אהבה משוגעת || דואט האהבות [1]

פרק 1

קולטון; 16
קים; 12

—————

קים:

המקום הזה מפחיד.. מאוד מפחיד, בית יתומים.. לא רציתי להגיע לשם, אבל זה המקום הכי טוב בשבילי, כנראה.
"יש כאן אנשים טובים, את תאהבי את המקום," מיה אמרה.
היא הציגה את עצמה מקודם, אבל לא ידעתי מה לחשוב עליה. היא נחמדה, אבל נחמדה יותר מדי.. אני באמת לא בטוחה עד כמה היא באמת כזאת.
נכנסנו לתוך בית היתומים והתקדמתי לסלון.
היו שם כל מיני אנשים, בעיקר ילדים שקטנים ממני יותר, אבל היו שם גם שלושה שגדולים ממני. היו נראים בערך בני חמש עשרה או שש עשרה.
שני הבנים התאגרפו בסלון והבת הבלונדינית בהתה בהם.
"מי הם?"
"קולטון," היא הצביעה על השמאלי. "ריס," על הימני. "ואלה, אני חושבת שתהיו חברות ממש טובות," היא הצביעה על הבחורה.
היא יפהפייה, הרבה יותר יפה ממני.. בלונדינית עם עיניים כחולות ורזה, אלוהים.. היא כל כך יפה שאני לא מאמינה למיה שנהיה חברות רק בגלל היופי שלה.
למה שתרצה חברה כמוני?
מבטי עבר אל קולטון והרגשתי רוק ממלא את פי.
האיש הזה לוהט. לוהט בטירוף.
יש לו שיער חום בהיר ופרוע, עיניים חומות גם כן.
אני מניחה שיש לו משקפי ראייה כי כשהן נפלו הוא התעצבן ומלמל משהו בזעם.
יש לו קעקועים הרבה קעקועים בהתחשב בעובדה שהוא גדול ממני בארבע שנים בערך..
הוא חטוב טוב, באופן יפה כזה.. ויש לו קווי מתאר מדהימים בפנים.
זה נראה כאילו אלוהים נגע בו.
"אני אראה לך איפה את תישני, תסדרי את הדברים ואני אכיר אותך לכולם?" הנהנתי ועשיתי איתה למעלה. "קולטון.. בן כמה הוא?"
"שש עשרה, האמת שהוא חגג לפני חודשיים וחצי." הנהנתי פעם אחת.
אז היום הולדת שלו בינואר, הוא בן שש עשרה וגדול ממני בארבע שנים וחודשיים.. בערך.
הוא מתאגרף, כנראה. והוא עבר הרבה.. אפילו הרבה מאוד, למען האמת. אפשר להבין את זה ממבט אחד בו, בקעקועים שלו. לכל אחד יש מסר.
"למה הוא כאן?"
"אני חושבת שתצטרכי לשאול אותו, אפילו אני לא יודעת את כל הסיפור." הנהנתי פעם אחת ונכנסתי לחדר.
היו של הרבה מיטות, שאני מניחה שהן של הבנות האחרות.
"אלה ישנה כאן," היא הצביעה על המיטה של אלה. "את תוכלי לישון שם, לידה.." הנהנתי פעם אחת ושמתי שם את התיק שלי. אין לי שם כלום חוץ מעוד סט בגדים וכמה דולרים.
