו שיש לו לפני שבוע וחצי. לעזאזל, לקולט יש תאום.. תאום שהוא לא ידע עליו אף פעם. "כן," הוא מלמל. "הוא במפקדה. אנחנו צריכים לבדוק אותו,"
"אני יכולה לבוא לשם?" הוא הנהן והרים אותי עליו.
הצמדתי את שפתינו ונישקתי אותו בעדינות. ליקקתי את לשונו והוא גנח וחייך כנגד שפתיי. "אני אוהבת אותך, קולט. אני כאן. אני איתך. אני נשבעת שאני לא עוזבת יותר אף פעם."
הוא הנהן ונישק אותי עוד פעם. מצחי היה צמוד למצחו והוא תפס את שפתיי בין שיניי. "אני אוהב אותך גם, ירח קטן שלי." בהיתי בו והוא חייך אליי.
ירדנו למטה שאני צמודה אליו והוא מחזיק ומחבק אותי בחוזקה. אני חושבת שהדבר שאני הכי אוהבת בעולם זה להיות צמודה אליו ושהוא מחבק אותי. אני מרגישה בטוחה בידיים שלו.
הוא נכנס למפקדה שראשי על כתפו והוא הוריד אותי והצמיד אותי אליו. קרטר בחן אותי ושמבטו ננעץ בקולטון הוא קפא. "הוא עוד לא ראה אותך?" שאלתי בשקט וקולטון הניד בראשו.
קרטר השתולל בכיסאו וריס הצמיד אקדח לראשו והוא הפסיק ונהם לנייר הדבק שמכסה את פיו. התכוונתי ללכת לשם אבל קולטון תפס אותי. "אני לא רוצה שהוא יפגע בך," הוא לחש לאוזני והנדתי בראשי. "הוא לא. אתה תראה." הלכתי לכיוונו והוא בחן אותי.
כל צעד. כל תנועה שעשיתי. ליבי פעם בחוזקה.
חזי עלה וירד, פחדתי. אבל יותר דאגתי, דאגתי לקולטון.
התכופפתי והוא בחן אותי. הוא היה דומה לקולטון מאוד, רק השיער שלו והעיניים שלו היו שונות, עיניו של קולטון היו כהות מדי. "אני.. קים." הוא נעץ בי מבט והורדתי לו את הנייר דבק מהפה.
הוא בחן את כולם ואז החזיר את מבטו אליי. "אני ממש מקווה שאת לא משוגעת כמו כל המזדיינים האלו. ולמה לעזאזל, האידיוט הזה דומה לי כל כך?!" העברתי את מבטי ללאונרדו ואיידן שבוחנים אותי.
קולטון לא הסתכל לעברי. הוא כעס שהלכתי אליו בכלל.
"בסדר, נסביר הכל מהתחלה." בחנתי אותו והוא זקר גבה. הרמתי את מבטי לדומיניק שעומד ליד קולטון ומדבר איתו.
"דומיניק," אמרתי והוא בחן את כולם וסימן להם לצאת.
קולטון ודום היו היחידים שנשארו שם.
קולטון התקרב אלינו והתיישב על אחד הכיסאות, הוא ניסה להישאר רחוק ממני, אבל התקרבתי אליו והוא נאנח ומשך אותי אליו.
הוא חיבק אותי ונישק אותי. "אה.. אז אתם כאילו.. ביחד?" קרטר שאל ובחן אותנו. "אבוד לך. היא שלי." קולטון נעץ בו מבט זועם וחשק את שיניו. הוא שנא אותו ממש, על אף שהיה התאום שלו.
הוא לא אהב את איך שהוא מסתכל עליי ונראה לי שבכללי היה לו קשה איתו.
"טוב לדעת שלתאום שלי יש את הטעם שלי יש בבנות, נשדך לו כמה." לחש לאוזני.
"קולטון." הזהרתי והוא חייך ונישק אותי. "אני אוהב אותך." הוא אמר וגלגלתי עיניים.
קמתי ממנו והלכתי למחשב, שני האחים מיילס בחנו אותי.
קרטר נדלק עליי וקולטון היה עסוק בלחשוב איך לשסף לתאום שלו את הגרון תוך כדי שהוא מסתכל לי על התחת.
פתחתי את התמונה של קרטר וקולטון והראתי לו.
"מוכר לך?" הוא בחן את התמונה ומזגתי לו מים. הוא הסתכל על התינוק הימני ואז הרים את מבטו אל קולטון. "זה אתה?" הוא הנהן פעם אחת ועזרתי לקרטר לשתות מים.
