זיכרון ילדות

פרק 63

"חברה שלי מתחתנת!" קים נכנסה אל דירת הוריי בצהלה. בימים האחרונים נשארתי בבית הוריי בגלל ההכנות לחתונה. קאי לא יכל לראות את שמלת הכלה שבחרתי, לכן נשארתי אצל ההורים שלי. את קאי לא ראיתי עקב כך וגם בעיקר בגלל הכנות הסופיות לחתונה.
מדי פעם יצא לי לדבר איתו, והוא היה שקוע בעבודה וארגונים אחרונים. הציפייה לפגוש אותו היום בערב אחרי מספר ימים מרגשת אותי יותר מהכל.
בעוד כמה שעות אני מתחתנת. אני לא מעכלת עדיין שהיום הזה הגיע. חיכיתי ליום הזה כל כך. ישבתי על הספה ושתיתי כוס תה ירוק. "ליילה, קדימה יש לנו הרבה מה להספיק." קים התקדמה אליי, כשבידה שקית מלאה בדברים. היא הוציאה על השולחן את תיק האיפור שלה. ביקשתי מקים שתאפר אותי. לא רציתי מאפרת אחרת, רציתי שהחברה הכי טובה שלי, שבמקרה גם מאפרת מקצועית, תאפר אותי לכבוד היום הגדול. שמלת הכלה שלי הייתה תלויה על קולב בחדר שינה שהיה שלי לפני שעברתי לגור לבד. "רגע, מה עם שיער?" היא שאלה אותי בסקרנות. "ספר צריך להגיע בקרוב, ויויאן שלחה אותו." השבתי לה. ויויאן, אמו של קאי, דאגה לשלוח אליי ספר מקצועי שהיא לקוחה קבועה שלו. למרות שאמרתי לה שאין צורך, היא התעקשה לשלוח אחד. בסופו של דבר, הנחתי לה לעשות כרצונה.
קים הנהנה, הושיבה אותי על הכיסא והניחה מולי מראה גדולה. היא התיישבה מולי והתחילה לאפר את פניי, לפחות את הבסיס עד שהספר יגיע.
עשרים דקות אחרי, הספר דפק על דלת הבית. אמי הכניסה אותו וקים הניחה את המברשת חזרה בתיק האיפור שלה, בשביל שהספר יתחיל בעבודתו. "הו, ליילה, ויויאן ציינה שמדובר בהחלט בכלה יפה." הוא החמיא לי ומלמלתי ׳תודה׳ בביישנות. "הבאתי איתי חלק מהצוות שלי, כל כל מי שצריכה שיער זה הזמן." הוא הוסיף וקים חייכה בהתלהבות. היא נשארה לשבת לצידי על הכיסא בציפייה רבה.
בסופו של דבר הסתדרנו- אני, אמי וקים, ישובות על כיסאות בשורה מול משלוש מראות שהוצבו מולנו. מאחורי כל אחת עמד ספר, שהחל לעצב לכל אחת את השיער על פי בקשתה. ממש סלון יופי פתחו בבית.
"כלתנו, מה תרצי בשיער?" הספר ששמו בראד, הוא ציין את זה קודם לכן, שאל אותי בזמן שהחל לטפל בשיערי. האמת, לא בדיוק ידעתי מה אני רוצה. רק ידעתי שאני רוצה משהו פשוט ולא מוגזם. אולי פזור. אני לא מתחברת לדברים יותר מדי מוגזמים. "משהו פשוט," השבתי בקול חלש. הוא הביט עליי במבט המום דרך המראה. "פשוט? את מתחתנת, אין דבר כזה פשוט." הוא השיב, גורם לי לנשוך את שפתי. לא באמת ידעתי מה אני רוצה וזה הקשה עליי טיפה. "את יודעת מה?" בראד עזב את שיערי והוציא חוברת מתוך לידו הקטן. "תסתכלי על סגנונות ותחליטי." הוא הוסיף בעודו מניח מולי קטלוג תסרוקות שיער לחתונה. התחלתי לדפדף בקטלוג, מחפשת תסרוקת שתקלע בול לטעמי. המשכתי להסתכל עד שנעצרתי על תסרוקות שהייתה יותר לטעמי.
סגנון 'beach waves' כך היה כתוב מתחת לתמונה. מקודקוד הראש, משכו שתי צמות אחורנית, כשבין חיבורי הצמות תקעו פרחים קטנים ולבנים. שתי הצמות התחברו אחת לשנייה, כך שהשיער המשיך לגלוש על שאר השיער, שהיה פזור ומסולסל עד גלי. סגנון פשוט, שהתאים למה שאהבתי.
הצבעתי בהיסוס רב על התמונה, מאחר ולא ידעתי איך בראד יגיב. כבר הבנתי שהוא דוגל בתסרוקות שיותר מושקעות שדורשות הרבה ג׳ל בשיער. אבל אני אישית פחות התחברתי לכך. אולי אני טועה, אולי אני לא, אך רציתי את המראה הזה ובעיקר להרגיש בנוח, שלא ארגיש כאב בקרקפת ממשיכת השיער כתוצאה מכמויות הג׳ל.
בראד הביט על התמונה והנהן. "אין בעיה, אם זה מה שכלתנו רוצה, זה גם מה שהיא תקבל." הוא אמר ובזאת החל להכין את תסרוקת החתונה שלי. בראד עבד בצורה איטית ויסודית. בהחלט אהבתי את הכיוון שהתסרוקת הולכת אליה.
לאחר שעתיים בהם בראד התעסק בשיערי, חייכתי מול המראה, מרוצה מאיך שהתסרוקת יצאה. נגעתי בקצוות שיערי והזזתי את ראשי לצדדים, בהחלט מרוצה. "איך? אוהבת?" בראד הספר שאל והנהנתי בחיוב. "כן, תודה רבה." בדיוק גם סיימו לעצב את תסרוקה של אמי- אספו את שיערה לגולגול מעוצב יפה. קים בחרה תסרוקת שהייתה קצת באותו הסגנון כמו שלי- לקחו חלק משיערה אחורנית ואספו אותו יחד עם שתי סיכות פרחים לבנות, וסלסלו את שיערה לאחר מכן. ההתרגשות בליבי גדלה ככל שהתקדמנו בהכנות. כל כך רציתי להגיע כבר לרגע בו אעמוד מתחת לחופה.