פרק 3

8.2K 300 68
                                    

חודשיים אחרי הקריוקי

חודש אוגוסט, חום קיצוני וקשה מנשוא. שכבתי במיטתי ופתרתי כמה תרגילים במתמטיקה. הסופש התחיל לו, יום שבת היום. המזגן בחדרי פעל על 18 מעלות וקירר את חדרי החם. לבשתי פיגמה קצרה פשוטה בצבע שחור של מיקי מאוס ושיערי היה אסוף לגולגול. אני עוד בהלם לאן חיי התקדמו. ממישהי שלא חלמה לרגע שהבחור הלוהט של השכבה ידבר איתה, לאחת שהצליחה להתקרב אליי. בחודשיים האחרונים התקרבנו יותר ויותר. החלפנו אפילו מספרי טלפון. יש לי את המספר טלפון של פאקינג קאי די-ליאון. ולו יש את שלי. אני עוד לא מעכלת. מחשבותיי נדדו שוב אליו גרמו לי לסגור את ספר המתמטיקה ולהניח את ראשי על הכרית. אחרי התקרית ההיא בקריוקי הוא לא דיבר הרבה. הוא הוציא אותי משם במהירות ולקח אותי לחנות נוחות באזור. הוא לא עזב את ידי לדקה. הוא קנה לו פחית קולה ולי בקבוק מים. התיישבנו בשולחן שהיה מחוץ לחנות מבלי לדבר הרבה. קאי פתח בשבילי את הבקבוק ונתן לי אותו. הוא לא היה צריך לדבר הרבה בשביל להרגיע אותי, עצם זה שהוא היה שם כבר הרגיעה אותי. הוא סיפר לי לאחר שתיקה ארוכה שהוא מתאמן באומנויות לחימה מגיל מאוד קטן. באותו יום הוא ביקש את הטלפון שלי למקרה שאסתבך שוב בצרות. וככה החלפנו מספרים. אני באמת מודה אבל באמת למחנכת שלנו שהחליטה לצוות אותנו אחד לשנייה.

צליל הודעה נכנסת הוציא אותי מהמחשבות עליו. לקחתי את הטלפון שלי שהיה מונח על שידה ליד מיטתי ופתחתי אותו. ההודעה הייתה מקאי וליבי פרפר בטירוף. אני עוד מעכלת את העובדה שאנחנו מדברים כמעט כל יום בין אם זה בהודעות או בשיחות. 'איפה את?' היה כתוב בהודעה. השבתי להודעותו וכתבתי לו שאני בבית. דקה אחרי ששלחתי את ההודעה השם שלו התנוסס על גבי הטלפון שלי כשהוא מתקשר אליי.
"יש לך תוכניות להיום?" הוא שאל אותי בטלפון. כל כך השתוקקתי לשמוע את קולו והתגעגעתי אליו בטירוף. לא ראיתי אותו מאז תחילת הסופש, כי הוא הציב לי תנאי בהתחלה כשרק התחלנו ללמוד ביחד. בסופש לא לומדים.
"לא, אין לי. למה?" שאלתי אותו וניסיתי לא להישמע עם ציפיה למשהו בטון דיבורי.
"עשר דקות תרדי למטה. אה, ותלבשי בגדים נוחים." הוא אמר בתגובה וניתק ישר אחרי. פאק. מה עשר דקות. מה עשר דקות?
קמתי ממיטתי במהירות וניגשתי אל ארוני. ההתרגשות להיפגש איתו הרעידה את כל גופי. הוא לוקח אותי לאנשהו והציפייה לכך הייתה כל כך גדולה שפחדתי להתאכזב. הוצאתי גינס לבן קצר וחולצה שחורה חלקה, גדולת ממדים. החלפתי במהירות ונעלתי סניקרס לבנות של אדידס. תחבתי קצת את החולצה בתוך מכנסיי בקדימה, משאירה את החולצה בחוץ מאחורה בגב שהסתירה את מכנסיי הקצרים. אם יש משהו שאני אוהבת זה בגדים גדולים שאני יכולה להיכנס בהם ולהרגיש מאווררת. ניגשתי אל המראה שבחדרי וסרקתי את שיערי. אספתי אותו לקוקו גבוה והשארתי קצוות שיער על פניי. תוך עשר דקות קאי שוב התקשר אליי ובישר לי שהוא למטה מחכה לי שאני ארד. הבית שלי הוא בית פרטי, שתי קומות. חדרי היה בקומה העליונה. ירדתי במהירות במדרגות וזרקתי לאמי שישבה בסלון וראתה טלוויזיה, ׳ביי׳ קצר ויצאתי מדלת הבית. פתחתי את השער הקטן שהיה מולי ויצאתי החוצה, מבחינה בקאי שנשען על דלת המונית.

זיכרון ילדותWhere stories live. Discover now