אלה נכנסה לחדר ובחנה אותנו. "קים, נכון?" קולה היה מתוק.
בחנתי אותה.
היא ללא ספק יפהפייה. מעניין אם היא חושבת ככה עליי גם.
"כן, אני קים.." מלמלתי ובחנתי אותה. "את יפהפייה,"
"אה.. תודה, זה נשמע כאילו את חסרת ביטחון קצת, אבל זה מצחיק, לא?" נעצתי בה מבט וכיווצתי את מצחי. "זאת אומרת.. מצחיק כי את אחת הבנות היפות ביותר שפגשתי ו-"
"הו.. אז תודה, נראה לי.." היא צמצמה את עיניה ותפסה בידי. "בואי, אני אכיר אותך לקולטון וריס.. הם גם חושבים שאת יפה, ראיתי שהם הסתכלו עלייך שעלית במדרגות." הרגשתי שאני מסמיקה.
המחשבה שקולטון חשב עליי העבירה בי צמרמורת.
ירדתי איתה למטה ונתקעתי במישהו.
שרירים.. הרבה שרירים, קשיחים ויפהפים. וריח טוב, ריח טוב שהציף את אפי וגרם לי להיאנח. "לא התכוונתי שתכירי אותם כך, אבל.. טוב, זו גם אופציה," הרמתי את מבטי לקולטון, עיניו חדרו לעיניי.
הוא הרכיב את משקפיו ונראה פשוט מושלם.
"קים, אני מניח," הוא לחש ובהה בי. הנהנתי בקושי והוא חייך. "עוד אובססיבית לאוסף, אני מבין," הוא שפשף את לסתו ונאנח. עוד אובססיבית לאוסף? מי הוא פאקינג חושב שהוא?!
הידקתי את לסתי ובעטתי במפשעה שלו.
"לך תזדיין, חתיכת מניאק! אני לא איזו ילדה קטנה שאתה יכול להוסיף אותה לאוסף האובססיביות המזדיינות שלך. אני בקושי מכירה אותך ותסמוך עליי שאני לא אובססיבית לאנשים עם זין קטן," בעטתי עוד פעם והוא התפתל מכאבים.
בהיתי בו והוא גיחך. "האמת שאת נראית די קטנטונת, בת כמה את?"
"לא עניינך, חתיכת מזדיי-" מישהו משך אותי מקולטון וסובב אותי אליו. "קים, אני מניח," הוא אמר ובחן אותי.
הוא היה נראה מפחיד.
מפחיד כל כך שלקחתי כמה צעדים אחורה. "אני דומיניק." אמר. קולו סמכותי, עמוק ומפחיד.
הקול שלו מזכיר קצת את גידאון. "אני.. אני צריכה.. אמ.. שכחתי משהו בחדר." התכוונתי ללכת, האמת שהתחלתי ללכת, אבל התרסקתי על הרצפה וקיבלתי מכה חזקה בפנים בגלל האידיוט הזה - שעד לפני חמש דקות חשבתי שהוא נחמד וחתיך - ששם לי רגל.
"קולטון." דומיניק זעם והרים אותו מהרצפה. הוא סימן לו משהו וקולטון נאנח והלך למטבח.
"אני מצטער על זה, לפעמים הוא מתנהג כמו אידיוט,"
"כן. שמתי לב," הוא בחן אותי וחייך. "את חכמה," הנהנתי ונעצתי בו מבט מבולבל. מה הוא רוצה ממני?
"אני אלך לדבר איתו."