קולטון נהם בזעם ונשכתי את שפתיי. "את כזה קנאי," מלמלתי והורדתי את כוס המים. הוא באמת היה קנאי. אבל אני אוהבת את קולטון. אף פעם לא אפגע בו.
קרטר בחן אותי בתאווה וקולטון קם לעברנו. "היא שלי." הוא נהם. "אז תפסיק להסתכל עליה ככה!" דחפתי אותו ממנו והוא תפס אותי והעיף אותי לדום שתפס וחיבק אותי.
קולטון שחרר אותו מהכיסא. "תוריד את החולצה." הוא פקד עליו וזקרתי גבה.
"למה? אתה רוצה שהבחורה שלך תבין שאני טוב-" הוא תפס אותו מצווארו וריתק אותו לשולחן. "אם לא תוריד את החולצה, אני אשסף לך את הגרון. אתה כאן רק לדברים חשובים, אם לא תעזור לי בהם תמות. זו משוואה פשוטה." הוא בחן אותו והנהן. קולטון עזב אותו וקרטר הוריד את החולצה. גופו היה מלא מכות וצלקות ובלעתי את רוקי. זה נראה מזעזע, התעללות רבה, התעללות של שנים.
קולטון נאנח והעביר את ידו בשיערו והלכתי אליו.
חיבקתי אותו בחוזקה והוא נישק אותי. "אני בסדר," לחש לשפתיי ובחנתי את קרטר שבחן אותנו.
"אין לי כוח לפרט, אבל אנחנו תאומים, אותך משפחה אחרת לקחה בילדות וכנראה התעללה בך-" הוא בחן את גופי והנדתי בראשי בחוסר אמון. מה נדפק איתו?
קרטר בחן אותו וחיבקתי אותו. הוא לא חיבק אותי בחזרה והוא וקולטון נעצו מבטים נוקבים זה בזה. הוא באמת שונא את התאום שלו?
קרטר חיבק אותי בחזרה וניסה להרים אותי עליו אבל התנגדתי. יש גבול. אני לא רוצה להיות צמודה למישהו שקולטון שונא מול העיניים שלו. זה לא יפה או מכבד וקולטון הוא בן הזוג שלי, ואני לא אפגע בו.
התנתקתי מהחיבוק וקולטון הרים אותי עליו ויצא מהמפקדה. "תוריד אותי!" צעקתי והרבצתי לחזהו ברגליי. "אתה כזה קנאי, חתיכת אידיוט." הוא הוריד אותי על המיטה בחדר שלנו. "אידיוט לגמרי." הוא הטיח את שפתיו בשלי ונישק את שפתיי בתאווה.
הוא ינק את שפתיי לפיו והסמקתי.
"קים – ירח מפלצת קטנה שלי – הרננדז. את שלי. רק. שלי. ואני אוהב אותך." הוא נישק אותי עוד פעם והחליק את ידיו מתחת לחולצה שלי. "קולטון," נאנחתי והוא חייך אליי. "מה?" הוא ליטף באגודלו את בטני ובהיתי בו. "מחר.."
"אנחנו לא מדברים על מחר," הוא לחש. "אני אהיה בסדר."
"בכית בגלל זה?" הוא הרים את מבטו אליי ובחן אותי. הוא רצה שאפסיק לדבר על זה. "קים, אני אלך.. להתקלח," הוא אמר אבל תפסתי בידו וחיבקתי אותו. הוא חיבק אותי בחוזקה ונאנח. "אני נשבע לך שאני בסדר,"
"אתה רוצה שנלך מחר לקברים שלהם?"
"קים." הוא הזהיר ונעץ בי מבט. השפלתי את מבטי. למה הוא כועס עליי כל כך?
"אני רוצה קודם לסיים לבדוק את האידיוט הזה ואז-"
"האידיוט הזה הוא התאום שלך," אמרתי. "והתאום האידיוט שלי נדלק עלייך. ואני לא יכול להאשים אותו, את באמת לוהטת. אבל-" הדלת נפתחה ובחנתי את לאונרדו עם ואל. "דומיניק קורא לכם למטה," הנהנתי וירדנו למטה.
קולטון בחן את קרטר בזעף והצמיד אותי אליו. הוא נישק את מצחי וחייך אליי. "שלי." הוא נהם לשפתיי ונעצתי בו מבט. "לך תזדיין, קולט."

——
ש

בת שלום וחנוכה שמח אהובות🤍🫶🏻