אהבה משוגעת || דואט האהבות [1]

פרק 54

קולטון:

"ליזי," נאנחתי שהיא הכניסה אותי לחדר חקירות. "שנינו יודעים שאני אצא מכאן, למה את חייבת-"
"קולטון אתה ירית במישהו, גם אם הוא לא מת, זו עבירה פלילית." נהמה והידקתי את לסתי. "ומי יחקור אותי?" שאלתי ובחנתי אותה. עיניה נצצו והיא התרוממה על קצות אצבעותיה. היא ניסתה לנשק אותי אבל התרחקתי ממנה במהירות. "אני אחקור אותך. טוב לדעת שאתה וקים במצב טוב," היא מלמלה. היא הייתה נשמעת מעוצבנת אבל לא היה לי אכפת.
אני לא מתכוון לנשק אותה.
היא יצאה מחדר החקירות ושמתי לב שהמצלמה נדלקה.
חייכתי והוצאתי סיגריה. הדלקתי אותה ושאפתי אותה.
זה היה בשביל להגן עליה, לא בשביל שום דבר אחר. אבל הם בחיים לא יאמינו לי עם העבר שיש לי.
ליזי נכנסה לחדר עם קלסר ובחנה אותי נושף את העשן. "אני צריכה את העזרה שלך, קולטון."
"את העזרה שלי? במה?" שאלתי ובחנתי אותה. שאפתי מהסיגריה עוד. "יש מישהו, עבריין, שאנחנו צריכים לתפוס. לפי המקורות שלנו אתה מכיר אותו. תענה לי על השאלות ואני אשחרר אותך."
"ולמה שתעשי את זה?" בחנתי אותה בבלבול והיא התיישבה מולי. נשפתי עשן והיא נאנחה. "ליין, קים והאיש שנפצע הגיעו עכשיו. ליין וקים נתנו עדות והאיש שנפצע הולך עכשיו לחקירה. עד שמשהו לא ישתנה, אין לי למה להחזיק אותך כאן."
"קים כאן?" היא הנהנה. "בוכה ממש, אז תעזור לי לסיים עם זה מהר בבקשה."
כיביתי את הסיגריה והנהנתי.
היא שמה לפני שלוש תמונות ובלעתי את רוקי. "קים תוכל להביא לך יותר מידע עליו. היא הייתה גרה איתו עד שהיא הייתה בת שתיים עשרה." מבטי היה נעוץ בה והיא הנהנה.
היא יצאה החוצה ואחרי כמה דקות קים נכנסה לחדר ורצה אליי. חיבקתי אותה בחוזקה ונישקתי את ראשה.
"מה קרה ירח שלי? הכל בסדר?" היא נצמדה אליי עוד ובכתה לשקע צווארי בשקט.
"אני איתך, קים.. הכל בסדר." נישקתי את ראשה וליזי בחנה אותנו. "קים?" היא שאלה בשקט וקים סובבה אליה מבט נוקב. "מה?" שאלה בזעף.
"את יכולה לעזור לי במשהו? אני אשחרר את קולטון אחרי זה," היא הנהנה ובחנה את התמונות על השולחן.
היא התכווצה וחיבקתי אותה. "מ..מה?"
"אנחנו מחפשים אותו כבר לא מעט זמן, אבל אנחנו בקושי מצליחים למצוא עליו מידע. האיש הזה מסתתר טוב מדי." היא נצמדה אליי עוד וניגבה את הדמעות מעיניה. "מה אתם צריכים לדעת?"

כשקים סיימה להסביר לליזי את כל מה שהם היו צריכים הרמתי את קים עליי ויצאתי משם. "הבאת את הרכב שלי?"
"כן, אבל כמעט נהרגתי פעמיים. אני לא טובה בנהיגה." היא הביאה לי את המפתחות והושבתי אותה במושב הנהג. "לא. אני לא נוהגת, קולטון! אנחנו נמות!" גיחכתי והתיישבתי במושב הנוסע.
היא בחנה אותי והנידה בראשה. "אין מצב, אני ממש גרועה בזה."
"את לא. את טובה." אמרתי וליטפתי את הירך שלה.
היא בחנה אותי והנהנה. היא התניעה את הרכב והתחילה לנסוע. היא נסעה לאט בטירוף וזה גרם לי להיאנח.
"אמרתי לך."
"אולי אם תלחצי עוד קצת על הגז באמת תוכלי לנסוע." היא נעצה בי מבט.
אנשים צפרו מהרכבים שלהם מאחורינו והיא האיצה את הרכב. היא נסעה מהר, אבל לא יותר מדי. קצת מתחת למהירות המותרת כאן. "לאן? הביתה?" הנהנתי והיא פנתה שמאלה. ליטפתי את הירך שלה והיא עצרה ברמזור אדום.
"אתה בטוח שזה חכם שאנהג? אתה לא רוצה לנהוג?"
"קים." היא נאנחה והנהנה.
היא המשיכה לנסוע והחלקתי את ידי למעלה אל איברה. "לא קולטון." היא נהמה ועצרה את הרכב.
היא הורידה את ידי מהירך שלה והמשיכה לנסוע.
