אהבה משוגעת || דואט האהבות [1]

פרק 18

קולטון:

"היי!" לארה וורוניקה קפצו עליי.
"שלום לכן, התגעגעתי." נישקתי את הלחיים שלהן והן חייכו.
אלכסה בחנה אותי וחייכה חיוך מתוק.
גלגלתי עיניים והחזרתי את מבטי ללארה ורוני.
"תה יודע שבל מסימה לנו ללאת ליאון היום מאואר?! אנאנו שות מאיבת פיאמות!"
"באמת?" שאלתי ובחנתי אותן. "אז אולי אני אשאר כאן ויהיה איתכן במסיבה?"
"לא." הן אמרו והנידו בראשן. "מה זה לא?" שאלתי ודגדגתי אותן.
הן צחקו צחוק מתגלגל וחזק.
אני אוהב ילדים קטנים - ולא בקטע מיני וסוטה, פשוט בקטע שהם חמודים בטירוף - כשהם לא שלי.
"די!" הן צחקקו. "למה לא?"
"כי זה מאיבת פיאמות לבנות! אנאנו נאים אחת לנייה לק ואיפור."
"לק? איפור? אתן בנות ארבע או עשרים?"
"אם אני דולה זה אומה שאני ואתה יאולים ליות יאד?" זקרתי גבה וגיחכתי. "את היית רוצה להיות חברה שלי, לארה?" היא הסמיקה.
רוני גלגלה עיניים. "היא דיבאה עליך אול היום! אולטון ואולטון, אכה ללא הסקה.. היא מאוהבת בך."
"ואוניקה!" לארה אמרה והתחילה לבכות.
חיבקתי אותה אליי וליטפתי את ראשה. "אני חושב שאנחנו צריכים להתחתן,"
"אבל אלסה אמאה שאני טנה מיאי," היא משכה בכתפיה וחייכתי. "לא באמת להתחתן, לארה. רק בכאילו. אבל אני אשמח להיות חבר שלך," היא חייכה חיוך מתוק והנהנה. "אני מסאימה, אולטון." חייכתי ונישקתי את הלחי שלה.
"יופי, כי אם לא היית מסכימה הייתי ממש עצוב." הרמתי אותה עליי ונתתי יד לוורוניקה. "אגע, אולטון! אני שאחתי שיש לי מתנה לביא לך!" לארה אמרה.
"את לא יכולה להביא לי מתנה, אני הגבר כאן. אני צריך להביא לך מתנות, לא את לי."
"אבל סה כבה במגיאה באדר שלי." הנהנתי ועליתי איתן למעלה.
נכנסנו לחדר שלהן והורדתי את לארה לרצפה.
היא רצה למגירה שלה והוציאה משם צמיד, שהיה נראה שגם לה יש כזה על היד. "אני האנתי את זה, ואמאתי שאאין סתיים, אאד לי ואאד לך, ואס נהיה חברים לנסח!" חייכתי אליה והיא שמה לי את הצמיד על ידי.
"קולטון!" לנדון נכנס לחדר זועם והסתובבתי אליו. "תתרחק מאחותי!"
"לנאון די!" היא דחפה אותו ממני. "הוא אבר שלי עשיו,"
"חבר שלך?! הוא גדול ממך בחמש עשרה שנים! הוא לא חבר שלך! הוא פשוט מגעיל!"
"הוא לא! די!" היא דחפה אותו אל מחוץ לחדר ורצה אליי. "הוא איוט, איעלם ממנו." הנהנתי. "אני אתעלם ממנו." אמרתי בהחלטיות והיא חיבקה אותי.
נישקתי את ראשה ונאנחתי.
הלוואי וקים הייתה רוצה להיות איתי כמו שלארה הייתה רוצה.. ההבדל היחיד הוא שעם קים אני באמת אוכל לצאת.
"אני הולאת לאייסון," ורוניקה אמרה ועזבה את החדר. בחנתי את לארה בבלבול. "היאד האדש," היא אמרה ובחנה אותי. "אוז לא אמאה לך?" הנדתי בראשי. "אה." היא הסמיקה.
"הוא לא אול אך נמד, אני לא מביאה מה אוני מוסאת בו.."
"יש אנשים שיחשבו שגם אני לא נחמד," לחשתי לה והיא הנידה בראשה.
גיחכתי והעברתי את שיערה אל מאחוריי אוזנה. "כן. מה? את לא מאמינה לי?"
"לא." היא ירדה ממני למיטה שלה ושלחתי את ידי לבטנה, דגדגתי אותה והיא התחילה לצחוק. "תפיק! אולטון אי!" היא לקחה כרית והרביצה לי איתה.
עשיתי כאילו אני נופל על הרצפה והיא המשיכה להרביץ לי בחוזקה עם הכרית, שהיא הפסיקה ובחנה אותי בחיוך גנבתי ממנה את הכרית והרבצתי לה איתה בעדינות, כי אני לא רוצה לפגוע בה.
היא צחקה וחייכתי. "אני ממש מביס אותך כאן, לארה.."
"אתה לא!" היא צחקקה. "אני כן,"
"קולטון, לארה. ארוחת הערב מוכנה," בל נכנסה לחדר ובחנה את שנינו. היא גלגלה עיניים ונאנחה.
"אני מחכה לכם," לחשה והלכה מכאן.
בחנתי את לארה. "בואי נרד לאכול,"
"לא!" היא הנידה בראשה ונצמדה אליי. "למה לא, לאר?"
"כי אתה תעאוב אותי אחיי סה."
"אני לא אעזוב אותך אחרי זה, אני אלך לבית שלי לקצת ואז אני מבטיח לחזור לכאן מחר."
"מבטיה?" הנהנתי וליטפתי את הלחי שלה.
היא חייכה והנהנה.