♡♡♡

נכנסתי לחדר ששייך לנו, אלה אמרה לי שהוא שלה, של ריס ושל קולט. יש שם כמה דברים, טלוויזיה, ספה, פלייסטיישן..
מבטי ננעץ בקולטון מרביץ לשק אגרוף שאוזניות כל אוזניו.
מעניין מה הוא שומע.
"קולטון?" שאלתי והוא הסתובב אליי.
מבטו ננעץ בי והוא הוריד את הכפפות מידיו. "מה את עושה כאן, קים? את לא אמורה לישון?"
"אני לא יכולה להירדם.. זאת אומרת, אני לא מצליחה, אני השארתי את ה.. אני השארתי משהו שאני לא יכולה להירדם בלעדיו איפשהו.. זאת אומרת, הוא נעלם."
"מה השארת?" השפלתי את מבטי ושיחקתי עם אצבעותיי.
"בובה? דובי? קדימה, אני מבטיח לא לצחוק,"
"כן," לחשתי בשקט. "יש לי שני דברים שקיבלתי מההורים שלי לפני שהם מתו, אחד זה כתר, יש לי אותו כאן, אני לוקחת אותו איתי לכל מקום אבל שמה אותו רק בימי ההולדת שלי.. והשני זה הדובי הזה,"
"מתי הם מתו?"
"אמא שלי מתה בלידה, לא הכרתי אותה.. אבא שלי מת שהייתי בת שנה וחצי מדום לב. אני לא זוכרת מאף אחד מהם כלום. אין לי אפילו תמונות עם אבא שלי." העברתי את שיערי אל מאחוריי אוזני ומצמצתי מהר בשביל להסתיר את הדמעות שלי.
הוא התיישב לידי והשענתי את ראשי על כתפו.
"את יכולה לבכות אם את רוצה,"
"אני מעדיפה לא לבכות ליד אנשים שאני לא מכירה, ובעיקר לא ליד אנשים שאני שונאת." הוא גיחך וליטף את הברך שלי. "את רוצה שניסע לקנות לך דובי?"
"לא.. זה היה.. זה היה אחד מיוחד, הוא.. הוא נפל ברכב של מיה נראה לי.. ככה קוראים לה, נכון?"
"אז מה הבעיה? אני אדבר עם מיה,"
"אבל זה יהיה רק מחר.. ואני אהי-" השתתקתי ששמתי לב לידו, שכבר לא סתם על הברך שלי, אלא על הירך שלי.
קמתי מהספה וברחתי אחורה.
"סליחה.. אני לא.. אני לא אוהבת את זה," מלמלתי בשקט.
"תקשיבי, קים.. תשכבי כאן, תנסי להירדם. אני כאן איתך."
"אני לא-"
"את כן." הוא לחש והשכיב אותי על הספה.
בחנתי אותו. עיניו נצצו והוא חייך אליי. "פשוט.. פשוט תעצמי עיניים ותחשבי מחשבות טובות. תנסי לחשוב על הגלים שבים, על הרעש שהם עושים. על השקט.." הנהנתי ועשיתי את זה.
וזה כנראה עבד, כי בפעם הבאה שאני פוקחת עיניים אני במיטה שלי, בחדר של הבנות, שהדובי בשידה לידי.
יש עליו פתק, רשום בו, 'אם תספרי למיה שפרצתי לרכב שלה, זה יהיה הסוף שלך. ק.' חייכתי וחיבקתי את הדובי קרוב אליי.
"בוקר טוב," אלה לחשה ובחנה אותי. "מה זה הדובי הזה?" היא שאלה. "ההורים שלי הביאו לי את זה,"
"הם..?"
"כן, הם מתים, אל תרחמי אליי או משהו, אני אפילו לא יודעת איך הם נראים.. למען האמת, אני אפילו לא בטוחה איך קוראים להם,"
"רק על זה צריך לרחם עלייך.. זה כל כך עצוב. כאילו.. לפחות קולטון, ריס ואני זכינו להכיר את ההורים שלנו. זאת אומרת, אולי אצל ריס זה לא בדיוק זכייה, אבל הבנת, נראה לי." הנהנתי.

ירדתי למטה ביחד עם אלה אחרי שסיימנו להתארגן ומבטי ננעץ בקולטון, שכבר היה לבוש במדי בית הספר.
הוא חייך אליי חיוך קטן וחייכתי בחזרה. "אני וריס יוצאים עכשיו, רוצות לבוא איתנו?" בחנתי את אלה שהנהנה.
קולטון בחן אותי וגיחך.
מה הוא רוצה ממני?
"קולטון די." אלה נהמה ודחפה אותו אל הכניסה לבית יתומים.
"ריס שם?"
"לא, הוא עוזר לדין במשהו, אבל הוא כבר בא. יש לנו אימון," אלה גלגלה עיניים ויצאנו מהבית יתומים.
נכנסתי לרכב וקולטון בחן אותנו במראה. "קים, תחגרי." חגרתי והוא חייך ומלמל משהו.
"טוב, ריס בא?"
"אני כאן," הוא אמר ונכנס לרכב. "תיסע,"

--

הפרק הבא יעלה מאוחר יותר היום💗🫶🏻