גלגלתי עיניים ובהיתי בה.
היא מתרכזת והיא נראית כמו מלאכית קטנה ויפהפייה.
"אני צריכה עזרה," כיווצתי את מצחי ובחנתי אותה. "יש לי מחר מבחן בהיסטוריה ואני צריכה שתסביר לי," הנהנתי וחזרתי ללטף את הירך שלה בעדינות.
היא נעצה בי מבט ואז החזירה את מבטה לכביש. האטה ונתנה להולכי רגל שלפנינו לעבור. "את נוסעת מדהים," לחשתי לה. "אתה חושב?" היא שאלה והנהנתי.
היא באמת נוסעת טוב. אני לא מבין מה היא רוצה.
שאר הנסיעה עברה שקטה, הזין שלי היה קשה כל כך בעיקר בגלל שבכל פעם שהיא הייתה צריכה להתרכז היא הייתה מלקקת את שפתיה ומכווצת את גבותיה ועיניה על מנת להתרכז יותר, וזה מבט כל כך חמוד ומחרמן.
היא יצאה מהרכב ויצאתי גם. היא בחנה אותי ומבטה ירד למפשעה שלי.
"ברצינות?" היא שאלה ובחנה אותי. בחנתי אותה ומשכתי בכתפיי. היא תפסה את ידי וגררה אותי הביתה ומשם לחדר שלנו. קרטר עמד שם עם דומיניק ולאונרדו.
"מה אתם עושים כאן?" שאלתי בזעף.
קרטר בחן את קים וצמצם את עיניו. היא נצמדה אליי.
"צאו מכאן." פקדתי. קים בחנה אותם ואותי. עיניה נצצו מפחד. הרמתי אותה עליי וחיבקתי אותה. "אתם יכולים לצאת מכאן?" היא שאלה אותם ודום בחן אותי.
סימנתי לו לצאת והוא וקרטר יצאו. לאונרדו נשאר לעמוד שם ובחן את קים. "מה קרה?" הוא שאל אותה בדאגה. "כלום.. אני.. לך לסקרלט וואל," הוא בחן אותה והנהן. "אם את צריכה משהו אני אהיה בחדר שלי," היא הנהנה גם והוא יצא מהחדר. ניסיתי לנשק אותה אבל היא הזיזה את ראשה והקיאה לרצפה. "אלוהים," נאנחתי ואספתי את שיערה בידי. "מה קרה יפה שלי?" שאלתי אותה בדאגה.
והיא התחילה לבכות. "קים?"
"קולטון.. אנ..י- יש לי תחושה ממש רעה," היא נצמדה אליי. "אני איתך, תירגעי. אני שומר עלייך." ליטפתי את ראשה ונישקתי את מצחה.
היא נצמדה אליי עוד ובכתה. "תסתכלי עליי ירח שלי, תסתכלי עליי." היא הרימה את מבטה אליי. שפתיה רעדו והיא בכתה. "הוא ירצח אותי." היא בכתה וניגבתי את הדמעות הגדולות שלה מעיניה.
"אף אחד לא ירצח אותך, אני שומר עלייך. אני לא אתן לאף אחד לפגוע בך, קים." היא נצמדה אליי. שפתיה רעדו והיא בכתה ונצמדה אליי עוד.
נאנחתי ונשכבתי על המיטה שהיא מעליי וליטפתי את ראשה. נישקתי את ראשה והיא לאט נרגעה שליטפתי את גבה.
קצב הנשימות שלה נעשה איטי ועמוק יותר עם הזמן והיא נרדמה. הורדתי אותה ממני והלכתי למפקדה.
דום היה שם עם קייד ולוסיאנו. "אולטון!" קייד אמר ורץ אליי. גיחכתי וחיבקתי אותו. "מה קורה קטנטן? איך היה היום?"
"היה כיף! אבא לקח אותנו לאאול גלידה!"
"עוד פעם?! וואו, גם אני רוצה." הרמתי אותו עליי ונישקתי את הלחי שלו.
הלכתי לדומיניק ולוסיאנו כיוון אליי אקדח. עצרתי ודומיניק לקח את זה ממנו. "לא מכוונים אקדח על מישהו משלנו, לוסיאנו." הוא אמר. "אמה לא?"
"כי אם תיפגע במישהו משלנו תיחשב לבוגד." הוא בחן אותו והניד בראשו. "אני לא אוסה להיות בואד,"
"אז אל תכוון אקדח למישהו משלנו." הוא הנהן והורדתי את קייד על הכיסא והתיישבתי לידו. "לכו לאמא, בסדר?" הם הנהנו. "תגידו לה שאני אוהב אותה." הוא נעץ בהם מבט והם הנהנו.
הם מיהרו למעלה ובחנתי אותו בבלבול. "תביא לי את האקדח שלך, קולטון." הוא פקד ובחנתי אותו בבלבול. "למה?"
"כי אני לא רוצה שתיפגע במישהו או משהו אחרי מה שתראה כאן, קולטון." הנהנתי והוצאתי את האקדח שלי והבאתי לו אותו.
הוא הדליק את המחשב והמסכים שעל הקיר.
בחנתי את תיק האימוץ של קים. "תקרא. את הכל, קולטון."
שם הילד: קים פיונה הרננדז – השם המלא שנתנו לה. האמת שלא ידעתי שיש לה שם שני ואני לא בטוח שהיא יודעת בעצמה.
שם האם: מאיה קליין.
שם האב: גידאון הרננדז.
הידקתי את לסתי ומבטי ננעץ בשם הזה. הנדתי בראשי ודום בחן אותי.
"אין מצב דומיניק! הוא האבא המאמץ שלה, לא אבא שלה! היא לא יכולה להיות הבת שלו! הוא אנס אותה, הוא התעלל בה.. הוא ניסה לרצוח אותה." העברתי את ידי בשיערי ונאנחתי. "תמשיך לקרוא."
הנדתי בראשי. "תמשיך לקרוא, קולטון! זאת פאקינג פקודה!"
"לא אכפת לי מהפקודות המחורבנות שלך, דום! אבא שלה אנס אותה! גרם לה לנסות להתאבד! הוא ניסה לרצוח אותה. איך אתה בכלל.. פאק! איך אתה מסוגל להיות אדיש לזה כל כך?!"
לא יכולתי להסביר מה הרגשתי.
רציתי להרוג אותו.
לרצוח אותו. אין מצב בעולם המזוין הזה שהאנס המתעלל הזה הוא אבא שלה.
העברתי את ידי בשיערי והעפתי את בקבוק הוויסקי על הקיר הזכוכיות התנפצו. "איפה המזדיין הזה?! אני נשבע שכשאני אמצא אותו אני ארצח אותו!" דומיניק נעץ בי מבט וגיחכתי. "היא שלי! היא פאקינג שלי, דום! מה כל כך קשה להבין שמי שיפגע בה ימות? למה אתה מסתכל עליי כאילו אני איזה משוגע! אתה לא היית עושה הכל בשביל רוז?"
"לך תזדיין, קולטון. זה שונה." הוא נהם. עיניו בחנו אותי והעברתי את מבטי בחזרה לתיק אימוץ שלה.
"אמא שלה נכנסה להיריון בלי בכלל לדעת ממי זה. היא בחרה לא להפיל אותה.. כשהיא נפטרה היא הועברה אליהם, אל גידאון ומטילדה. ואז שם הם התעללו בה. זה לא בדיוק תיק אימוץ.. זה יותר כמו- לא משנה." העברתי את ידי בשיערי.
הרגשתי שהזעם בתוכי בוער.
רק רציתי לרצוח מישהו. "זה יהיה הסוף של כולכם אם אפילו אחד מהילדים יפלוט על זה משהו, אני נשבע. הילדה הזאת לא צריכה לדעת את המידע הזה." עליתי למעלה, לחדר שלי ושל קים.
היא שכבה על המיטה מכווצת.
היא לא הייתה צריכה לעזור לליזי. זה מה שגרם להתקף הזה שהיה לה.. על אף שאני לא בטוח אם זה נחשב התקף.
אבל אני אחשיב את זה בכל זאת כאחד.
נישקתי אותה בעדינות על שפתיה ולאונרדו נכנס לחדר. הוא התקרב אליי ובחן אותה. "אל תספר לה." הוא אמר והנהנתי. "לא התכוונתי לספר לה. זה מרגיש לי לא נכון לעשות את זה." ליטפתי את שיערה והצמדתי אותה קרוב אליי. נעצתי בו מבט. "היא.. אם היא תדע היא תנסה להתאבד, אני לא מסוגל לזה, לאונרדו. היא האהבה שלי.. אם היא תיפגע בעצמה עוד פעם אני אאבד את זה." נישקתי את ראשה והוא התיישב לידה מהצד השני שלה. "אתה אוהב אותה, קולטון. אתה יודע יותר ממה שאני יודע עליה. אם אתה חושב שהיא תנסה לפגוע בעצמה אחרי זה, כנראה באמת לא צריך לספר לה." הוא בחן אותה וליטף את שיערה. נעצתי בו מבט. "אל תיפגע בה. היא אוהבת אותך יותר מדי בשביל שתעשה את זה."
"אני לא רוצה לפגוע בה." אמרתי ונישקתי את מצחה. "לאונרדו תחזור לסקרלט וולנטינה, אני אסתדר כאן לבד איתה. אם יהיה משהו אני אגיד לך." הוא הנהן ונישק את ראשה של קים. נעצתי בו מבט נוקב. אני עדיין לא סומך עליו במאה אחוזים הכל הנושא שקשור לקים.
הוא התכוון ללכת אבל הסתובב אליי. "היא יהודייה,"
"כן." אמרתי וחייכתי אליו. "אני חושב שעכשיו שלא יהיו עם זה בעיות, אתם צריכים להתחתן."
"אני לא יודע.. היא צעירה מדי. היא עוד לא בת שבע עשרה. אבל אני אחשוב על זה." אמרתי והוא הנהן והלך. נישקתי את ראשה וחייכתי. "את מושלמת, ירח שלי." היא הסתובבה לצד השני של המיטה וגיחכתי.
אני אוהב את הירח הקטן שלי כל כך.